מי שיצפה באליפות אסיה בכדורגל הנערכת בימים אלו באיחוד האמירויות, ובאליפות העולם בכדוריד הנערכת בדנמרק, יבחין בתופעה ייחודית: נבחרות קטאר בטורנירים הגדולים מלאות בשחקנים שהקשר בינם לבין קטאר מקרי בהחלט. הסיבה: מדיניות מאומצת של ממשלת קטאר לזכות באליפויות העולם בענפי ספורט שונים, תוך 'קניית' שחקנים זרים בסכומי כסף אדירים. אוכלוסיית המדינה, שמונה 400 אלף אזרחים מקומיים בלבד ועוד 1.8 מיליון פועלים זרים מרחבי אפריקה ואסיה, היא קטנה מדי לבניית נבחרת מנצחת באחד מענפי הספורט המרכזים. בשני ענפי הספורט בחרו בקטאר לאזרח שחקנים ממדינות אחרות, כדי לזכות בתארים. בכדוריד הצליח הניסוי הזה מעל למשוער וכיום נמצאת הנבחרת בירידה מסוימת, ובכדורגל הוא כרגע בעיצומו.

הסנונית הראשונה: נבחרת הכדוריד

הניסיון הגדול של ממשלת קטאר לפרוץ בסערה לעולם הספורט העולמי החל בשנת 2011, כשהנסיכות הקטנה מחצי האי ערב זכתה באירוח אליפות העולם בכדוריד של שנת 2015. זה נראה כמו עוד אירוע קטן וחסר משמעות בעולם הספורט, אבל בנקודה הזו החל ניסוי המעבדה לעבר המטרה האמיתית של ממשלת קטאר: הפיכת הספורט לכלי פוליטי וכלכלי משמעותי, שבעזרתו זוכה הנסיכות הקטנה לפרסום והשפעה אדירה. היעד המרכזי שסימנו הקטארים למימוש המטרה הוא אירוח גביע העולם בכדורגל וזכייה באחד המקומות הראשונים בו.

באותן השנים נחשבה קטאר לאחת מנבחרות הכדוריד הטובות באסיה, בעיקר בזכות העובדה שחוקי ה'התאזרחות' של שחקני הכדוריד בנבחרות אחרות פשוטים יותר מאשר בכדורגל או בכדורסל. ועדיין, בזירה העולמית היא הייתה נבחרת קטנה וחלשה יחסית, שסיימה את אליפות העולם ב-2013 במקום ה-20 בלבד. באליפות הזו היה מרבית הסגל של קטאר מקומי ופחות איכותי, ולצדו שיחקו מספר 'שכירי חרב' ממצרים, איראן, בוסניה וסוריה.

כאשר קטאר הקטנה נבחרה לארח את אליפות העולם בכדוריד, היא עברה מהפכה שלא נראתה כמותה באף ענף ספורט בעולם. רק שלושה שחקנים נותרו בסגל הנבחרת, כולם שחקנים 'מתאזרחים' שלא נולדו בקטאר, ושני שחקנים בלבד ממוצא קטארי: עבדל ראזק מארוד וחאדי חאמדון. בנוסף אליהם הופיעו בנבחרת הרב-לאומית שחקנים מ-11 מדינות וארבע יבשות, כולל שחקנים בכירים שכבר זכו לייצג את נבחרות מונטנגרו, צרפת, בוסניה, קובה ומצרים, ושחקנים נוספים מספרד, טוניסיה, סוריה, איראן וקובה.

מי שאולי מייצג יותר מכולם את התופעה הוא המקשר של נבחרת הכדוריד של צרפת לשעבר ברטרנד רוינה, שהספיק להיות חלק מהזכייה באליפות העולם ב-2011 עם נבחרת צרפת, וארבע שנים לאחר מכן התחרה מולם בגמר אליפות העולם במדי נבחרת קטאר. שחקנה של מונפלייה ואלנטין פורטה הסביר את מוטיבציית השיא של נבחרת צרפת לנצח את קטאר בתחרויות בינלאומיות: "כל פעם שאנו משחקים נגד קטאר, זה לא החזון שלנו. הם יכולים לעשות את זה, כי זה מותר. אנחנו מקבלים הנאה אדירה לנצח אותם, במיוחד באולימפיאדה בריו, כי אנחנו באים לייצג בגאווה את המדינה שלנו וזאת הרוח האולימפית. גם אוהדי הכדוריד בעולם שמחים כשמנצחים את קטאר, כי אנו משחקים בשביל אהבת המשחק, והם משחקים בשביל הכסף"

