העולם של שנת 2019 מתמודד עם מגוון רחב של משברים – חברתיים, כלכליים וסביבתיים. בכל מקום שאליו נפנה על גבי העולם ניתקל בתוצאותיו של משבר אחד לפחות, החל ממשבר האקלים וההתחממות הגלובלית, דרך המשבר הפיננסי והאזהרות מפני מיתון, עבור בהתרחבות הפערים החברתיים ואי-השוויון וכלה בהתערערות המשטרים הדמוקרטיים ועלייתם של מנהיגים סמכותניים ומפלגות קיצוניות. מול המשברים האלה נשמעת באחרונה קריאה למהלך רחב, שירתום שינוי יסודי בכלכלה לפתרון הבעיות החברתיות והסביבתיות. תומכיו נשענים על תקדים שהחל בשנות השלושים בתגובה למשבר חמור אחר, וסייע לשמור על היציבות העולמית במשך עשרות שנים – ה'ניו-דיל' בארה"ב. כעת, הם אומרים, הגיע הזמן ל'ניו דיל ירוק', לפני שיהיה מאוחר.

המשבר הכפול

לפי הדו"ח האחרון של ארגון ה-IPCC (הפאנל הבינלאומי לשינוי אקלים של האו"ם), לאנושות נותר עוד כעשור בלבד בו ניתן לפעול כדי למנוע קטסטרופה אקלימית עתידית. החוקרים מזהירים כי רק הפחתה משמעותית של פליטת הפחמן בעולם, שמקורה בתעשיה, בייצור אנרגיה ובתחבורה, תאפשר להגביל את עליית טמפרטורת כדור הארץ במעלה וחצי בלבד ביחס לתחילת המהפכה התעשייתית. עליה גבוהה יותר תעמיד בסיכון אזורים שלמים שיימחקו מתחת לפני הים, ואחרים שיידונו לבצורת ורעב קיצוניים.

מובן שמשבר האקלים הוא גם, ואולי בעיקר, משבר חברתי. כבר היום מביא שינוי האקלים לגלי הגירה כפויה, רעב והתפרצות של מחלות. באזורים שונים בעולם הוא גורם משמעותי למלחמות, גם אם מטרתן המוצהרת היא לעיתים אחרת לגמרי. ללא אקט משמעותי של מניעה, אי היציבות החברתית צפויה ללכת ולהחריף.

לצדו של משבר האקלים ניצבות מדינות העולם בפני אחד המשברים הכלכליים החמורים מאז מלחמת העולם השנייה. אחרי עשור של מיתון וצמיחה איטית, רמות אבטלה גבוהות ומדיניות קיצוצים תקציביים אכזריים בידי מרבית ממשלות העולם, אנו עדים להתנגדות למשטר הכלכלי העולמי שצמח לאחר המלחמה וסייע לשמור על יציבות וצמיחה.

בחודשים האחרונים עולה בפוליטיקה האמריקנית ובקרב תנועות סביבתיות מודל חדש-ישן בשם 'הניו-דיל הירוק'. המושג נהגה לראשונה ב-2007 על ידי קבוצת כלכלנים בריטיים, שטענו שהשוק החופשי בפני עצמו לא יוכל לפתור את שני המשברים העצומים מולם ניצבת האנושות – הכלכלי והסביבתי. התכנית שגיבשו מבוססת על הנחה שנשמעת בימנו כמעט כמו חילול הקודש: אפשר להשתמש בכוח הכלכלי העצום של המדינה כדי לנווט את הכלכלות שלנו לעבר הישענות על מקורות אנרגיה נקיה, וליצור חברה שוויונית, צודקת ובטוחה יותר לכולם.

קריאת גיוס ל'צבא הפחמן'

הניו דיל הירוק הוא למעשה תכנית השקעות ציבוריות עצומה, שתדרוש שיתוף פעולה בינלאומי ובעיקר הגדלה משמעותית של תקציבי ההשקעות הממשלתיים. על פי התכנית, ממשלות הכלכלות הגדולות ובעלות היקפי פליטת הפחמן הגבוהות ביותר יסכימו לבצע תכנית השקעות חסרת תקדים בהחלפת התשתית האנרגטית הקיימת שלהן לתשתית המבוססת על אנרגיה מתחדשת. ההשקעה, שתמומן ברובה על ידי המדינה, תדרוש את גיוסו של מה שנקרא בתכנית "צבא פחמן"- כמות עצומה של עובדים לצורך ביצוע הפרויקט. התעסוקה בפרויקט תכלול שכר גבוה ותנאים סוציאליים הולמים, ותעניק פתרון חברתי למספרים העצומים של עובדים במערב שנדרשים לעבוד בשכר נמוך ובתנאים בלתי יציבים.

