במסעם להיבחר, מנהיגי ציבור ופוליטיקאים בכירים ברחבי העולם יודעים שעליהם לעצב את דעת הקהל, לקדם משנה אידאולוגית ברורה בנושאים שונים ולהכתיב את השיח התקשורתי והתרבותי. אך בישראל אנו רואים מצב הפוך – פוליטיקאים רבים הנושאים עיניהם לשלטון דווקא שומרים בכוונה על שתיקה או עמימות ושטחיות בכדי להיבחר.

שיא פריחתה של אמנות הרטוריקה הייתה במאה הרביעית לפני הספירה, בשל העובדה כי מיומנות הדיבור והשכנוע הייתה מרכיב הכרחי בחינוכו של כל אזרח חופשי הלוקח חלק באסיפת העם, הגרסה הראשונית לפרלמנטים של ימינו. בספר "רטוריקה" מנסח אריסטו באופן שיטתי את מכלול הידע והמומחיות בהם אמור לשלוט כל אדם המייעד עצמו לקריירה ציבורית, על מנת שיוכל לייצג את עמדותיו ביעילות ובהגינות כאחד.

נותרו פחות מתשעים יום עד הבחירות לכנסת הבאה. הגיעה העת כי כל גבר או אישה הרואים בעצמם ראויים להנהגה יקומו ויישאו דברים בקול צלול וברור

היינו מצפים מבנימין נתניהו ובני גנץ, אנשים שעל-פי כל הסקרים מובילים בקרב על תפקיד ראש הממשלה העתידי של ישראל, לאמץ דפוסי התנהגות בסיסיים אלו, לדבר ולהתווכח על דעות ורעיונות. אולם לצערנו, בישראל של 2019 לא קיימת הלימה בין ציפיותינו כאזרחים והכללים שטבע מקיאוולי למנהיג הציבור, לבין התנהלותם הציבורית והפוליטית של המבקשים להנהיג את המדינה. אלה דווקא בוחרים לשתוק, להסתיר את דעותיהם או לשמור על עמימות כאמור.

כדאי להזכיר לנתניהו, גנץ, כחלון, לפיד, בנט ושאר ראשי המפלגות: נבחרי הציבור משרתים את הציבור ועומדים למבחן הציבור. הרואים בעצמם מנהיגים צריכים לדבר, להציג את עמדותיהם ביעילות ובהגינות בפני אזרחי ישראל, ולהפסיק לתת לסקרי עומק או לסוללת קמפיינרים ואנשי יחסי ציבור לנווט אותם ולהגדיר את תפיסותיהם. חובתם של אלו השואפים להיות מנהיגים להביע את עמדותיהם הפוליטיות, את השקפת עולמם המדינית, הכלכלית והחברתית בפני הציבור כדי שהציבור יוכל להתווכח באופן הוגן וענייני עם הרעיונות ולצודד באיש עם הדעות ההולמות את תפיסותיו.

בוגי יעלון, יאיר לפיד, אורלי לוי, אבי גבאי ובני גנץ (צילום: יונתן זינדל, הדס פרוש ומרים אלסטר / פלאש 90).

מי שרואה עצמו מנהיג, לא יכול ליהנות מהמותרות בהפרחת סיסמאות דמגוגיות חסרות תוכן ומהות, שתפקידן העיקרי לגרות את ניצוצות הפחד הקמאיים החזקים ביותר הקיימים בנו. שימוש נלוז באמצעים אלו כדי לזכות באהדת ההמון רק כדי להניע אותו ביום הבחירה לשלשל את "הפתק הנכון" בקלפי לא מעיד על גאונות פוליטית יוצאת דופן אלא על מנהיגים הרואים בציבור הישראלי לא יותר מאשר נתינים בממלכת הפחד.

סוגיות מהותיות עומדות לפתחה של כל ממשלה עתידית שצפויה לקום: מקרי רצח ואלימות הולכים ומתגברים בתוך המשפחה, העוני והפערים החברתיים בישראל, מצבה טעון השיפור של מערכת החינוך, מצוקתה של מערכת הבריאות, הלקות בתכנון התשתיות ומערך הסעת ההמונים בישראל, שילובן של אוכלוסיות שאינן ממלאות את חובתן האזרחית – אם בגיוסן לצה"ל או בהשתתפותן בשוק העבודה, קידום ושילוב ערביי ישראל שמהווים כ-20% מאזרחי המדינה, וכמובן סוגיות ביטחוניות ומדיניות בוערות שתמיד מאפילות על כל ניסיון לקיים שיח מהותי וחשוב בציבוריות הישראלית.

ליברמן, בנט ונתניהו (צילום: מרים אלסטר / הדס פרוש / תומר ניוברג / פלאש 90).

נותרו פחות מתשעים יום עד הבחירות לכנסת הבאה. הגיעה העת כי כל גבר או אישה הרואים בעצמם ראויים להנהגה יקומו ויישאו דברים בקול צלול וברור, יטענו טיעונים עניינים מגובי עובדות ויהיו מוכנים להתייצב ולהתדיין אל מול עמדות ודעות אחרות, להתעמת איתן ולהשיב להן באופן ענייני. מנהיגים יקרים, זו העת להרים את מסך הבערות ולפרוש בפני אזרחי ישראל את משנתכם הפוליטית, המדינית והציבורית. כבדו את שמכם כפוליטיקאים, כבדו אותנו כאזרחים.


ד"ר אסנת עקירב היא ראש החטיבה למדע המדינה באקדמית גליל מערבי ומומחית בתחומי מגדר ופוליטיקה