השאלה שליוותה את כולנו בימי שיעורי הספרות בתיכון הייתה האם טבע האדם טוב או רע מנעוריו. רבות מתכניות הריאליטי מבססות את הפורמט שלהן על שאלה זו. תשובתו של הצופה בהישרדות או באח הגדול לאותה שאלה תהיה שטבע האדם רע מנעוריו. אין דבר בתכניות האלה שיכול להוציא אותך טוב ואפילו אמא תרזה הייתה יוצאת בהן רעה.
אך לא כך במירוץ למיליון. נכון, גם כאן ישנו פורמט שהבסיס שלו הוא לנתק את המשתתפים מהמציאות היומיומית ולבחון איך הם מתנהגים במצבי קיצון. קיצון במובן של ללכת על גשר חבלים בין שני רבי קומות בהונג קונג, לא קיצון במובן של סופת הוריקן.
אבל בשונה מהפורמטים האחרים, במירוץ למיליון יש לכל מתמודד שותף או שותפה וזה משנה את הכל. יש עם מי לצחוק ועם מי לבכות, יש מישהו שיעזור לך ושאתה תעזור לו וזה הדבר שהופך את התכנית הזאת מעוד תחרות מטופשת לחוויה אנושית ששווה צפייה. אם אתם לא מבינים על מה אני מדברת כנראה שלא צפיתם בפרק הגמר של העונה השנייה, בו עורכי התכנית עשו לצופים שיעור במהי חברות אמת בטלוויזיה. (חפשו את בר ואינה בין הבניינים).
יש עם מי לצחוק ועם מי לבכות, יש מישהו שיעזור לך ושאתה תעזור לו וזה הדבר שהופך את התכנית הזאת מעוד תחרות מטופשת לחוויה אנושית ששווה צפייה.
בנוגע לעונה החדשה, כל ההיבטים של התכנית מהודקים היטב, הליהוק, הלוקיישנים וכמובן החיוך של המנחה.
בפרק הראשון של העונה החמישית פגשנו רק שבעה מתוך 14 הזוגות שמשתתפים בתחרות וכבר מהפרק הראשון אפשר לסמן כמה מן הזוגות שיובילו את המירוץ.
נתחיל כמובן עם ג'וזי ואלכס החברים הטובים שעלו מצרפת, עם מבטא כובש ומתח מיני שלא היה מבייש את ווה ואלה, אהובינו מהעונה הקודמת. אלכס, קצת יותר מתקשה עם העברית וכשהם מתחילים להילחץ הם עוברים לדבר בצרפתית, שזה דבר מאוד חמוד. השגיאות שלהם בשפה (במבטא צרפתי כבד) וה'או לה לה' שיצא להם בסוף הפרק בהחלט מציבים אותם כמתחרים שלהפקה יהיה קשה לוותר עליהם.
"נשמה, מה לי וללרוץ?"
יעל ויוסיאל, בני הדודים, הם זוג נוסף שמאז ששודר הפרק אתמול, רוב עם ישראל אימץ את הסלנג שלהם. מעבר לזה שהם זוג חזק ורציני הם גם תפקדו בפרק בתור הפרשנים של שאר הזוגות, וההתאהבות שלי בהם הייתה לעובדה מוגמרת אחרי שכינו את מונדה ואדריאנו, שכבר בפרק הבכורה נבחרו להיות הזוג המעצבן והמתנשא, אלחנדרו ואלחנדרה. בסבב ההכרות עם כל המתמודדים יעל התייחסה לעצמה כאל "האירוע הבא", כלומר, שעל פי משפחתה היא הבאה בתור להתחתן, והוכיחה שהיא מבינה שבמשחק הזה ובחיים בכלל אפשר להתקדם רק עם הומור עצמי.
גם הגיסות נעמי וחן היו מקסימות ולא יכולתי שלא להתחבר לחן שאמרה את המשפט המושלם "נשמה, מה לי וללרוץ?". הזוג דור וספיר סיפקו גם הם כמה אתנחתות קומיות כשדור לא הפסיק לחבוט בספיר בטעות ולבסוף לפתוח לה את הגבה (הכל חלק מהמשחק ולא בכוונה כמובן), אך סיים את הפרק בכבוד כשאמר שהדבר היחיד שזכה בו בחיים הוא ספיר.
עם רז ועמית היה לי קצת יותר קשה מכיוון שמדובר בשני גברים מפוצצי פריבילגיות שלא מפסיקים להתבכיין. מונדה, או אמפנדס, כפי שקראה לה חן וחברה הגולש השזוף אדריאנו, מתייחסים לעצמם יותר מדי ברצינות, ברור שהם זוג חזק אבל לדעתי החוזק הזה לא יעבוד לטובתם, מה גם שכל הזוגות האחרים כבר 'עשו להם עין' כך שאני לא יודעת כמה רחוק הם יגיעו. הייתי כותבת גם כמה מילים על אבי ואבי אך מכיוון שהם הודחו – אוותר.
לסיכום, במשך רוב התכנית צחקתי בקול רם, ואם שאר העונה תמשיך כמו הפרק הראשון – מובטחת הנאה לצופים.