הרעיון אמנם ירד מהבמה הפוליטית בעקבות ניצחון המפלגה השמרנית בבריטניה בשנת 2009 ומדיניות הקיצוצים האכזריים שלה, אבל היום הוא חוזר מחדש – והפעם בארה"ב. מי שמובילה את השיח הציבורי על הפרויקט היא חברת בית הנבחרים הטריה מטעם המפלגה הדמוקרטית, אלכסנדריה אוקסיו קורטז, שנכנסה לתפקידה לאחר בחירות האמצע האחרונות. קורטז, בת 28, היא חברת הקונגרס הצעירה ביותר – וטוענת בתוקף שהיא נאבקת למען עתידם של הצעירים בארצות הברית ובעולם, שייאלצו להתמודד עם השלכות משבר האקלים במשך שנים ארוכות. "המטרה שלנו היא להתייחס לשינוי אקלים כאיום הקיומי הממשי שהוא על ידי חקיקה בקנה המידה ההולם – ניו דיל ירוק" היא צייצה.

אלכסנדריה אוקסיו קורטז לאחר שניצחה את גוז'ף קרולי כנציגת הדמוקרטים (AP Photo/Mark Lennihan)

כיום מדובר יותר במסגרת רעיונית מאשר הצעה קונקרטית, אבל קורטז ושותפיה במפלגה הדמוקרטית הבטיחו לגבש בעזרת ארגונים חברתיים, האיגודים וכלכלנים תכנית אופרטיבית.

בחזרה לקיינס

השם של הפרויקט נגזר משמו של פרויקט ההשקעות חסר התקדים שביצע הנשיא רוזוולט בשנות השלושים והארבעים בארה"ב. באותה התקופה סבלו הכלכלות המערביות מהמיתון הקשה ביותר שידעו עז אז בעקבות משבר הבורסות של שנת 1929, ומיליונים ברחבי העולם סבלו מאבטלה ורעב. כמו היום, מובילי המדיניות בגיבוי חלק גדול מהכלכלנים המקצועיים, הובילו קיצוצים תקציביים אכזריים שהלכו והעמיקו את המשבר הכלכלי-חברתי, בטענה שבזמן משבר המדינה צריכה "לחסוך כסף".

בתגובה למשבר הציע הנשיא רוזוולט תגובה הפוכה – הגדלה משמעותית של ההשקעה הציבורית בפיתוח. בהובלתו השקיע הממשל האמריקני בין השנים 1933-1936 מיליארדי דולרים בפיתוח תשתיות שהובילו להקלת האבטלה ועלייה בשכר. התכנית הוציאה את הכלכלה האמריקאית מהמשבר החמור ביותר בתולדותיה, ויצרה את מעמד הביניים הגדול בארה"ב.

הרעיונות הכלכליים עליהם התבססה התכנית הגיעו מצדו השני של האוקיינוס. באותן השנים עסק הכלכלן הבריטי המפורסם ג'ון מיינרד קיינס בנסיונות שכנוע של הממשלה הבריטית כי הפתרון למיתון המתמשך הוא דווקא הוצאה ממשלתית גבוהה בהרבה. לכל אורך שנות העשרים ניסה קיינס להראות כי למדינה יש יכולת למנוע משברים על ידי שימוש בתקציב כדרך לווסת את הפעילות הכלכלית. במילים אחרות, בזמן גאות כלכלית להפחית הוצאה, ובזמן משבר להגדילה – כדי לפצות על המשרות וההכנסה שאבדו, ובכך למנוע נפילה למיתון.

בניית סכר כחלק הניו-דיל (איור: וייליאם גרופר)

מול מתנגדיו, שטענו שהמדינה לא יכולה לעמוד בהוצאות הנדרשות, קיינס טען בתוקף שהמדינה מסוגלת לממן כמעט כל פרויקט והשקעה שתרצה. הסיבה לכך היא שהמדינה, בניגוד למשק בית, יכולה להתקיים עם חוב לאורך זמן בלי שהדבר יפגע בפעילות הכלכלית המתרחשת בה. למעשה, מכיוון שבמדינות כמו בריטניה מקיימות מערכת מיסוי מסודרת ובטוחה, הן יוכלו תמיד ללוות את ההון הדרוש להן בשוק. מלבד זאת, טען קיינס כי דווקא הדאגה האקטיבית לפעילות כלכלית בריאה מבטיחה את הכנסות המדינה. הסיבה לכך היא שפעילות כלכלית יציבה מייצרת הכנסות גדולות יותר ממיסים. כך, השקעה בזמן משבר מביאה להכנסות גדולות יותר בעתיד באופן ש"מכסה את עצמו". "נדאג לתעסוקה, והתקציב כבר ידאג לעצמו" אמר קיינס.

