מאז 1980 מעביר הביטוח הלאומי את עודפי הגבייה למשרד האוצר. זה נותן בתמורה אגרות חוב "בטוחות" על מנת לשמור על כספי האזרחים. זה דבר טוב וראוי בסך הכל, ובימים כתיקונם הייתי שמחה לדעת שעתידי ועתיד ילדיי לא מונח על קרן הצבי, אבל הימים כבר מזמן אינם כתיקונם, ומעשה של עוולה גדולה נעשה כאן בשנת 2003, בידי מי שהיה אז שר האוצר והיום הוא ראש הממשלה, באצטלה של משבר כלכלי.

אחת מהפעולות שננקטו בכדי "להציל את כלכלת המדינה" בידי בנימין נתניהו, עברה דרך הביטוח הלאומי. חוק הביטוח הלאומי, שנחקק ב-1953 עם הקמת המוסד, "מתוקן" בכל שנה עם תקציב המדינה והמדיניות הכלכלית של הממשלה. החוק והתיקונים לחוק קובעים הן את גובה הפרמיה והן את גובה השיפוי הביטוחי. אבל המוסד לביטוח לאומי אינו חברת ביטוח רגילה אלא זרוע מבצעת של הממשלה, שאמורה לדאוג לרווחתם של כל אזרחיה.

הקצבה החודשית הבסיסית לנכה מעולם לא הייתה גבוהה במיוחד, אבל הייתה הגיונית בסך הכל וחושבה באחוזים (נדמה לי 80 משכר המינימום). בשנת 2000 למשל, שכר המינימום היה 2900 שקלים בחודש וקצבת הנכות הבסיסית לנכה 2,232. אם בשנת 2002 כחלק מ"התכנית להצלת כלכלת ישראל" ביבי היה מודיע שהוא סוגר את הביטוח הלאומי ומבטל את כל הקיצבאות הייתם זורקים אותו מכל המדרגות, אבל זה לא מה שהוא עשה, הוא הקפיא את הקצבאות, לשנתיים.

ב-2006 שוחררה ההקפאה אבל ההצמדה שונתה. הקיצבאות, שהיו צמודות לשכר הממוצע במשק, עברו להתעדכן לפי מדד המחירים לצרכן, אותו קובע בנק ישראל, שכעיקרון מעדיף שהמדד הזה לא יעלה כלל, ואף מעדיף שהוא יהיה שלילי. כך שגם כשהקצבה התעדכנה היא נשארה באותו סדר גודל במשך 16 שנים – קצבת בסיס לנכה יחיד בשנת 2017 – 2342 שקלים.

הגדיל ועשה בנימין נתניהו, ו"בנדיבותו" הרבה, חוקק את חוק הקח"ן – קצבה חודשית נוספת לנכים "הקשים". שמחלקת את קבוצת הנכים לפי אחוזי נכות רפואית, בניגוד לחוק המקורי, שמתנה את קצבת הבסיס באבדן כושר השתכרות. בכך הוא משיג שתי מטרות עיקריות. הוא מקבע את הסכום של קצבת הבסיס, שלפיו מחושבות הקצבאות התפקודיות כמו שר"מ (שרותים מיוחדים לנכה סיעודי) ניידות (לנכה מוגבל בניידות) ותלויים (לנכה שיש לו ילדים שהוא צריך לפרנס).

חוק הקח"ן הוא חוק נבזי במיוחד והחלוקה של קצבה חודשית נוספת לפי נכות רפואית אינה חוקית בעליל, מפלה ואף מתעמרת ולראייה בתיקון לחוק הנכים ב-2018 בוטל הפרמטר של הנכות הרפואית לקבלת קח"ן, אך קצבת הבסיס מחולקת לשניים – קצבת בסיס, ותוספת מיוחדת לקצבה, על מנת לשמור את הקצבאות הייעודיות בסכומים מגוכחים ביחס ליוקר המחייה ולעלות האמיתית של השרותים שהן אמורות לעזור בתשלום עליהן – שר"מ נועד לתת מענה על צורך במטפל סיעודי, שמקבל שכר מינימום 5,300, ואילו קצבת השר"מ הגבוה (שאמורה לשלם לשני עובדים סיעודיים) 5,332 – כלומר חצי מהסכום הדרוש. המצב זהה בשאר הקצבאות.

