עכברים פשטו על דירתנו.
אמנם, אותם לא ראינו, את החריונים שלהם פזורים בכל הבית ראינו. צמרמורת של קבס חלחלה בחוט השדרה. נחרדנו שנינו, אשתי ואני והחלטנו לסלק את האויב בכל מחיר. הלכה אשתי לחנות בעלי החיים, קנתה מלכודת, שמה גבינה צהובה כפיתיון.

בלילה שמענו נקישה מכיוון המטבח, קמנו במרץ ממיטתנו להוטים לראות במפולת אויבנו ברר…ברר…דוחה!, פתחנו את המלכודת, אפס המלכודת פעלה, הגיליוטינה נסגרה, אבל העכבר הנבזי ברח לו – נשארה חתיכת הגבינה אכולה במקצת, חכם העכבר הזה. האמת רווח לי. עכבר מת מפחיד אותי יותר מעכבר חי.

הלכתי למוכר המלכודות, פמפם האיש במקטרתו, שלף אותה מבין שפתיו ואמר לי באורך רוח: המלכודת שרצתה אשתך היא הזולה ביותר, חמישים שקלים יבוא מסין, יש לי מלכודת 'תוצרת גרמניה', אקסטרה אקסטרה, הורג בהרבה יותר יעילות מאה חמישים שקל מחירה אבל עושה את העבודה כמו שצריך.

חזרתי הביתה, הבטתי בבוז באשתי: לא רק את השמלות שלה מזמינה מסין גם את מלכודות העכברים מזמינה משם. טמנתי בעצמי את המלכודת תוצרת גרמניה, תחבתי את הגבינה בין שתי מערפות הגיליוטינה. בלילה שמענו את הקלאק, פסעתי חרש על קצת אצבעותיי במסדרון והגעתי אל המלכודת. אבוי אין ולו בדל של עכבר. שוב הגבינה ננגסה בעדינות כשל נגיסת תינוק שאך עתה צמחו שיניו, אפס העכבר הממזר נמלט לו.

חזרנו אל מוכר המלכודות, סיפרנו לו שגם "הגרמני" לא פעל. פמפם במקטרתו ואמר לנו כדרכו באורך רוח: רוצים את הדבר הכי יעיל? תקנו חתול וביקש מאתנו להתלוות אליו אל פינת החנות, שם עמדו כלובים עם כל מיני חתולי מחמד, הנה יש לי, אמר, חתול ג'ינג'י חמוד לא פוחד מבני אדם. המוכר פנה לחתול, נכון פיצי? סובב החתול סביב עצמו בכלוב הצר, פוסע כאילו כל העולם שייך לו זנבו זקור והשיב במיואו מיאו מתחכך בסורגי הכלוב. אך הוציאו אותו מהכלוב הסתובב סביבי והתחכך בי בפרוותו המשיית. ליטפתי את החתול בהנאה רבה והוא מרים את ראשו אלי ומחכך את לחייו בידי המושטת. כמה מתוק, אפס ידעתי שאשתי לא סובלת חתולים. לא יכולה לסבול שהם קופצים על השולחנות ארונות והשיש במטבח.

אמר לנו בעל הבית של החנות: אז תשאירי אותו בחוץ ותאכילי אותו מדי פעם.
עשינו כדבריו, אכל החתול, פעם, פעמיים לא חלפה יממה נעלם החתול.
המתנו עוד שלושה ימים ולאחר שהתייאשנו חזרנו אל החנות וסיפרנו לו את מעשיית החתול שנטש אותנו. טוב, צחק המוכר והוציא את מקטרתו מפיו, זהו טבע החתול, אמר, נאמן רק לעצמו, כנראה הריח הג'ינג'י ריח של אוכל טוב יותר ומצא מקום נדיב יותר, לא טיפשים החתולים. נו חברים, ברור שלא אציע לכם עוד חתול ועוד חתול זה יעלה לכם הרבה כסף. אבל יש לי רעיון, אמר ופמפם בנחת במקטרתו: אם תשימו כמה גרגרי אוכל מדי יום ליד כניסת הבית האחורית יגיעו אליכם חתולי אשפתות לא מפונקים, יאכלו את האוכל ובהזדמנות ייטרפו לכם את העכברים. הנה שם בצד, מונח שק מזון חתולים, אמנם יקר יותר ממזון כלבים, חתולים מעודנים מכלבים. גם האוכל שלהם מעודן יותר.
קנינו שק מזון חתולים, הנחנו קערית בוקר וערב בחצר האחורית של הבניין במגרש החניון האחורי של הבניין. לא חלפו מספר שעות ועד מהרה הגיעה חתולה חמודה מאוד מפוספסת כנמרה בפסים אפורים ולבנים עם אפון חמוד מאוד שכתם ג'ינג'י על חוטמו, זכר לאבות אבותיה ואימותיה האדמונים. ניגשתי אליה ללטפה. הסתובבה החתולה ונמלטה מפני.
אמנם החתולה ברחה ממני, בכל פעם שהתקרבתי אליה, אבל עד מהרה נעלמו גם העכברים. רווח לנו, רווח לכול השכנים בבניין.

