בוול סטריט נמסר השבוע שענקית הסרטים נטליפקס מוציאה כמויות יוצאות דופן של כסף על סדרות וסרטים, גם בהוצאות ההפקה וגם בהוצאות השיווק העצומות. אנליסטים העלו את השאלה, האם אין בכך סיכון כלכלי. לעומתם, טענו אנליסטים אחרים שזהו צעד נבון ומתבקש לטובת צמיחתה של נטפליקס שקהל המינויים שלה נוסק לשמים, ואכן המניה שלה עלתה בבורסה בניו יורק.
ואולם, דרמה גדולה לא פחות מתרחשת כיום בעולם הקולנוע סביב סרט הקולנוע "רומא" בהפקתה של נטפליקס. ההתרגשות מסביב לסרט מעוררת תמיהה: מה לנטפליקס ולהפקה עצמית של סרטי איכות שלא שייכים למיינסטרים ההוליוודי? אמנם הבמאי, אלפונסו קוארון, נודע בעולם הקולנוע המסחרי בזכות יצירת סרטים בדיוניים ביניהם ספר של הארי פוטר, אך חוץ משמו האטרקטיבי, אין שום קשר בין הסרט האיטי, ועוד בשפה זרה לתאגיד דורסני הוליוודי ששואף ליצירת סרטים עם הרבה אנימציות ואפקטים מרהיבים המתרחשים ביקומים אחרים.
התשובה היא יחסי ציבור, ומעל הכול אותו סוג של פעולות שיווק שנועדו להשאיר את הצופים בבית צמודים ומכורים לנטפליקס, ביניהם אותו קהל חובב סרטי איכות ובעיקר סרטים זרים. המטרה היא למתג את נטפליקס ככזאת שמספקת הכל מהכל בעולם הסרטים והתוכן, בדומה לאמזון שמספק הכל, משרוך נעל ועד לפיל. ובאמת, כיום אינך חייב לצאת מהבית כדי לקנות מצרכים בסופר, הכול מגיע לדלתו של הצרכן, ורק ערימת הקרטונים ברחובות מעידים על המפגע האקולוגי. התוצאה של פעילות השיווק הדורסנית שעשה רומא ל"נטפליקס", היא נפילתם בפח גם של מבקרי קולנוע הגונים שהכתירו אותו כסרט הגדול של המאה.
בואו ונבחן את פעולות נטפליקס לריקון בתי הקולנוע מצופיהם לטובתה, כאשר אבן הבוחן היא הסרט "רומא". הסרט אמנם הופץ בבתי קולנוע בהשקעה שיווקית אדירה שעלתה הרבה יותר מהפקת הסרט עצמו, אבל רק למשך שבוע. ומדוע שבוע? כדי שהסרט יוכל להשתתף בפרס האקדמיה, האוסקר, המיועד לסרטים המוקרנים בקולנוע ברשת. שהרי האוסקר הוא עדיין כלי שיווקי בעל עוצמה ונטפליקס אינה יכולה להתעלם ממנו. ישנם פסטיבלים שלא נכנעו למגמה של שיתוף סרטים שלא עלו על מסכי הקולונוע, אבל פסטיבלים רבים נמצאים במגמת כניעה לנטפליקס, שכן, גם הסרט החדש של האחים כהן הופק על ידי נטפליקס, והרי הקולנוע לא יכול ללא האיכות של האחים כהן. בנוסף, המגמה של אמזון ואפל לבנות חברות סטרימינג בדומה לנטפליקס תיצור תחרות חזקה מאוד על כיסו של הציבור. לנטפליקס יש אמנם אלפי סרטים בתקופות שונות של הקולנוע אך חברות הפצה מסוימות לא מוכרות סרטים לנטפליקס וממתינות לאחרים שיכנסו. במידה חברות אחרות יכנסו למשחק, ויש לשער שאם זה יקרה הן יעשו זאת בעוצמה גדולה, אזי או שהצרכן יצטרך לבחור באחת מהן או שבלית ברירה הוא יבחר בשתי חברות מסוגה של "נטפליקס" ואז ההוצאות לתקשורת שבלאו הכי אינן פרופורציונליות לכיסו של הצרכן הממוצע, ימשיכו לגדול.
השאלה הגדולה היא מה הסכנה בנטפליקס מבחינה חברתית?
כבר היום בתי הקולנוע נמצאים בבעיה. הם מתמלאים בעיקר בסופ"שים וברוב השבוע הם ריקים. רשתות הקולנוע נמנעות בדרך כלל מסרטי איכות. בישראל הן משאירות את הסרטים הנפלאים המגיעים מגרמניה, איטליה ופולין לקולנוע "לב", "חן" רחובות "עממי" חיפה ודומיהם המהווים נישה קטנה וייחודית בקולנוע. בתי הקולנוע משלימים הכנסה מהפופקורן (אנא אל תתלוננו על המחיר!), וכמובן משמשים כבייביסיטר לא רע בכלל לילדים, כאשר תוצר חיובי נוסף מהליכתם של הזאטוטים לקולנוע הוא לחנך אותם לצפייה אינטימית בקולנוע. ואינטימיות היא שם המשחק – אינטימיות כמכשיר לסוציאליזציה.
