"רואים אנו חשיבות בהצבת רף גבוה להתנהגות הולמת של שופטים. המסר שאמור לצאת מבית הדין המשמעתי לכל שופטי ישראל הוא שהפרה של דיני המשמעת תיתקל בתגובה חריפה, אפשר אפילו חריפה במיוחד. זאת, נוכח התפקיד המרכזי והחשוב שממלאים השופטות והשופטים בדמוקרטיה הישראלית ועל מנת לשמר את אמון הציבור ברשות השופטת, ואף להגבירו. משהחברה הטילה עלינו השופטים להכריע בגורלם של אחרים לשבט או לחסד, נגזר עלינו להחמיר עם עצמנו ועם אלה שהם בשר מבשרנו".
מילים חדות ומדויקות אלו נכתבו ופורסמו בגזר הדין של בית הדין המשמעתי, ברשות נשיא ביה"מ העליון בדימוס, אשר גרוניס, בעניינה של השופטת פוזננסקי-כץ, בפרשת המסרונים. גזר הדין ניתן בהסכמת יתר ההרכב, בהם שופט העליון ניל הנדל וסגנית נשיא המחוזי בנצרת השופטת אסתר הלמן.
גזר דין זה אמור היה להוות סגירת מעגל בטיפול בפרשה. גזר דין של בית דין משמעתי לשופטים אשר אין עליו זכות ערעור. חומרת העונש שהוטל על השופטת היתה מפתיעה, במיוחד נוכח הלחץ הרב על בית הדין, מצד רבים ובכירים במערכת השיפוטית. ואולם בשבוע שעבר חל מהפך לא צפוי, עם התערבות בג"צ בהחלטה ופסיקתו כי עונשה של השופטת יוקל באופן משמעותי.
כזכור, בסוף פברואר 2018, לפני כעשרה חודשים, התפוצץ בתקשורת האירוע המתוקשר של חילופי המסרונים בין עו"ד ערן שחם שביט, היועץ המשפטי של מחלקת חקירות ומודיעין ברשות לני"ע לבין שופטת המעצרים בבית המשפט השלום, מסרונים הכוללים העברת מידע ותאום אודות הארכות מעצר לחשודי פרשת 4000.
רבות נאמר ונכתב אודות החומרה הגלומה בהתנהלות השניים בפרשה זו, התנהלות הפוגעת פגיעה אנושה באמון חשודים ונאשמים בפרט והציבור הרחב בכלל במערכת המשפט והאכיפה בישראל. עוצמת הפגיעה נובעת במידה רבה מהתפקידים הבכירים של השניים.
גזר הדין החמור ביקש להעביר מסר: כולם כפופים לחוק
רבים הטילו ספק ביכולת המערכת להחמיר עם שניים מבכיריה, בשר מבשרם. גם ההחלטה למהר ולהעביר את הטיפול בעניינם של השניים לבדיקה באפיקים לא פליליים, המקלים יותר, העלתה תהיה של ממש בעניין זה. תחושה זו הלכה והתעצמה גם בהמשך הטיפול בהליכים המשמעתיים כנגד התובע והשופטת. בנסיבות אלו, גזר דינו של בית הדין המשמעתי הפתיע בחומרתו.
המותב שדן בעניינה של השופטת והורה על הדחתה שב והדגיש מושכלות יסוד לפיהן הכול כפופים לחוק, חייבים לכבדו ומצווים לפעול על פיו, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במי שנמנים על רשויות השלטון. הפרת החוק בידי אלו פוגעת באמון הציבור ברשויות.
עונש חמור זה של בית הדין המשמעתי הקים עליו מקטרגים רבים. בכירי עולם המשפט קמו להגן על השופטת. בכירי עורכי הדין התייצבו למשימה בהתנדבות (כפי שציינו במהלך הדיון – הם לא עשו כן בשל חסרון הכיס של השופטת, חלילה, אלא מתוך תחושת שליחות ותרומה לקהילה) ועתרו כנגד החלטת בית הדין המשמעתי לבג"צ (בהעדר זכות ערעור על פסק הדין המשמעתי). שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה מיהרו אף הם להעביר מסר ברור ולפיו הם עומדים לצד השופטת בעתירתה, ממש כפי שעשו לאורך ההליך כולו.
שני שופטים בבית המשפט העליון שדנו בעתירה החליטו להחזיר את הגלגל לאחור ולבטל את פיטוריה של השופטת. רק השופט עוזי פוגלמן הצליח לעמוד בלחץ המילייה המשפטי, וסבר כי אין עילה להתערב בגזר דינו של בית הדין למשמעת.
מה עושים כשאין עונש של 'פיטורים על תנאי'?
הקושי העיקרי שעמד בפני הערכאה המשמעתית, וכן בפני השופטים שדנו בעתירה בבג"צ, היה נעוץ בכך שאין בהוראות החוק עונש של פיטורין על תנאי.