רעיונותיו של קיינס נשמעים כמעט מופרכים היום, אבל עד לסוף שנות השבעים הם היו מקובלים בקרב הפקולטות לכלכלה ברחבי העולם כולו. קבוצת הניו דיל הירוק הבריטית שאבה בתחילת שנות האלפיים השראה מהתיאוריה והמעשה של הניו דיל בארה"ב וגיבשה תכנית קונקרטית להתמודדות עם משבר האקלים והמשבר החברתי בבריטניה באותה התקופה.

לטענת אותם כלכלנים, ביניהם שמות מפורסמים כמו ריצ'רד מרפי ואן פטיפור, השינויים שעברו הכלכלות המערביות מאז שנות השמונים שכוללים הפרטות, החלשת האיגודים המקצועיים וסגירת חלק גדול מהייצור, יצרו שכבה גדולה של עובדים שמשתכרים בשכר נמוך מאד, וסובלים מחוסר ביטחון כלכלי חמור. במקביל, נוצרה שכבה של שכירים ובעלי הון סופר עשירים, והפערים הכלכליים נמצאים היום ברמה החמורה ביותר שהיו מאז שנות העשרים.

קבוצת הניו דיל הירוק הציעה בשנת 2007 להגדיל את תקציב ההשקעות הבריטי ב-40 מיליארד פאונד בשנה, כדי לממן פרויקטים שיביאו את בריטניה להסתמכות כמעט בלעדית על אנרגיה מתחדשת, ובכך יפחיתו את פליטת הפחמן בה לרמה קרובה לאפס. לטענתם, גיוס "צבא הפחמן" שיבצע את הפרויקטים השונים בתנאי שכר גבוהים, יביא לעליית שכר כללית במשק, ויתרום ליציאה של מיליוני אנשים מעוני.

מדובר היה בהגדלת תקציב השקעות ההון הבריטי מ-4% תמ"ג כיום ל-6% תמ"ג, והכלכלנים ציינו שמדובר ברמת ההשקעה שהייתה קיימת אפילו בימי ממשלת תאצ'ר. לטענתם, ההכנסות ממיסים להם תזכה הממשלה הבריטית כתוצאה מהתכנית יהיו גדולות בהרבה מהריבית אותה תיאלץ לשלם על החוב שתגייס. הדבר אפשרי, הם טענו, והמחסום העיקרי הוא המוכנות של הממשלה ליישם אותו. הקבוצה עבדה בשיתוף עם מפלגת הלייבור, אבל בשנת 2009 ניצחה בבחירות המפלגה השמרנית. בתגובה למשבר, הממשלה החדשה החלה בתכנית קיצוצים תקציביים חסרת תקדים, והרעיון נגנז.

האם המועמד הדמוקרטי הבא לנשיאות יתמוך בניו דיל ירוק?

הרעיון לניו דיל ירוק חזר לכותרות לאחרונה, הפעם בארה"ב. התנועה החוץ פרלמנטרית "סאנרייז" שעוסקת בקידום ניו דיל ירוק במפלגה הדמוקרטית האמריקאית, פנתה לאלכסנדריה אוקסיו קורטז, חברת הקונגרס הצעירה, במטרה לרתום אותה למאבק להביא את הרעיון למרכז סדר היום הפוליטי בארה"ב. בנובמבר, כ-200 צעירים חברי התנועה השתלטו על משרדה של ננסי פלוסי, ראש המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים, בדרישה שזו תשים את הרעיון בראש סדר העדיפויות של המפלגה, וקורטז הגיעה כדי לתמוך במפגינים.

בהמשך להפגנה, הובילה קורטז את הקמתה של ועדה מיוחד בבית הנבחרים שתעסוק באופן מיוחד בתכנית ניו דיל ירוק. אלא שהתכנית נתקלת בהתנגדות פנימית במפלגה הדמוקרטית, והנהגת המפלגה מתנגדת למתן כוח ביצועי לוועדה. "מה שחשבנו הוא שאם נצליח להביא את כל המפלגה הדמוקרטית להסכים על זה שצריך לפחות לגבש תכנית, הדברים יתחילו לקרות" אמר סאיקט צ'קרברטי, מקים התנועה. "אבל זה לא כל כך פשוט, מסתבר" הוא הוסיף.

ההתנגדות לתכנית נובעת מהתפיסה הנפוצה גם בהנהגת המפלגה הדמוקרטית, לפיה יש להמשיך ולהקטין את מידות החוב של המדינה. קורטז ושותפיה הצהירו כי יגבשו בקרוב תכנית מפורטת שתכלול הגדלה משמעותית של ההוצאה הציבורית במטרה להביא להורדה דרסטית של פליטות הפחמן על ידי ביצוע תכניות השקעה שיביאו להגברת תעסוקה הוגנת.