פגשתי ברחוב את בעל החנות עם הפייפ, הוציא את הפייפ מפיו ושאל אותי מה שלום העכברים, שיבחתי אותו שאין כמוהו מוכר ומבין בחתולים בעולם, רק שמנו אוכל בחניון האחורי, הגיעה חתולה נעלמו העכברים רק צרה צרורה… החתולה כזאת פחדנית, ואני כאוהב חתולים רוצה ללטף אותה יפהפייה, אבל היא נמלטת מפני פחדנית. פמפם המוכר בפייפ וצחק: לא מתרצה אליך החתולה? מה הפלא. בני אדם אנשים רעים משסים כלבים בחתולים המסכנים, משליכים עליהם אבנים, משחר לידתו בורח גור החתולים אחרי אמו באימה מבני אדם והפחד עובר אצלם מדור לדור.

בורחת מפני או לא – לא זה העיקר. העיקר שחיינו התנהלו על מי מנוחות, העכברים המבחילים לא פולשים לדירתנו, מישהו עושה עבורנו את מלאכת חיסול היצורים הממזרים, והכי הכי, כרוכה החתולה אלי, רק רואה אותי, מנפנפת בזנבה מצד אל צד ומייאמאמת במיאו מיאומים ארוכים. חמודה ויפה שכזאת, חכמה אין כמוה, מחוננת ממש. לדוגמה, מגיעה מכונית של מאן דהוא מהשכנים, וישר רצה החתולה לחניון, ממתינה שבעל המכונית יעלה במעלית, גופה מתקמר בדריכות, עד שומעת את טריקת דלת הכניסה שלו, מתבוננת לצדדים, אז בטוחה מאימת בני אדם, מתקרבת דרוכה אל המכונית, מרחרחת פה ושם והופ קופצת ונשכבת על מכסה המכונית החם, שוכבת על צדה וטומנת את ראשה החמוד בקימור כף רגלה השמאלית וישנה שנת ישרים. אי יה יה חתולים אתם יודעים לחיות.

בלילות החורף הקרים בוחרת חתולתנו לשכב על שטיח הניגוב שליד הדלת של השכן מתחת לדירתנו. מבינה, הגאון שלי, שהשכן עובד חברת חשמל ואינו משלם על צריכת החשמל. מתחת למרצפות מונחת רשת חימום המפיצה חום עד לחרך דלת הכניסה והחתולה מתכווצת על שטיח ניגוב הרגליים בסמוך לפתח הצר של הדלת.

מידי לילה, היה עובד חברת החשמל גדול הגוף והכרס, אורב לחתולה עם מחבט טניס להבריח אותה, אבל היא זריזה ממנו קופצת בנחשוניות אל המדרגות מבעד לסורגי המעקה, הישר לכניסת הבניין. בימים הבאים שכלל שכננו את כלי נשקו לקטלני יותר, הכין לום ברזל עם קצה מחודד וכשהתיישבה ליד דלת הכניסה שלו, פתח את הדלת והשליך לעברה את המכשיר המשחית אבל היא הצליחה לחמוק בזינוק לולייני וחמקה דווקא… מבעד הדלת הפתוחה הישר לתוך דירתו של איש חברת החשמל! נכנסו כל בני משפחתו להיסטריה, חתולה בתוך הבית! אימא!!! ניסו להבריח אותה אבל היא התחכמה והתחבאה במקום כלשהו בתוך הארון או מעליו, לך תמצא חתול שמצא לו מחבוא אפילו בביעור חמץ לא תגלה אותו. הזעיקו אותי שכני. התנפלו עלי והאשימו אותי בכל צרותיהם, חתול אשפתות מלכלך את כל הבית, מטנף את המכוניות.

עמדתי ופספסתי למיצי, פססס…פססס…, מיציל'ה, בואי אלי. אמנם לא היה לחתולה שם, חתולי אשפתות אין להם שמות – לא שאכפת להם, אבל זה מה שעלה לי בראש. רק שמעה אהובתי את הפססס…שלי , חלפה לידי כמו רוח, שד אפור וקפצה מבעד לחלון הפתוח בקומה הרביעית הישר החוצה.