נושא זה עמד בלב הדיון בהליך המשמעתי בעניינה של השופטת, הן בבית הדין המשמעתי והן בבג"צ. הדבר דרש משופטי הרוב בבג"צ לבצע לוליינות משפטית ולייצר פתרון מלאכותי ומאומץ, שלא לומר מאולץ, על מנת להתאים את התוצאה הרצויה בעיניהם, למצב החוקי.
אין זאת הפעם הראשונה ששופטי בית המשפט העליון נתקלים במצב בו הם סבורים שעונש פיטורין של ערכאה משמעתית מחמיר מידי, וסבורים כי העונש ההולם למקרה הוא פיטורין על תנאי. ואולם היתה מי שעשתה זאת בדרך ברורה, ישירה ופשוטה יותר, ולא בדרך לא דרך המסורבלת כפי שנעשה בעניינה של פוזננסקי. בפסק דין שניתן על ידי כבוד השופטת פרוקצ'ה, בערעור על פסק דין אחר של בית הדין המשמעתי, היא פסקה, הלכה למעשה, עונש של פיטורין על תנאי.
מעניין ומפתיע שלאורך ההליכים כולם בעניינה של השופטת פוזננסקי, וכן בפסק הדין, לא הובא ולא אוזכר פסק דין זה. באותו מקרה, נדון ערעור שהוגש על ידי נהג במשרד לאיכות הסביבה כנגד פיטוריו בהליך משמעתי. מדובר היה בנהג מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, שהורשע בפלילים בכך שבעת סיור שערכה המנכ"לית, ניגש לעובדת באחד האתרים, עיסה את גבה וכתפה לכיוון החזה וכן את גבה התחתון, הכניס ידו תחת חולצתה, החמיא לה על מראה ובהמשך נישקה על לחייה וניסה לנשקה בפיה אך היא מנעה זאת ממנו.
על בסיס הרשעתו בפלילים, הורשע הנהג אף בבית הדין למשמעת ונגזרו עליו פיטורין לאלתר, אגב תשלום פיצויי פיטורים מלאים, ופסילה משירות המדינה לפרק זמן של שנתיים. בגוזרו את הדין, ציין בית הדין כי אמנם עברו של הנהג הינו ללא רבב, ויש להניח כי המעשים שביצע מהווים מעידה חד פעמית, אולם חרף זאת, התכלית העיקרית של הדין המשמעתי תושג על ידי הוצאתו של הנאשם מהשירות הציבורי באמצעות פיטוריו, וזאת בלא פגיעה בזכותו לפיצויי פיטורים להם הוא זכאי בגין שנות עבודתו. הנהג ערער על עונשו .
בדיון בערעור סבר בית המשפט העליון כי עונש הפיטורין שנגזר על הנהג מחמיר עמו, וקבע כי חרף הפיטורין, יינתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה באם הנהג יורשע בעבירת משמעת בעלת אופי דומה לזו שבגינה הורשע, או בעבירת משמעת חמורה אחרת במהלך שלוש השנים הבאות, הוא מתחייב שלא לעורר טענה כלשהי כנגד בקשת המדינה לפטרו משירות המדינה, באם תוגש בקשה כזו.
ובמילים אחרות – בית המשפט העליון גזר על הנהג פיטורין על תנאי, הגם שאין בחוק עונש כאמור.
'טלאי על טלאי' של אלתורים והתאמות במקום מסר ברור לציבור
משסברו שופטי בג"צ שיש להיעתר לעמדת שרת המשפטים והיועמ"ש ולפיה גזר דינו של בית הדין המשמעתי מחמיר מידי, וביקשו לסייג את קביעותיו הנחרצות של כב' הנשיא בדימוס גרוניס (אותו גרוניס שסבר שהיועץ המשפטי לממשלה מצוי בניגוד עניינים בין תפקידו כיועץ משפטי לממשלה להיותו מזכיר ממשלתו של ראש הממשלה) הרי שהיתה סלולה בפניהם דרך משפטית ברורה ומתאימה יותר לעשות כן, על דרך של פיטורין על תנאי.
לו היו בוחרים שופטי בג"צ לפסוק בדרך זו, וגוזרים על השופטת עונש של פיטורין על תנאי, ולא טלאי על טלאי של אילתורים והתאמות, שנותנים תחושה שכל שעמד נגד עיניהם הוא להשאיר את השופטת בתפקידה, ייתכן שהמסר הברור, הנחרץ והראוי שעלה מפסק דינו של כבוד השופט גרוניס, באשר לנורמות המחמירות שעל אנשי מערכת אכיפת החוק להחיל על עצמם, היה נשאר על כנו.
*
עו"ד אסף רוזנברג שימש בעברו בתפקיד הממונה על המשמעת בשירות המדינה
