דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שלישי ט' באדר ב' תשפ"ד 19.03.24
14.2°תל אביב
  • 7.4°ירושלים
  • 14.2°תל אביב
  • 12.2°חיפה
  • 14.1°אשדוד
  • 11.5°באר שבע
  • 16.5°אילת
  • 15.0°טבריה
  • 8.4°צפת
  • 13.1°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
ביקורת קולנוע

ביקורת קולנוע / "אהבה בימים קרים" ו"שלושה זרים" הם שני סרטים שונים מאד ומומלצים מאד

מצד אחד: סרט פולני יוצא דופן בצילומיו, במוזיקה שבו, במשחק ובחידוד ההבדל הכה חשוב בין מדינה למולדת | מצד שני סרט דוקומנטרי עם הומור נפלא על טרגדיה נוראית

"אהבה בימים קרים" (באדיבות בתי קולנוע לב)
"אהבה בימים קרים" (באדיבות בתי קולנוע לב)
יצחק רובין
יצחק רובין
מבקר קולנוע
צרו קשר עם המערכת:

אי יה יה! "אהבה בימים קרים" – איזה סרט ענק. בשיטת הכוכבים הייתי מעניק לו עשרה כוכבים ולא חמישה. לא מבין מדוע נתנו המבקרים שלנו לסרט "אהבה בימים קרים" ארבעה כוכבים. למה להיות צייקן ולא לתת לסרט המושלם הזה חמישה כוכבים? קראתי שמול "רומא" אין לסרט סיכוי באוסקר הזר. זה היה צריך להיות הפוך. סרט נפלא, מרגש כל כך של הבמאי הענק והחכם פאבל פאבליקובסקי, שיצר גם את "אידה" המצוין. ואיזה תגלית השחקנית הראשית של הסרט ג'והנה קוליג, גם יופי נוגה, שובה לב וגם משחק וירטאוזי רב ממדי, והשחקן הנהדר (תומאש קוט, המזכיר את דניאל דה לואיס) ובכלל כל השחקנים מצויינים.

פולין של היום מזכירה כיום במאפייניה הלאומניים את הרוח הרעה בישראל. פאבליקובסקי הוחרם במולדתו פולין בגלל הסרט "אידה" שנגד את רוח החוק הפולני המעדיף סרחון שוביניסטי על-פני חשבון נפש מתקופת הנאצים. פאבליקובסקי האמיץ יכול להיות דוגמא ומופת ליוצרינו באבחנה שלו בין מולדת לבין מדינה, ואני שב ואומר את זה לאנשים: יש הבדל בין מולדת למדינה, באשר מולדת היא מושג עמוק שאינך יכול בלעדיו, כמו שאינך יכול בלי נשימתך, ואילו מדינה היא ארגון שיושבי המולדת חייבים להתנכר למעשי העוולה שלה.

"אהבה בימים קרים" (באדיבות בתי קולנוע לב)
"אהבה בימים קרים" (באדיבות בתי קולנוע לב)

למרות שפאבליקובסקי חי באנגליה בגלל ביוגרפיית הוריו, הוא לא ויתר ולמרות שאחרי "אידה" נהגו אתו כמו שנוהגת מירי רגב לאומנים שלנו, ואפילו גרוע יותר – החרמה טוטלית שגרמה לו הפסד ענק, הוא חזר למולדתו , למדינתו המתנכרת כדי ליצור את "אהבה בימים קרים". לא מוותרים על המולדת ולא מוותרים על האומנות שהיא חלק מהמורשת, הריחות, המראות שאותם ינקת אל תוך לשד עצמותיך.

הסרט "אהבה בימים קרים" (החוטא לשם המקורי "מלחמה קרה") מתחיל את אפוס האהבה שמספר על ויקטור, מוסיקאי פולני בתקופת סטלין 1949, תקופת המלחמה הקרה, הנודד ברחבי פולין, מקליט מוסיקה עממית ומשתמש בה ללהקתו הנושאת את השם מאזורקה. בנדודיו הוא מתאהב בזמרת יפהפייה בשם זולה (ג'והנה קוליג) עם עבר מפוקפק במשפחה של אב אלים, ומכאן ואילך האהבה משתרעת על פני כמה עשרות שנים, במדינות שונות באירופה בתקופת המלחמה הקרה. כמו אומנים רבים בפולין, ויקטור בורח לצרפת. זולה, שחששה לברוח אתו בתכנית הבריחה, מתאחדת אתו בצרפת והופכת בשותפות עם ויקטור לזמרת בתזמורתו הצרפתית. אולם צרפת הבורגנית ותרבותה מנוכרים לה וסופה שהיא חוזרת למולדת שהיא אוהבת: פולין. הוא אינו יכול להתגבר על היעדרות אהובתו וחוזר לפולין למרות שהוא יודע שהמחיר הוא מאסר בעוון בגידה.

האהבה, אפוא, מתגברת על הכול, על גבולות טריטוריאליים, על משטרים טוטליטריים שלא יכולים לה, כמו שאינם יכולים לאומנות הנישגבת – שבמקרה שלנו היא חלק ממהותם של שני האוהבים. דבר אינו יכול להכחיד את האהבה. גם לא המוות.