החוויה שחוויתי בסרט "רומא", עוררה אצלי מחשבות נוגות בעקבות הרוב הגדול של חברי שאמרו לי שצפו בסרט ב"נטפליקס". כבר כיום ממד האינטימיות החשוב כל כך נשחק לטובת הסמרטפונים ורעשים שונים המוחדרים לראשנו, באופן ממכר, מהחלל העמוס בגלים בלתי נראים. גם כאשר פותחה הטלוויזיה המסחרית בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת, הביעו חשש סוציולוגים מפני האפקט ההרסני שישפיע על צפייה בסרטים בבתי הקולנוע. במבחינה חברתית יש לקולנוע ולתיאטרון חשיבות שהיא מעבר לצד המסחרי. אלפי מאמרים נכתבו על החשיבות של הישיבה בחושך בכמה בחינות:
- שיתוף חברתי-התחושה של פעולה משותפת אינטימית של אנשים, בשר ודם ולא בני אדם מדומים, בין הצופים, צחוקים משותפים ואנחות צער. לכן השיתוף ההדדי בתגובות בין הצופים הוא בבחינת פעולה של שותפות חברתית. בקולנוע ישנה חוויית ההנאה הרוחנית שיש בלימוד, אמנם לא באופן אקטיבי כמו בתהליך הלימוד אלא רגשית-מתומצתת יותר.
- יכולת ריכוז והקשבה בלתי מוסחת על ידי הפרעות חיצוניות המתקיימת בבית בצפייה מול המחשב ומסכי הטלוויזיה. לישיבה בקולנוע בחשיכה במקום זר ישנו ממד של ריכוז שאין בקולנוע ולכן הערכים והריגושים בסרט הקולנוע מוטמעים ביעילות רבה יותר ברמה התודעתית. כך קורה מחזה שכל אחד מאתנו מכיר: כל הפרעה בקולנוע מפריעה לצופה הרבה יותר מאשר בבצפייה בבית. כך למשל, כאשר נשמע טירטור טלפונים וסמרטפונים בבית, הם לא יפריעו כמו שיפריע סמרטפון שמצלצל בבית הקולנוע. כאשר יש התרחשות כזו, מיד מתעוררים הצופים ומבקשים מהצופה הסורר לכבות את הסמרטפון. אפילו היבהוב האור של סמרטפון בהשתקה מעורר את רוגזם של הצופים. בצפייה בנטפליקס תמיד יהיו הפרעות, מה גם שהעתיד מבטיח לנו הופעת באנרים על המסכים, ושוב, הסמרטפון המהבהב יסיח את דעתנו.
- החוויה לפני ואחרי הסרט – בהליכה לקולנוע, ביציאה החוצה למרחבים הפתוחים, יש אפקט של הכנה כמו לפני פולחן, ואחרי הצפייה, ישנו הרצון לשוחח על הסרט באופן בלתי אמצעי, לעמוד מחוץ לאולם ולשוחח או להמשיך לשוחח על הסרט ודרך אגב גם על נושאים משותפים אחרים. יש כאן סוציאליזציה חיונית.
- עצלנות והתמכרות – ישיבת הקאוצ'פוטטו (תפוח אדמה על כורסה), מול המסך בבית גוררת גם התמכרות לאי עשייה ויצירה, וכמו כל התמכרות היא הרסנית. ביציאה לבית הקולנוע יש משום פעילות בניגוד לפעלתנות. יציאה לקולנוע ולא לתיאטרון היא משום פעילות לא ממכרת המצריכה פעילות מוחית חזקה יותר.
- אין תחליף לחוויית הקולנוע ברמת חושי הראייה והשמע. כדי לחוות חוויה דומה האדם צריך לבנות לעצמו חלל ענק בביתו. יש כאלה אנשים עתירי נכסים אבל הם לא נמנים על קהל קוראי. אם דיברנו קודם לכן על אלמנט העצלות, אנשים וחלק מחברי מוותרים על בתי הקולנוע לא משום ההוצאה הכספית אלא משום ההתמכרות לישיבה על הכורסה בסלון.
- מערכת שיקולים של הקצאה כספית – אומר האדם לעצמו: אם אני משלם חמישים שקל לנטפליקס האם לא יהיה זה בזבוז להוציאם על כרטיס קולנוע?
אף אחד לא יכול לחזות את עתידם של בתי הקולנוע. הקולנוע חווה משבר גדול בשעתו מול הטלוויזיה וכתוצאה מכך הגיעו אלינו סרטים מעולים בשנות השישים-שבעים של המאה הקודמת שהחזירו יותר צופים לבתי הקולנוע, וכמובן הסרטים הספקטקולרים של ספילברג. יחד איתם הנפיק הקולנוע האיכותי יבול גדול למדי.
צריך לזכור: קולנוע איכותי ברמה של יצירה אמנותית נתמך על ידי קרנות הקולנוע והצופים. פחות צופים = פחות תקציב לאומנות הקולנוע האיכותי שממנו נגזרת גם איכות נישות נוספות כולל סרטי טלוויזיה וקליפים. הכרטיסים מממנים חלק מהתקציבים להפקות הסרטים. ובנוסף, אם נטפליקס תהפוך לחברת הפקות יש סכנה שייעלמו חברות הפקה המפיקות, בין היתר, סרטי איכות. נטפליקס ודומיה ימשיכו להשתלט על נשמות הציבור וציבור יוצרי ואמני הקולנוע.
להליכה לבית הקולנוע יש את אפקט בית הכנסת, הכנסייה או המסגד. מטעמים של אילוצי חיים ההלכה אינה כופה על האדם להתפלל בבית הכנסת ואם אין ברירה המתפלל יתפלל ביחידות. ואולם ההלכה מעודדת את המתפללים להתפלל במניין של מינימום עשרה מתפללים. ההלכה אף כופה מניין במקרים מסוימים. לבית הכנסת אפקט חברתי עצום מעבר לתפילה. לעתים לומדים האנשים בצוותא לפני או אחרי התפילה. "חברותא או מיתותא" אמרו חז"ל.
