שני פסלוני חרס (צלמיות) יפים של סוסים התגלו בחודש האחרון בצפון הארץ, והכל תודות לגשמים העזים. הפסלונים נמצאו על ידי אזרחים בשני אתרים שונים: אחד באזור כפר רופין שבעמק בית שאן המתוארך לתקופת ממלכת ישראל (בן כ-2,800 שנה), והשני ליד תל עכו המתוארך לתקופת ההלניסטית – לפני כ-2,200 שנה. הפסלים נמסרו לאוצרות המדינה ורשות העתיקות תעניק למוצאים תעודת הוקרה על אזרחותם הטובה.
"באחד מסופי השבוע האחרונים יצאתי עם בנותי הדס ומאיה ללקט פטריות באזור כפר רופין" סיפרה איילת קידר -גולדברג, שהיא גם ארכאולוגית ברשות העתיקות, "אמנם פטריות לא מצאנו, אבל לפתע בנותי הרימו מהאדמה את הפסלון היפה הזה. מיד זיהיתי שמדובר בצלמית קדומה מתקופת הברזל – תקופת ממלכת ישראל. התרגשנו מאוד. זה ממצא מרתק ומרהיב ביופיו"
לדברי ד"ר עדי ארליך מאוניברסיטת חיפה, "צלמיות הסוסים היו נפוצות בארץ ישראל באלף ה-1 לפנה"ס, תקופת הברזל, שכן אז גדל מאוד השימוש בסוסים, בעיקר לצרכי ניידות. אנחנו מוצאים עדויות כתובות לכך גם בתנ"ך, למשל – בסיפור יציאת מצרים בו מוזכרות מרכבות פרעה ופרשיו, ובמלחמת ברק ודבורה מול סיסרא- כאשר מרכבות הברזל הכבדות של צבאו טבעו בבוץ". ד"ר ארליך הוסיפה כי "הסוסים הופיעו כפסלונים, או בתור כלים לנוזל שעוצבו בצורת סוס".
מדוע נהגו לפסל סוסים ואת הרוכבים עליהם? על פי רשות העתיקות, יש מי שחושב שהרוכבים שפוסלו על הסוסים מיצגים אלים, ויש שמשערים שהם מדמים פרשים-גיבורים, בעלי אופי צבאי. פרשנות נוספת היא שהרוכבים מיצגים אנשים שהיו בעלי מעמד חברתי גבוה, שכן לא כל אחד יכול היה להרשות לעצמו להחזיק בסוס – ממש בדומה למי שבבעלותו רכב יוקרה היום.
"יש לציין שבאזורנו, כמעט ורק גברים תוארו בצלמיות כשהם רוכבים על סוסים, בעוד שנשים תוארו בהקשרים של פוריות, אימהות, מיניות ועוד – דבר שמעיד על התפקידים המגדריים בחברה בתקופת הברזל", הסבירה ארליך.
הצלמית שמצאו הילדות ואימן באזור כפר רופין מתארת ראש סוס, שעל צווארו ניכרת ידו של הרוכב. היא אופיינית לתקופת הברזל ב' (ובעיקר מאות 9-7 לפנה"ס), כפי שמעידים הסגנון שלה, והפסים האדומים המעטרים אותה ומסמנים את המושכות והרתמה. על ראש הסוס וצווארו הוצמדו כתוספות העיניים, הרעמה, המעוצבת כפסים חרוטים, האוזניים, ויד שמאל של הרוכב, האוחזת את הסוס וצבועה באדום.
צלמית סוס נוספת מצא מיכאל מרקין, תושב עכו שטייל בתל הקדום בעיר, והיא מתוארכת לתקופה ההלניסטית (מאות 3-2 לפנה"ס). על הסוס הודבקו תוספות לצורך תיאור הרתמה, האוזניים והרעמה הצבועה באדום. גוף הסוס לא שרד, אך לדברי ד"ר ארליך, רוב הסוסים המוכרים מתקופה זו מופיעים עם רוכב על גביהם.
לדברי ניר דיסטלפלד, מפקח היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, "הגשמים העזים הניתכים על האדמה חושפים מדי פעם ממצאים ארכאלוגיים שנמצאים קרוב לפני השטח. לעיתים גם בעלי חיים, כמו דורבנים ושועלים, דוחפים ממצאים עתיקים שהיו טמונים בעומק הקרקע. אנחנו קוראים לאזרחים לעזור לחבר את הפאזל ההיסטורי של כולנו ולדווח כשהם מוצאים ממצא עתיק. חשוב למסור דיווח מדויק ככל הניתן על מיקום הממצא בזמן אמת, כדי שנוכל למצות את המידע הארכאולוגי מהאתר. רשות העתיקות תעניק תעודת הוקרה לאזרחים הטובים שמסרו את הפסלונים לאוצרות המדינה. בזכותם, יוכל כלל הציבור להתרשם וליהנות מהממצאים לאחר שייחקרו".