מתה החתולה! צרחתי אל השכן שעמד המום, רוצח! מה יש לכם מהחתולה, מה עשתה לכם שאתם רוצים לרצוח אותה וירדתי במהירות, מקפץ בדילוגים על המדרגות, לחפש את החתול ההרוג, חיפשתי חיפשתי אין חתול מסביב. נעלם! אני חוזר הביתה וליד דלת הכניסה האחורית, עומדת החתולה מימאמת לי מיאו מיאו ומביטה הישר לתוך עיני, חתולה אהובה שלי, הלילה לא אפנק אותך באוכל חתולים, אביא לך קערית חלב ושמנת כמו שפעם היו מפנקים חתולים. עליתי לביתי הבאתי לחתולתי חלב, וללפתן רוקנתי לקערה שני גביעי שמנת והבטתי בהנאה גדולה בחתולה הצנועה שמלקקת בהנאה את מעדני החלב, בתיאבון לך יקירתי. מידי פעם הרימה את ראשה מביטה לצדדים ועלי, תאכלי תאכלי מעדני חלב חתולה שלי ולא רק עכברים. סיימה לאכול ומיהרה במעלה המדרגות, כאילו לא קרה דבר אל… שטיח במפתן דירתו של עובד חברת החשמל.

וצרה צרורה נוספת יש לי עם החתולה שלי. רק אני שם לה את האוכל בקערית, פוסע כחמישה צעדים אחורה כדי שתיגש הפחדנית ללא חשש, נגשת החמודה אל הקערית, מתקרבים שני זכרים גדולים מגודלים, אשכיהם בולטות החוצה מישבנם להציג לראווה את אונותם, והחתולה שלי מלאה יראת כבוד נסוגה מפניהם. למי את רוחשת כבוד נקבה טיפשה שכמותך, אני ממהר לגרש את שני החצופים המגודלים ורק צרה היא, בורחת ממני המטומטמת! חתולות מטומטמות, לא מספיק שאתן צורחות מכאב כאשר החתולים האלה אונסים אתכן, אתן גם מוותרות לגברברים על האוכל? מה יהיה אתכן?

ויום אחד דפק בדלת השכן דירה מתחת לדירתי, צבעי בעיסוקו היומיומי. מבעד לחור ההצצה ראינו את עובד חברת החשמל עומד לידו מתנשף, פרצופו סמוק. פתחנו את הדלת, עוד מעט שניהם יהרגו אותנו.
"אתם מביאים בלגן עם החתולה" אמר הצבע שידוע כפדנט הוא מאוד ורודף אחרי כל טיפת לכלוך.
"מה מפריע לך?" שואלת אשתי "הרי היא מבריחה את העכברים, תגיד תודה שאני לא מחייבת את ועד הבית באוכל שאני קונה."
לפתח צרח עלי שכננו הצבע כאשר עובד חברת החשמל מסייע לו ומחרה אחריו ב'בדיוק, בדיוק כך': "לא מספיק שהכול מטונף מאז שהגיעה החתולה שלכם, אז שתדעו לכם שהגועל נפש שעושה החתולה מתרחש בדיוק בחנייה שלי מול הכניסה האחורית! היא הופכת את הקערות בהן את שמה אשתך את האוכל, גועל נפש, ובנוסף היא שורטת את דלת המחסן שלי וכול יומיים אני צריך לצבוע אותה מחדש.

מתלונן השכן הצבע על הזוהמה שעושה החתולה, מחזירה לו אשתי על הריח הכבד הנודף מהצבעים במחסן שלו, הריח שנודף מהמחסן שלך אדוני, גרוע יותר, מהריח של בתי הזקוק. אומר לה השכן, אף פעם לא התלוננת על ריח הצבעים מהמחסן שלי, מה פתאום עכשיו… ענתה לו פיתום ורעמסס. וחוץ מזה החתולות יותר נקיות מבני אדם. ואם אתה מתחכם אז אשאל אותך. אדוני מעדיף עכברים?

אני מתפעל מאשתי, להכניס חתול לבית היא לא מסכימה, אבל מגוננת בחירוף נפש כנגד כל ניסיון לפגוע בחתולתנו בפרט, ובכבודה של אומת החתולים בכלל. ומעל הכול תשובתה לעניין, העכברים הם אויבנו, החתולים הם בני בריתנו.
בסוף הגענו כולנו לפשרה: הנחנו את האוכל ליד פח אשפה.