לפי פרסומים שונים, שחקני הנבחרת המאוזרחים זכו לרווח יפה של 100 אלף יורו על כל משחק שניצחו באליפות העולם. השחקנים כמובן שמחו לקחת חלק בעסקה הלא-ספורטיבית, ולהרוויח בחודש של עבודה סכומי כסף גדולים בהרבה ממה שנהוג לשלם ברמות הגבוהות בכדוריד. מאמן הנבחרת שמונה לנהל את הפרויקט היוקרתי היה המאמן הספרדי ואלרו רווירה, שהוביל את ספרד לזכייה ביתית ב-2013 באליפות העולם. רווירה, שעדיין מאמן את קטאר, טוען כי "המעבר לקטאר היה ההחלטה הטובה ביותר בחיי. אם לא הייתי עושה את זה, הייתי מצטער על זה".

נבחרת לא מקומית

למרות הביקורת מכל עבר, הניסוי הקטארי הוגדר כהצלחה מסחררת. שחקנים מכל רחבי העולם בחרו להצטרף לנבחרת תמורת סכומי כסף גדולים, והנבחרת הלאומית רשמה הישג שיא  – העפלה לגמר מול צרפת וסיום כסגנית אלופת העולם ב-2015, זכייה במקום השישי באולימפיאדת ריו ב-2016, וסיום במקום השמיני והמכובד באליפות העולם בצרפת ב-2017.

השנה נראה שהפרויקט היוקרתי בכדוריד נמצאה בנסיגה כוללת. גם הפעם, באליפות העולם, שנערכת בימים אלו בדנמרק, הציגה קטאר נבחרת מלאת כישרון זר. המאמן הספרדי ריברה ממשיך להוביל נבחרת עם שחקנים מצרפת, קובה, פורטוגל, בוסניה וטוניסיה, אך למרות זאת הנבחרת השנה נראית חלשה יותר משנים קודמות, ובניגוד למפץ הגדול לפני אליפות העולם בשנת 2015, מסתמנת מגמה לתת את הבמה גם לשחקנים מקומיים, ולא לרכוש יותר מדי שחקנים בעלי שם עולמי.

בדרך למונדיאל המושחת בהיסטוריה

נבחרת הכדוריד הקטארית היא כאמור רק חלק משני בפרוייקט הספורט הלאומי של קטאר, שבמרכזו עומדת נבחרת הכדורגל של המדינה. בנבחרת, שמשתתפת בימים אלו באליפות אסיה באיחוד האמירויות, מופיעים שמונה שחקנים שלא נולדו בקטאר. הם מגיעים מכל רחבי העולם – מסנגל, פורטגל, מצריים ואלג'יריה אליהם ניתן להוסיף מהגרי עבודה מסודן, וכן שחקנים מגינאה, גאנה וברזיל שהופיעו בשנה וחצי האחרונות.

מה שקטאר הצליחה לעשות בענף הכדוריד יהיה קשה יותר בענף הכדורגל והכדורסל, עקב הבדלים בחוקי אזרוח שחקנים זרים בין הענפים. בכדורסל מותר לאזרח שחקן אחד בלבד ולשתף אותו על תקן חריג בנבחרת, ובכדורגל יש חוק שאוסר על שחקן ששיחק בנבחרת הבוגרת לפחות משחק אחד לעבור לייצג מדינה אחרת, אלא אם זו מדינה שהוקמה הרגע. כך לדוגמה, השוער סמיר אויקני שנולד בסרביה, עבר בגיל שש לבלגיה, החליט לייצג את אלבניה, ולבסוף, כאשר הוקמה קוסובו עבר לייצג אותה למרות שהשתתף ב-20 משחקים בינלאומיים במדי אלבניה. בכדוריד החוקים גמישים יותר, ודומים יותר למה שהיה נהוג בכדורגל העולמי של שנות השישים ולכדורסל העולמי של שנות השמונים – שיטה אותה ניתן לתמצת במשפט 'מי שבא, ברוך הבא'.

בעוד קצת פחות מארבע שנים יתקיים המונדיאל בקטאר, שיהיה המונדיאל המושחת בכל הזמנים. זהו מונדיאל שאותו רכשה קטאר בעזרת כספי שוחד אדירים ששילמה לראשי התאחדות הכדורגל פיפ"א. בנוסף ,לוביסטים מטעם קטאר פועלים כיום לשינוי חוקי הנבחרות לקראת המונדיאל הקרוב, כדי לאפשר לקטאר לרכוש כמה שיותר שחקני כדורגל בכירים בעולם לפני הטורניר החשוב בהיסטוריה שלה, מה שיאפשר לה להגיע רחוק במונדיאל הביתי.