באותו הזמן גם בוטלה האפשרות לכפל קצבאות. כלומר נכה שהיא גם אם חד-הורית לא יכולה לקבל גם קצבת נכות וגם קצבת מזונות, או נכה שהוא גם קשיש לא יכול לקבל גם קצבת זקנה וגם קצבת נכות. אני למשל לא מקבלת קצבת תלויים עבור בעלי היות והוא מקבל קצבת נכות. ומי שיש לו שלושה ילדים לא יכול לקבל תוספת עבור הילד השלישי.

כל אלו חוקים ותקנות שמצמצמים את ההוצאה של ביטוח לאומי בד בבד עם גידול האוכלוסייה, עם צמצום והפרטה של מערכת הבריאות, החינוך, והרווחה כולה.

ההוצאה הציבורית קטנה על חשבון משקי הבית. ההוצאה של ביטוח לאומי קטנה על חשבון מקבלי הקיצבאות – הנכים והקשישים, אמהות חד-הוריות ושאר עניים חסרי ישע. אלה שהממשלה מחוייבת לדאוג לרווחתם. זאת בזמן שכלכלת ישראל פרחה ושגשגה. לאוצר היה כסף נזיל וזמין שהלך וגדל עם השנים כשהמשכורות עלו והואוכלוסייה גדלה ודמי הביטוח הלאומי המשיכו להיגבות כאילו כלום לא השתנה. עודפי הגבייה הלכו לאוצר המדינה. אותו משרד שקובע את סכומי הקצבאות. למשרד  אוצר יש אינטרס ברור לשמור את ההוצאה של הביטוח הלאומי קטנה ככל האפשר, ואת עודפי הגבייה של הביטוח הלאומי גבוהים ככל האפשר. זה נותן להם כסף נזיל, חוב, שלא באמת רשום במערכת. הוא לא מחושב בחוב הלאומי. הוא שימש את הממשלה להקטנת יחס החוב – תוצר ל-59% שזה נמוך מאוד גם ביחס למדינות המפותחות. זה מה שהעלה את דירוג האשראי של מדינת ישראל והפך אותה למעצמה כלכלית, ליעד פופולארי להשקעה. זה משתלם מאד לבעלי ההון, ליזמים ולמשקיעים. אבל לא למשקי הבית, לנזקקים, לנכים, לחסרי המזל וחסרי הישע.

בצרפת, כשרוצים לבשל צפרדעים, מניחים אותן בסיר עם מים קרים ומדליקים את הגז על אש קטנה. הצפרדעים החיות לא מרגישות בסכנה עד שהן כבר מבושלות. כך פועלת השיטה. הנכים והקשישים לא יעזו להתנגד להקפאה זמנית כדי להציל את המדינה. בטח לא כשגם כך הציבור הכללי מאמין לדעות הקדומות שמפיצים נציגי הממשלה בתקשורת, ולשקרים הבוטים של שר האוצר שנתן לנכים 4,3 מיליארד שקלים, כשלמעשה הסכום הזה מחולק לארבע שנים, ולמעשה מדובר בתוספת של 370 שקלים לנכה. לפחות רובנו התקרבנו קצת יותר לקו העוני.

הנכים והקשישים הם הראשונים שמרגישים את המים רותחים. רוב האנשים נהנים כרגע מהמים החמימים שעבור רבים הם בטמפרטורה נעימה, בערך כמו פיפי. השנה הנפיק האוצר את מדינת ישראל בבורסה, מסתבר שאנחנו שווים ביחד 16 טריליון שקלים. רק חסר שהיזם האולטימטיבי והגאון הכלכלי שלנו יעשה עלינו exit ושלום על ישראל.

בפינג פונג  האינסופי שמתקיים בין הביטוח הלאומי לאוצר, על השליטה בכספי הביטוח הלאומי, אני בצד של הביטוח הלאומי. לא שהביטוח הלאומי יכול להעלות את הקצבאות על דעת עצמו, אבל הסיכוי שהאוצר יאפשר עלייה כזו כשלא יהיה לו מה להרוויח מיתרת עודפי הגבייה גדול הרבה יותר, ולפחות אנשי הביטוח הלאומי רואים אנשים מול עיניהם ולא רק את שורת הרווח.