אתם מרגישים את הפחד הזה? כן, אתם, שלחץ הדם שלכם עולה כשאתם מתעצבנים ממוזיקה ועוד ישראלית, מרגישים את הסומק החיוני הזה בלחיים?
הפרחים לאמן המכונה דודו פארוק, האיש שהורים אוהבים לשנוא, הערק שלא משכר, השם החם של קבוצות הוואצאפ ההוריות, המודאגות, החרדות לערכי ילדינו, דודו. דודו פארוק עשה את זה. דודו פארוק הוא האיש שמפרק ומרכיב מחדש את היחס שלנו למוזיקה, הוא האיש שמחזיר סוף סוף אחרי שנות דור פער דורי, דודו פארוק הופך אותנו להורים שלנו. דודו פארוק הוא לא מוזיקה, הוא מדבר לא יפה, הוא מקלל, הוא בלתי תקין פוליטית, הוא מזיק לתמימותם של ילדינו, הוא האיש שקרע באבחת ח' גרונית לא ממש אותנטית אחת את הגרוטסקה הפופית שהונדסה לנו שנים. בגלל דודו אין כבר טודו, לא הכל בסדר, החיים שלנו הם לא תותים, ילדינו מפנים עורף למתנות קטנות, לתפילות קיטשיות, דודו מפזר את הפלייליסט המנוון של תחנות הרדיו, הופך את כל הלמל"מים צלולי הקול לפאסה, דודו זה אסור. יש סוף סוף אסור במוזיקה הישראלית!
ולא שהמוזיקה של דודו פארוק בעלת ערך כלשהו, לא שהטקטסטים שלו קוהרנטים במיוחד, ולא שדודו פארוק הוא לא מוצר מהונדס של מפיקים בעצמו. סביר להניח שדודו פארוק ימצה את עצמו ויישכח, וזה חשוב פחות. דודו פארוק הוא הפיגום שעליו קמה לתחייה ההתרסה, ומי יודע: אולי יום אחד על הפיגום הזה ייבנה גם תוכן. ואז יהיה כבר ממש מפחיד פה. יס!