אחרי מספר ימים בא הצבע הפדנט נסער: החתולה פותחת את מכסה הפח והופכת את הכול, אלוהים! השיבה לו אשתי: לפחות זה לא סותם את הריאות כמו הטרפנטין מהמחסן שלך. אמר לנו אלך אל העירייה יבואו ירעילו את החתולה שלך טוב לך? אומרת לו אשתי, מצדי… אני אתלונן שאתה מחזיק כאן עסק ללא רישיון. ענה לה, זה לא עסק זה מחסן. אמרה לו, זה לא החתולה שלנו זה חתולת רחוב.
התווכחו, התווכחו. עד מהרה כינס הצבע את דיירי הבית, חלק היו בעד החתולה שמבריחה עכברים, חלק היו נגדה כיוון שהחוצפנית, כך טענו, הופכת את הפחים והורסת בציפורניה את דלתות המחסנים. זאת ועוד: טורפת העכברים הזאת, אומרת אחת הדיירות, מניחה כל גוויית עכבר שהורגת דווקא ליד הדלת שלנו. לבסוף נערכה הצבעה. חמש נגד אחד כלומר נגדנו. קם ממקומו הצבע בצהלה: ברוב קולות! נזמין את העירייה שתלכוד את החתולה.

מחשש שירעילו את החתולה הודענו לצבע שהפסקנו לשים לה אוכל ולו רק ינצלו חייה מציפורני מרעילי החיות העירוניים. בלית ברירה וברוב צער הפסקנו לתת אוכל ליקירתנו שכבר נקשרה נפשנו בייצור החינני הזה, שתחזר באשפתות בניין אחר המסכנה, אפס החתולה חתולה, מוח חתול, עושה מה בראש שלה ולא מה שבני אדם רוצים, ולא רק שהמשיכה להגיע לרשות הבניין שלנו, אלא מגיעה כל יום, ומתיישבת כאילו להכעיס דווקא על גג מכוניתו של הצבע משקיפה על כל החצר כמו איזה גנרל, והרי בידוע הוא שהחתול הוא בעל חיים מהצופים, עוד מהימים שהנמרים בני הדודים של החתולים טיפסו על עצים, משגיחים על הצבועים שלא יחטפו את טרפם.

התעצבן הצבע, נמאס לו מאתנו ומחתולתנו והזמין את המרעילים מהעירייה: ברוב דעות דיירי הבית נערכה ההצבעה, דמוקרטית, חוק הוא חוק ואת החוק יש לקיים, אמר.
הגיעו הפקחים, הם מנסים ללכוד את החתולה, היא מצליחה להימלט. שמים לה מזון מורעל, היא לא נוגעת באוכל. בראבו חתולה! ילדה מחוננת חתולתנו.

חלפו ימים, חלפו שבועות, חלפו חודשים לא מצליחים הלוכדים ללכוד את החתולה, שרצה לקראתי בוקר וערב במיאו מיאו מתחנחן, אבל איך שאני מתקרב אל הטיפשה, היא נמלטת לכיוון הנגדי- מאחורי גבי, מכנסת את רגליה, כורעת על בירכיה, מפשילה את זנבה לצד גופה ומביטה אל תוך עיני. מבטה ממיס את לבבי. חתולה מטומטמת, עוד לא הבנת שאני אוהבך ולא אויבך? תני רק ללטף אותך מעט לחוש את פרוותך הצמרירית, תביני, רק מאהבת החתולים שלי אני שומר עליך מהצבע האידיוט ועובד חברת החשמל השמן כמו חתול זכר, ואני שמח שאותם לוכדי חתולים לא הצליחו לתפוס אותך, ומעריץ אותך על חכמתך. אבל החתולה לא מתרצה לי ורק מיאמאמת מיאו מיאו בכל פעם שרואה אותי. נקשרה נפשה בנפשי נפשי בנפשה- אבל לתת להתקרב וללטף לא נותנת.

יום גשום אחד, קר מאוד, חזר הצבע במכוניתו, וכשהחנה את המכונית רואה אותה מטפסת על גג מכוניתו, משם מחליקה מהשמשה הקדמית אל מכסה המנוע החמים והתפרשה לה לרוחב כדרך החתולים. בדרכה החליקה מגג המכונית על השמשה הקדמית, משאירה את סימני טפריה הבוציים על השמשה הקדמית.

בערה חמתו של הצבע, פתח את דלת המחסן, חזר בידו דלי צבע ושפך את התכולה על החתולה שהפכה בין רגע לבעל חיים ירקרק כמו יצור בסרטי עולמות מהסוג השלישי. נמלטה החתולה ביללה אל גג המכונית והצבע נוטף ממנה לאורכו של גג מכונית. צווח האיש ביללה נוראה כאילו שחטו אותו ומיהר לשפוך את יתרת הצבע על החתולה שנמלטה אל הכביש. באה מכוניתה דרסה אותה והצבע תופס את ראשו וצורח: "איזה אידיוט אני. הרסתי לי את כל המכונית טמבל שכמותי. עכשיו כל המכונית מלאה בצבע שבטמטומי שפכתי על הנבילה".
עצוב אני, מתאבל אני על חתולתי, חזרו העכברים החיו את נפשותיהם ומילאו את דירתנו בחיריוניהם והעולם חוזר ונוהג כמנהגו מימים ימימה.

ינואר 2018