לתקן את הכלכלה כדי לתקן את האקלים

"הכלכלה שלנו שבורה לחלוטין. היא לא מייצרת את הדברים שאנחנו צריכים, היא לא מייצרת מספיק מקומות עבודה בתחומים שמייצרים את הדברים שהכי נחוצים" מסבירה ד"ר ליה אטינגר ממכון השל לקיימות ל'דבר השבוע' ומוסיפה "חלק גדול מהמוצרים, מיוצרים עם מחיר סביבתי וחברתי מאד מאד גדול. אז יש משהו מאד לקוי באופן שהכלכלה מתנהלת. זה שיש במדינות כל כך עשירות ממדים כל כך קשים של עוני וזה שבעולם כל כך עשיר יש המון אנשים שסובלים מעוני מחפיר, זאת מערכת כלכלית שלא מתפקדת."

את עיקרה של תכנית הניו דיל הירוק מתמצת אטינגר "הרעיון של הגרין ניו דיל מציע להשתמש במשברים כדי לבוא ולתקן את המערכת על מנת שהיא תתחיל לייצר את מה שאנחנו באמת צריכים." לטענתה עיקר הניו דיל הירוק הוא בניסיון לשנות את הצורה בה אנחנו הורגלנו לתפוס את הכלכלה בעידן הניאו-ליברלי "העניין הוא שכל הצורה שבה אנחנו מתסכלים על מה זה כסף היא לא נכונה, לא חסר כסף. מה שחשוב זה לווסת את כמות הכסף שיש בכלכלה כדי שתאפשר את הפעילות הכלכלית שבני אדם מסוגלים ורוצים לעשות. אם מסוגלים ורוצים לעשות פעילות כלכלית שתייצר מעבר מהיר לאנרגיות מתחדשות, אין שום בעיה לייצר את האשראי, את הכסף שנחוץ כדי שזה ייקרה. המערכת עובדת הפוך, קודם יש הלוואות, ההלוואות האלה יוצרים כסף, והפעילות הכלכלית היא זאת שנותנת לכסף הזה את הערך שלו, בצורה כזאת המערכת יכולה לייצר את מה שהיא באמת צריכה."

"אם יש חומרי גלם, ויש אנשים שרוצים לעשות את זה, זה לא הגיוני שזה לא ייקרה בגלל שאין כסף, זו צורה לא הגיונית להסתכל על המציאות." מבקרת אטינגר את המדיניות הכלכלית הממצמצת המתעדפת את צמצום החוב הלאומי על פני שיפור רווחת האזרחים. עוד היא מוסיפה כי "אם באמת רוצים לעשות את הדבר הזה, משנים את המבנה של התמריצים, מייצרים את הכסף שילך אל הדברים האלה, זה ייקרה. אם אין אנשים שמסוגלים ורוצים לעשות את זה, זה לא ייקרה".

"אם רוצים לטפל במשבר האקלים יש צורך לפתור גם משהו מהותי בכלכלה" טוענת ד"ר סיניה נתניהו, כלכלנית ומומחית לכלכלת משאבי טבע. "אחת הדוגמאות לכך זה מס הפחמן. עוד דוגמה זה העובדה כל הנושא של פגיעה סביבתית לא מופנם בתוך התל"ג ולכן לא מייצר תמונה אמתית של מצב המדינה".

המדינה יכולה לצמוח על השיקום של עצמה. וזה נושא שחייבים להתייחס אליו כמדברים על תעשיות ירוקות ועולם פיננסי ירוק." אומרת נתניהו ומסבירה את האבסורד לשיטתה בחשיבה הכלכלית הנוכחית "ברגע שלא משקמים קרקע או זיהום זורם לנחל, אז פתאום יש את הקישון שמזדהם, ואז באים ואומרים צריך לנקות את הקישון, זה ייעלה 200 מיליון שקל, אה תראו איזה יופי יש פה עבודה חדשה, הבאנו טרקטורים, מתכננים השקיעו כסף ואז זה נכנס לתל"ג ופתאום וואו יש צמיחה כלכלית של 200 מיליון שקל. אבל לא! זה לא צמיחה כלכלית של 200 מיליון צריך מישהו פה להבין שהיה כאן נזק סביבתי שלא נכנס לחשבון הלאומי, שנים רבות של מערכות אקולוגיות שהוכחדו, שרווחת הציבור נפגעה כי לא יכולנו לשחות שם, שמי ששחה שם ככל הנראה חלה בסרטן. גם זיהום האוויר לדוגמה לא נרשם בשום מקום."

לטענת אטינגר מלבד היתרונות הסביבתיים של שדרוג התשתיות ישנו גם יתרונות כלכלי אדיר " יצא לאחרונה דו"ח מאד גדול שנכתב על ידי The New Climate Economy, בדו"ח הם משווים מה ייקרה במצב של בניית התשתיות העולמיות במצב של עסקים כרגיל, לעומת מה שייקרה אם נעשה את זה בצורה של גרין ניו דיל. לפי הדו"ח הבחירה בגרין ניו דיל תוסיף לכלכלת העולם 26 טריליון דולר בהערכה שמרנית. לטענתם המודלים הכלכליים הנוכחים לא יודעים למדוד נכון את הנזקים שיתרחשו כתוצאה ממשבר האקלים וגם לא את ההטבות שייקרו כתוצאה מהמעבר לטכנולוגיות נקיות."

