אנחנו מספרים לעצמנו הרבה סיפורים המונעים מאיתנו לאכול בצורה בריאה ו"נבונה". לפעמים המוח מתחיל לדבר בשפה משכנעת ואפילו הגיונית, שהפעם (וכמובן רק הפעם) זה מוצדק "לוותר" ולאכול לפי החשק במקום השכל הישר. בסדרה הזאת אחשוף אותם לאור-יום, אחד אחד, כדי לעזור לכם לזהות אותם וגם להתגבר עליהם.
הפעם נדבר על סינדרום ה-"אם כבר, אז כבר"
מכירים את הסיטואציה הבאה? החלטתם על דיאטה וזה אפילו מצליח. אולי ירדתם במשקל ואתם גם מרגישים הרבה יותר טוב. יש יותר חשק לעשות פעילות גופנית וגם זה עוזר לתהליך. מתחילים להחמיא לכם על המראה החיצוני ומשפטים כמו "וואו! את נראית ממש טוב!" גורמים לתחושה נעימה.
ואז בא הרגע – בבר מצווה, אצל חברים, אולי בסוף יום קשה, ולפעמים בלי שום סיבה -בום! אוכלים יותר מדי או אוכלים שטויות.
זהו, זה קרה. עכשיו מגיעה שאלת המיליון קילוגרמים. בשלב הזה, רוב האנשים נופלים ל-"סינדרום ה-אם כבר אז כבר". ייתכן שמרגישים אכזבה, רגשי אשמה או תסכול. ואז קול נכנס לראש: "נו, הדיאטה (שוב) הלכה, אז היום נשחרר את הרסן, ומחר ניקח את עצמנו בידיים". טעות! זאת הדרך בה ביס קטן הופך למעגל קסמים של אכילה בלתי מבוקרת ומשם גולש לעוד יום ועוד יום, והופה, באמת הלכה הדיאטה.
אכילת מתוקים ובצקים גוררת אחריה רצון לאכול עוד. הם ממכרים כמו סיגריות. ככל שאוכלים יותר, ככה רוצים יותר. ככל שאוכלים פחות, ככה מצליחים להפחית. האשליה הגדולה ביותר היא שאחרי יום או יומיים של אכילה בלתי מבוקרת החזרה לאכילה בריאה תהיה קלה ואוטומטית. ההיפך הוא הנכון. ככל שה"מעידה" קטנה יותר, כך קל יותר לחזור למוטב.
באווירה התזונתית של היום קשה לאכול בריא וזה לא פלא שגם מי שרוצה מועד לפעמים. גם לי זה קורה. אני נמנעת לחלוטין מסוכר וקמחים מזה שנים רבות. יחד עם זאת קורה שאני אוכלת יותר מדי, או בצורה לא מתוכננת מספיק. כולנו בני אדם, ולפעמים לא מצליחים. הרעיון באכילה נבונה הוא ללכת אחורה ולצאת מהמעידה במקום ליפול לתוכה בעקבות סינדרום ה-"אם כבר אז כבר". אכלתם לא בהתאם לציפיות או לתכנית? עצרו הכי מוקדם והכי מעט שאפשר. תסלחו לעצמכם, תורידו את האבק ותמשיכו הלאה. הגישה הזאת תשמור עליכם.
באהבה,
ציפי
**
הכותבת היא אחות מוסמכת, מטפלת בהתמכרות לאוכל, עורכת סדנאות קבוצתיות ותכנית לליווי אישי.
מייסדת "ציפי ליבנה – משקל בריא וראש חופשי"
