ממשל טראמפ יתחיל ככל הנראה בתהליך הפרטת חברות המשכנתא הענקיות, "פאני מיי" ו"פרדי מאק", שהולאמו בשנת 2008 בעקבות המשבר בשוק הדיור בארה"ב. ג'וזף אוטינג, ראש הרשות הפדרלית למימון דיור, אמר בסוף השבוע לעובדי הרשות כי הוא מתכנן להוביל את המהלך בזמן הקרוב, אבל עוד לא הוגשה תכנית מסודרת להפרטה.

הפרטת החברות מהווה ניצחון בעבור המשקיעים שמחזיקים במניות החברה, שדורשים מאז שנת 2012 הפרטה מחודשת של החברות. מדובר באחת ההלאמות הגדולות ביותר שהתרחשו בהיסטוריה של העולם המערבי, שנתנה לממשלת ארה"ב שליטה בפועל על שתי חברות פיננסיות עצומות, ולמעשה בחלק משמעותי משוק המשכנתאות. כך, הפכה ממשלת ארה"ב לאחת הממשלות עם ההתערבות הישירה הגדולה ביותר בשוק ההון – מצב שנמשך עד היום.

בשנת 2008 הלאימה למעשה הממשלה את שתי החברות בסכום של מעל 200 מיליארד דולר, אחרי חילוץ קודם של מאות מיליארדים במטרה לכסות את ההפסדים שנגרמו להם על-ידי קריסת שוק הסאבפריים

הפרטת החברות מהווה סימן לסיומו של עידן בארה"ב, אבל מגיעה גם עם השלכות קונקרטיות. משנת 2008 ועד היום פיקחה ממשלת ארה"ב באופן ישיר על חלק גדול משוק המשכנתאות, והפרטת פאני מיי ופרדי מאק תחזיר את פעילותן לשליטה מלאה של הבעלים בשוק החופשי.

שתי החברות הן ענקיות פיננסיות שעוסקות במסחר במשכנתאות. פאני מיי נוסדה במקור על-ידי ממשלת ארה"ב בשנת 1938 כחלק מה"ניו דיל" של הנשיא רוזוולט. מטרת החברה הייתה להוזיל את המשכנתאות לציבור על-ידי נטילת חלק משמעותי מהסיכון שנפל עד אז על הבנקים הפרטיים. פאני מיי הייתה רוכשת את המשכנתאות מידי הבנקים, ומוכרת אותם בעצמה למשקיעים בשוק ההון בצורת אג"ח (מה שנקרא "שוק המשכנתאות המשני). כך, הבנקים היו חופשיים להעניק משכנתאות בריבית נמוכה, בידיעה שהחוב יגובה על-ידי פאני מיי. למעשה, מדובר היה בהתערבות ישירה של ממשלת ארה"ב בשוק הדיור במטרה להוריד את הריביות לציבור.

בניית סכר כחלק הניו-דיל (איור: וייליאם גרופר)

בשנת 1968 הופרטה חברת פאני מיי, והוקמה חברה נוספת בשם "פרדי מאק" שהתחרתה בה. בעליהן החדשים של החברות נהנו מרווחים גדולים, אבל בשנת 2008 נתקלו שתי החברות בקשיים בעקבות מעורבותן בשוק הסאב פריים, והיו על סף קריסה. בתחילת ספטמבר 2008, בצעד שנועד למנוע קריסה כללית של המערכת הפיננסית, הודיע שר האוצר האמריקאי דאז, האנק פולסון, כי הממשלה תלאים את שתי החברות.

כך, הפכה ממשלת ארה"ב לשחקן המרכזי בשוק המשכנתאות המשני האמריקאי. מאז 2008 למעשה מנוהל השוק כולו על-ידי ממשלת ארה"ב, דבר ייחודי לגמרי בעולם המערבי. כחלק מההסכם של ממשלת ארה"ב עם החברות, מאז 2012 בה חזרו החברות להיות רווחיות, כלל הרווחים מופנים להחזר ההשקעה של המדינה ברכישת החברות. כך, על אף שישנם בעלי מניות נוספים מלבד הממשלה, הם אינם זוכים לדיבידנדים כלל, וכל הרווחים למעשה שייכים לממשלת ארה"ב.

מאז שנת 2012 דוחפים אותם בעלי מניות להפרטה מחדש של החברות וביטול ההסכם עם הממשלה, דבר שטראמפ הביע בו תמיכה בעבר. אותם משקיעים אפילו מנהלים מאבק משפטי נגד ממשלת ארה"ב, בטענה שמדובר בפגיעה בזכות הקניין שלהם כבעלי המניות. בשנה שעברה הודיע הבית הלבן כי הוא תומך באופן ישיר בהפרטת החברות, והחזרת השליטה עליהן לידי המשקיעים הפרטיים.

בניין הבורסה בוול סטריט, ניו יורק (צילום: Natalia Bratslavsky / Shutterstock)

אלא שהפרטת החברות תחזיר את ניהולן לידי המשקיעים הפרטיים באופן מוחלט, וממשלת ארה"ב תישאר מפקחת חיצונית בלבד. עד כה הייתה זו המדינה שניהלה את השקעות החברות, כך שהמדינה הייתה בעמדת פיקוח מוחלט על פעילות החברות. אמנם הבית הלבן המליץ להקים רשות חדשה שתפקח על פעילותן במטרה למנוע ממשבר דומה להתרחש בעתיד, אבל מתנגדי ההפרטה טוענים שהממשלה תאבד אמצעי משמעותי לשמירה על יציבות המערכת הפיננסית.

כך או אחרת, מדובר בהפרטת ענק, אחרי עשור של שליטה ישירה של ממשלת ארה"ב בשוק המשכנתאות המשני. בשנת 2008 הלאימה למעשה הממשלה את שתי החברות בסכום של מעל 200 מיליארד דולר, אחרי חילוץ קודם של מאות מיליארדים במטרה לכסות את ההפסדים שנגרמו להם על-ידי קריסת שוק הסאבפריים.