לטענת אטינגר הניו דיל הירוק יכול גם לסייע לחיזוק המנגנונים הדמוקרטיים בעולם "מדובר בעצם על כלכלה הרבה יותר דמוקרטית. המערכת הכלכלית כיום היא מאד לא דמוקרטית. מערכת כזאת שמבנה התמריצים בה נכון והאיזונים והבלמים מאפשרת למספר מאד גדול של אנשים להיות שותפים ליצירה הזאת. היום המערכת מייצרת את מה שלאנשים מאד עשירים יש כסף לקנות."

אי שיוון סביבתי וכלכלי ופערים בין דוריים

על שני המשברים הפיננסי האקלימי שמציגים יוזמי הניו דיל הירוק מוסיפה אטינגר את הפערים האי-שיוון בין עשירים לעניים בחרה הצומחים בקצב מסחרר "אפילו הייתי אומרת שיש פה שלושה משברים, ולא רק שניים. גם משבר במערכת הפיננסית, גם משבר באי-שוויון שתופח בממדים בלתי רגילים, ומשבר האקלים"

לפי נתניהו לפערי הכלכליים החברתיים המתרחבים ישנו גם מבע אקלימי מובהק "לפי הדוח האקלים האחרון של ה-IPCC, מי שיותר עני הוא יותר פגיע מבחינת שינויי האקלים. ככל שאנשים יותר עניים, יש להם פחות חסינות כי הם לא יכולים לדוגמה להחזיק גנרטור בבניין לשעת חירום בגלל שלג או הפסקת חשמל בגלל סופה חזקה, או שיאי צריכה בימים של גלי חום לעומת מי שגר בבית פרטי או צמוד קרקע למשל."

"הפערים האלה הולכים ונהיים קשים יותר." מזהירה נתניהו ונותנת דוגמה רק מהשבוע האחרון "רק השבוע הסופה שהייתה פגעה קשה בערים הערביות בהם התשתיות של הניקוז הרבה פחות טובות ולכן היו בהן הצפות רבות. ולדעתי זה עוד יגבר כתוצאה משינוי האקלים שיגרמו ליותר מצבי קיצון של המון גשם בבת אחת במרוכז, ומי שיסבול זה מי שאין לו תשתיות איכותיות."

"יש גם דמות חברתית לפוגעים." מזכיר חבר הכנסת דב חנין (הרשימה המשותפת) ל'דבר השבוע'. ח"כ חנין מהקולות הבולטות של התנועה הסביבתית בכנס הכריז אמנם כי לא יתמודד בבחירות לכנסת הבאה "הבעיות הסביבתיות לא נגרמות בגלל טעויות. הבעיות הסביבתיות נגרמות בגלל אינטרסים, מכיוון שמישהו מרוויח מזה. אם לא מתמודדים עם האינטרסים האלה מתפספסת המטרה האמתית שמולה צריך להתמודד."

מלבד הפערים בין עשירים לעניים, מזהה אטינגר גם את פערים הבין דוריים כנקודת משבר שהניו דיל הירוק יכול לאחות. מגמות ההפרטה, הגלובליזציה והריסון התקציבי השליכו את הדורות הצעירים יותר אל שוק עבודה לא יציב ומנצל ושיעורי אבטלה גבוהים מבלי הרשת החברתית שהייתה קיימת בעבר. רבים מבני הדור הצעיר נאלצים להסתמך על תמיכת הוריהם, זאת בנוסף להחמרת משבר האקלים שעם השלכותיו יצטרכו להתמודד בעיקר הדורות הצעירים.

"להשאיר לדור הצעיר, תמיד דיברו על הדורות הבאים, אבל עכשיו זה כבר ממש הדור הצעיר שחי כעת. להשאיר לאנשים היותר צעירים בחברה את השוקת השבורה הזאת זה משהו שאני לא מבינה איך אפשר לעשות דבר כזה. למה אנשים חשובים שמבחינה פוליטית זה אפשרי שהדור הצעיר יבין את מה שעושים לו ויישב בשקט. אני חושבת שאנחנו רואים את הניצנים של הקול של הדור הצעיר. לדוגמה זה שבחורה צעירה בת 28 (קורטז. הח"מ) מצליחה להביס את אנשי הקונגרס הכי מפוארים של המפלגה הדמוקרטית בזכות אג'נדה כזאת מראה את זה." אומרת אטינגר

"מה שקורה היום לדעתי זה שהדור הצעיר כל כך מוסח מכל הקקופוניה שאנחנו חיים בתוכה עם המון הסחות דעת. אנחנו חיים בחברה של הפרעת קשה אחת גדולה ולכן הרבה מאד מהאנשים הצעירים עדיין לא קלטו מה קורה" מסבירה אטינגר ומזהירה "אבל ברגע שמספיק אנשים ייקלטו, אני חוששת מעודף התגובה שתתרחש. זה יכול להוביל לכיוונים מאד מפחידים. עדיף לנהל את זה בצורה חכמה ולעשות את מה שמוסרי והוגן."