"אהבה בימים קרים" (באדיבות בתי קולנוע לב)
"אהבה בימים קרים" (באדיבות בתי קולנוע לב)

העמדת הסצנות והצילום של לוקאס זאל הם בית ספר מרהיב לקולנוע. כל צילום כמעט, מספר בתמציתיות עולם שלם. המצלמה נעה מאובייקט אחד לאובייקטים אחרים, ותוך כדי תנועה חושפת "משפטים קולנועיים" נוספים המשלימים עולם ומלואו בדיאלוגים מצומצמים. איזה יופי! הסרט בשחור לבן מבטא את שנות החמישים-שישים של המאה שעברה, ונידמה לך שאתה צופה באחד הסרטים המוקדמים של ווידה או פולנסקי, שוב השחור לבן כל כך פונקציונאלי-מחזיר עטרה ליושנה. הפיוטיות המהפנטת מזכירה את קישלובסקי. סצינה של הריקוד הפרובוקטיבי של זולה הנועזת כנגד הצביעות הבורגנית של הפריסאים, מזכירה מאוד את הריקוד של בריג'יט בארדו ב"אלוהים ברא את האישה" של רוז'ה ואדים, רק בלי חשיפת הגוף של בארדו, דבר המוסיף לסיפור האהבה הנהדר של הסרט – סחתיין!

בסרט אלמנטים אוטוביוגרפיים של הבמאי שאמו הדיסידנטית ברחה מפולין לאנגליה שם גדל, ושל אביו שהתאחד אתה, חזרו, נפרדו ושוב חזרו. האהבה יכולה להמשיך ולהתקיים, כנראה, כמו בסרט, רק בריחוק היוצר געגועים עזים שלא ניתן להתגבר עליהם – לתשומת לב האוהבים. לכן מקדיש הבמאי את הסרט להוריו.

מעולם לא ראיתי סרט בו המוסיקה היא אינטגרלית כל כך: ויקטור המוסיקאי, אספן שירי וריקודי עם המבטאים את נפש האומה, מכניס את זמרת השירים למקהלתו "מאזורסקה" שהם תוצאה ממחקריו והקלטותיו במקומות נידחים בפולין, והיא שזורה לאורך הסרט. בתחילה המוסיקה היא כנסייתית, אבל כאשר ויקטור וזולה חיים בפאריס ומנגנים ושרים מוסיקת ג'אז, מקבלת אותה מוסיקה כנסייתית מהעבר עיבוד ג'אז ברוח התקופה. או כאשר שר החינוך הסטליניסט בפולין דורש מוויקטור מנהל המקהלה להכניס שירים המהללים את סטאלין, מבטאת פעולה זו את המיאוס של ויקטור שגורם לו לברוח מפולין.

"אהבה בימים קרים" (באדיבות בתי קולנוע לב)
"אהבה בימים קרים" (באדיבות בתי קולנוע לב)

בראיון לאבנר שביט בוואלה, אמר במאי הסרט, שנאבק היום ברוח הלאומנית הפולנית-מכחישת תפקיד הפולנים בזוועות השואה, שגם כיום מאלצים אומנים ליצור ברוח הלאומנות, די דומה לכפייה הסטליניסטית, לידיעת קברניטי התרבות והחינוך בישראל שמדרדרים את התרבות ליעני תרבות ש"מייצגת את העם" – מונעים מהערבים להתאבל על הנכבה הפלסטינית ביצירות אומנות – בולשיט גדול. כאשר ההכחשה מתרחשת אצל פולנים, אנחנו מתקוממים ועושים, בצדק, רעש בכל העולם, אבל כאשר ההכחשה נוגעת לטרגדיה הפלסטינית, אנחנו נאלצים לספוג תחיקה חזירית מצד כנסת ישראל. וזה בסדר. גועל נפש.

סבתו של פאבליקובסקי, ממוצא יהודי, נרצחה באושוויץ. דומני שהוא מפנים את השואה בדרך של הומניזם טהור, מופת ומורה דרך המתנגד לכל צורה של כפייה שמובילה לאסונות קולוסאליים. עבורי הוא אחד מהאנשים שאמורים לייצג את רוחי ורוח ישראל והעולם כולו.

נכתב, על-ידי אחד המבקרים שהסרט יתחרה באוסקר לסרט הזר אבל אין לו סיכוי מול "רומא". עד כדי כך נופלים המבקרים ליחסי הציבור האולטרה-קפיטליסטיים של נטפליקס? מבחינתי סרט זה עולה בכל הפרמטרים על "רומא".

"אהבה בימים קרים" (באדיבות בתי קולנוע לב)
"אהבה בימים קרים" (באדיבות בתי קולנוע לב)

כאמור סרט נפלא, לא להחמיץ.

ביקורת סרט: שלושה זרים

מספר מילים על הסרט התיעודי "שלושה זרים" שעלה אתמול על מסכי הקולנוע. זהו סרט הספר על שלישיית תינוקות שהופרדו בלידתם ונמסרו לאימוץ למשפחות נפרדות. בדרך לא דרך מפגיש הסרט את השלושה בבגרותם. הסרט שמתחיל בהומור נפלא מואץ לקראת סיומו לטרגדיה הנוראה של ההפרדה הזאת. ראוי לציון שהידיים שרקמו את הטרגדיה יצאו מארגון יהודי. הסרט צופן סוד מטריד-מטריד מאוד. כאשר צפיתי בסרט בפסטיבל חיפה האחרון יצאתי מבוייש. זהו סרט טרגי-קומי עשוי נפלא. מופת לעשייה קולנועית דוקומנטרית. גם כאן, לא להחמיץ.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!