אולם בניו דיל הירוק מוצאת אטינגר פתרון שיאחה את הפער הבין דורי וייצור יחסים ברי קיימא בין הדורות "אחד הדברים הכי חשובים במימון של הגרין ניו דיל זה להשקיע את הכסף של המוסדיים בתוך הזה, וככה להבטיח את הפנסיות שלנו. כיום הפנסיות מושקעות באפיקים לא יציבים, זה כמו רולטה. אי אפשר לדעת שהכסף שלך נשמר בקרנות הפנסיה. פעם היה חובה 70% אג"ח היום זה 30% וגם את זה רוצים להוריד. אם משקיעים את הכסף של המוסדיים, אולי אפילו במקום ההרחבה הכמותית בלבנות את התשתיות האלה זה יחזיר את עצמו בגדול. זה היזון בין דורי, הדור היותר מבוגר משקיע את הכסף כדי ליצור את התשתיות שייצרכו אותן הדור הצעיר יותר. והדור היותר צעיר על ידי העבודה שלו יאפשר להחזיק את המערכת שתשלם את הקצבאות לאותם מבוגרים בהמשך. זו מערכת הוגנת של יחסים בין דוריים."

מעבר הגון וברית בין ירוקים לאדומים

אחד מעמודי התווך של תכנית הניו דיל המקורית של רוזוולט הוא תמיכת האיגודים המקצועיים שזכו לחיזוק רב לכוחם במסגרת התכנית שעזרה במדיה רבה לצמיחה של מעמד הביניים היציב והמשגשג של ארה"ב בשנים שלאחר מכן. אחד העקרונות המנחים את יוזמי תכניות הניו דיל הירוק למיניהם הוא עקרון המעבר ההגון Just transition שמדבר על יצירת המעבר לאנרגיות מתחדשות ותשתיות ירוקות בצורה הגונה ורגישה מבחינה חברתית שתצליח להתמודד עם השינויים הרבים בשוק העבודה ובתרבות הצריכה מבלי להשליך אוכלוסיות רבות אל אי ודאות והפקרות.

"השאלה איך עושים את המעבר הזה היא קריטית." מסבירה אטינגר "אם נסתכל מה קורה אם ההפגנות של האפודים הצהובים בצרפת, הרי בסף הכול מקרון רצה לעשות דבר נכון שהוא בדיוק בכיוון של גרין ניו דיל. חלק מהסיפור זה להחיל מס פחמן ולגרום לכך שהתמריצים הכלכליים ילכו לכיוונים הנכונים יותר. מחיר הפחמן חייב לעלות"

"יש כבר למעלה מ-70 מדינות שיש להן סוג של מס פחמן אבל ברוב המקומות הוא נמוך מדי והוא לא מיוצר בצורה חברתית מספיק. כמו שמס הכנסה הוא מס פרוגרסיבי ומס ערך מוסף שהוא מס רגרסיבי, ככה מס פחמן חייב להיות מס פרוגרסיבי שמבין שהחלק של ההוצאה  על ארגיה במשפחות עניות הוא גדול יותר, או אנשים שחיים בפריפריה תלויים יותר בתעבורה וכו' כל עוד לא מייצרים להם תשתית שהיא כולה מבוססת על אנרגיות מתחדשות, הם לא צריכים לשלם את המעבר הזה יותר מאשר כל האחרים."

"יש המון הצעות איך לעשות את המעבר, אבל חייבים לעשות אותו ברגישות חברתית." ממשיכה ליה ומוסיפה "כי אם פותרים רק את הבעיה של משבר האקלים, של פליטות גזי חממה, בלי להבין מה זה עושה לאי שוויון, ובצורה כזאת שהמעמסה היותר גדולה תיפול דווקא על השכבות החלשות, חוץ מזה שזה לא צודק באופן קיצוני ושאנשים עניים בכל העולם סובלים הרבה יותר חזק התוצאות של משבר האקלים, הם גם פחות מסוגלים להתגונן מפניה. הם לא היו שותפים ליצירת הבעיה, והם סובלים את מלוא העוצמה שלה. כך מבחינה מוסרית אין ספק שזה נכון, אבל גם מסיבות צרכניות זה נכון, משום שכדי שמדיניות כזו תהיה פופולרית ולא ייקרה מה שקרה בצרפת שיצאו אנשים לרחובות נגדה חייבים לעשות את זה בצורה שאנשים יבינו שזה לטובתם."

"לא ייתכן לעשות מעבר כזה מבלי שהמון אנשים ייאלצו לשנות את העבודה שלהם. צריך לבנות רשת ביטחון חברתי כל כך טובה שעוזרת לאנשים גם לקיים את עצמם בזמן המעבר" אומרת ליה שמזכירה שוב כי "בלתי אפשרי לתקן את האקלים מבלי לתקן את הכלכלה זה חייב ללכת יד ביד"

גם לפי ד"ר נתניהו יצירת מקומות העבודה החדשים יידרשו גם שינוי בכלכלה הגלובלית "אחד הדברים שקרו באירופה זה שהם חשבו שהאנרגיות המתחדשות יביאו הרבה עבודה, אבל בסוף כל הייצור נעשה בסין ומה שנשאר באירופה זה רק ההרכבה, ולכן הנבואה של העבודות החדשות לא באמת הגשימה את עצמה." מסבירה נתניהו.

"רוב מקצועות העתיד לא קיימים" אומרת אטינגר "אנחנו צריכים שרוב המקצועות של העתיד יהיו מקצועות שמשקמים את המערכת האקולוגית שמקיימת אותנו ומייצרים איכות חיים יותר טובה ועוסקים בחינוך ובריאות. אנחנו לא צריכים כל הרבה מוצרים. מה שאנחנו צריכים זה את השירותים החברתיים שהם חיוניים לנו ולדעתי רוב האוכלוסייה צריכה להתפרנס מהמקצועות הללו. זו בעיה של תפיסה, של איך אנחנו תופסים לשם מה הכלכלה הרבה יותר מאשר כל דבר אחר. שומאכר אמר 'איך תראה הכלכלה אם המטרה של הכלכלה תהיה לא למקסם רווח אלא למקסם עבודה משמעותית לבני האדם. עבודה משמעותית לבני האדם קשורה מאד לשיקום הפלנטה"

"הרבה פעמים מציגים את המאבק הסביבתי כמאבק שמאיים על מקומות עבודה, אבל בדיוק ההפך הוא הנכון. אם ייעשה מעבר בהיקפים גדולים לאנרגיה מתחדשת זה ייצר שוק עתיר עבודה." אומר ח"כ חנין

"לגייס את העובדים למערכה זה ממש אפשרי." מצהיר ח"כ חנין ומסביר "בסופו של דבר אם הם פוגעות בסביבה הם פוגעות גם בעובדים ומשפחותיהם שגרות ליד. אבל צריך גם להציע לעובדים חלופות, אי אפשר להגיד להם רק על תעבדו במשהו מזהם בלי להגיד להם במה כן לעבוד, וכן דרושה פה גישה כוללת."

"אני חושב שלא פחות חשוב זה המקום של ארגוני העובדים בלחבר את החברתיות עם הסביבתיות, זה קורה בעולם, וזה צריך לקרות גם אצלנו." מדגיש ח"כ חנין

 

מה ועם ישראל

"בישראל זה סופר רלוונטי" מכריזה ד"ר אטינגר "כל הדברים האלה כמו דיור למשל. איך ייתכן שכיום כשאנחנו כל כך עשירים, הרבה יותר מאשר היינו בשנות החמישים, ועדיין הגענו למצב שבו זוג צעיר אין לו אפשרות להגיע לדירה" היא תוהה ומיד משיבה "משהו במערכת הכלכלית לא הגיוני כאשר כשאנחנו נהיים יותר מתוחכמים טכנולוגית, יותר עשירים, יותר משכילים דווקא אז יותר קשה לנו לייצר את הדברים הבסיסים שכל משפחה צריכה. זה ממש אבסורד"

"הגרין ניו דיל נחוץ לכל העולם. כל העולם צריך לעשות גרין ניו דיל, זה ונורא חשבו שזה ייעשה גם ברמה הגלובלית כי הסיפור של הצדק הסביבתי הגלובלי הוא חלק עצום מהסיפור. בישראל אין דבר שיותר נחוץ לנו מאשר לעשות גרין ניו דיל פה" ממשיכה אטינגר ומוסיפה כי "בכל מקרה אנחנו בונים תשתיות בקצב מטורף. אנחנו המדינה המתועשת היחידה בעולם שקצב האוכלוסייה שלה ממשיך לגדול בקצב כזה. היקף התשתיות שאנחנו צריכים לייצר היא עצומה. זו השקעה לייצר בצורה יותר סביבתית, ויותר חברתית. חוץ מזה שהיא נכון ערכית ומוסרית וכו' זה גם נכון כלכלית."

" מה שקורה כיום זה בכייה לדורות" מזהירה אטינגר "אנחנו בונים כמות עצומה של תשתיות בצורה לא נכונה. אנחנו בונים ערי שינה. אנשים קולטים את זה, אם היינו מצליחים לספר את הסיפור הזה (הגרין ניו דיל. הח"מ) בצורה מספיק משכנעת וחזקה אז מספיק אנשים היו מתחברים לזה."

" צריך להיות בארץ מספיק שיח ציבורי על הגין ניו דיל כדי שזה יוכל לקבל את הלגיטימציה הפוליטית שלו. כדי שזה ייקרה. צריך שהרבה מאד אזרחים יבינו את החשיבות של הדבר הזה כדי שפוליטיקאים יוכלו לאמץ את זה." אומרת אטינגר לשאלתנו מדוע הרעיון עוד לא תפס תאוצה בארץ.

גם נתניהו לשעבר המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה מזהירה מפיתוח תשתיות מואץ ללא הסתכלות ירוקה "ישראל בתאוצת פיתוח תשתיות, ואין שום הסתכלות ירוקה. הבנייה הירוקה בארץ נכשלה זה מאד נקודתי ולא מצליח לצבור תאוצה, הכבישים לא מרשימים אף אחד כי הם רק מזמינים עוד מכוניות פרטיות ויוצרים עוד פקקים, וזה רק חלק מהדוגמאות."

לטענת ח"כ חנין החיבור בין הכלכלי-חברתי והסביבתי הוא חשוב להצלחת המאבק במשברים הרבים "אם חושבים שהבעיה הסביבתית היא בעיה של טעויות אז אתה מגלה לאנשים שזו טעות אבל שום דבר עדיין לא קורה. לא מספיק לחשוף טעויות צריך גם להבין מהם האינטרסים שעומדים מאחוריהם"

"ברגע שלא מבינים את המשמעויות החברתיות של מה שאתה עושה אתה מתמודד עם מטפחת קשורה מסביב לעיניים וקשה לראות מי מטרה ומי עומד מולך." מוסיף ח"כ חנין

תמונת עתיד צודקת אל מול המשברים

"הגרין ניו דיל זה סיפור אופטימי, בסופו של דבר זה נותן תמונות עתיד. תמיד כשמדברים על משבר האקלים, אנשים מבחינה פסיכולוגית בורחים מזה כי הם מרגישים שהזה גדול מדי עליהם." מכריזה אטינגר "בגלל המרחק בין מה שהם יכולים לעשות לבין עוצמת הבעיה זה לא מרגיש שזה רלוונטי להם כי כולנו כל כך קטנים לעומת גודל המשבר. ההבנה שיש תמונת עתיד חיובית של מדינה משגשגת, של אנושות שהצליחה להתגבר על משבר האקלים ולעשות את המעבר החיוני בצורה נכונה ושבנינו את הדברים בצורה שהיא רגישה חברתית ואקולוגית ויצרנו פה איכות חיים הרבה יותר טובה זו תמונת עתיד שאנשים ירצו להתחבר אליה."

"למה אני אוהבת של המסגור של 'גרין ניו דיל'? כי זה משתמש בזיכרון היסטורי שיש לאנשים על הניו דיל שבסופו של דבר מרבית האנשים חושבים שהוא הצליח. וגם היום כעושים סקרי דעת קהל בארה"ב אז רוב הציבור גם הדמוקרטי וגם הרפובליקאי מעוניין בזה. חלק גדול מהשאלה היא איך עושים את השינוי, איך הופכים את הרעיון הזה למשהו שמשנה את איך שאנחנו תופסים את הכלכלה"

אני חושבת שבאמת אפשר לייצר תמונת עתיד שהציבור הישראלי ירצה להתחבר אליה. זה אפילו קל. אנשים פשוט לא מעלים את דעתם שדבר כזה אפשרי וכשמדברים על משבר האקלים, אז חושבים איך בכלל אנחנו יכולים להרשות לעצמנו את כל ההשקעות האלה (מבחינה כלכלית. הח"מ) למרות שכל הממצאים מראים שזה בדיוק הפוך" אומרת אטינגר ומסכמת "אפשר לנצל את המשבר הזה להפוך את העתיד למשהו שהוא הרבה יותר טוב ממה שצפוי בפנינו עכשיו"

המילה בר קיימא אמנם כמעט הולאמה באופן בלעדי לטובת המאבק הסביבתי והאקולוגי לסוגיו, אולם חשוב לזכור כי בר קיימא פשוטו כמשמעו, בעל יכולת קיום. בבואנו לבסס חברה אנושית מצליחה ומשגשגת צריך לשאול, האם החברה המנצלת עד תום על כל משאבי כדור הארץ והורסת את הסביבה היא בעלת יכולות קיום, האם חברה עם פערים הולכים וגדלים בין חלקי החברה והמודרים בתוך החברה מופקרים בצד היא בת קיימא? האם משטר דמוקרטי המסיר כל רצון לשליטה עצמית לטובת "השוק החופשי" הוא בעל יכולות קיום לאורך זמן?