מאבקים חברתיים הם עניין שבשגרה ביוון של ימינו, שלא לדבר על מאבקים חברתיים שכשלונם ידוע מראש. לפני שבועיים הגיעה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל לביקור ראשון מאז סיום תקופת ההתחייבות של יוון לדרישות הטרויקה, תחת אבטחה כבדה. כ-2,000 שוטרים נפרשו ברחבי אתונה כדי לעצור את המפגינים שהגיעו לקבל את פניה. יאניס וארופאקיס, שר האוצר היווני לשעבר, תיאר את הביקור כ"בחינת המדבר שהיא השאירה מאחוריה ביוון ולקרוא לזה התאוששות".

ובכל זאת, למרות התנגדותם של יוונים רבים, מרקל הגיעה ונאמה לצידו של ראש הממשלה היווני אלכסיס ציפראס, על "סולידריות אירופית" וקשר זיקה עמוק בין יוון לגרמניה. האירוניה הפכה גדולה עוד יותר מכיוון שביקורה התרחש במקביל למאבק נגד מדיניות הצמצום בהעסקה במגזר הציבורי- מדיניות שנכפתה על יוון מצד מרקל ובעלות בריתה באיחוד האירופי ובקרן המטבע.

בשבועות האחרונים מתנהל מאבק חריף של איגוד המורים היווניים נגד מדיניות העסקת המורים על ידי ממשלת יוון. מספר פעמים יצאו אלפי מורים לרחובות להפגין נגד ההעסקה הקבלנית שלהם, שהפכה לעקרון המעוגן בחוק בעקבות דרישות הנושים. ההסכם שנחתם בין יוון לנושותיה אסר על העסקת עובדים במגזר הציבורי, ולמעשה הקפיא לחלוטין את מערך גיוס העובדים בשירות המדינה. זאת בטענה שמדובר בהוצאה מיותרת שיש לקצץ כדי לאפשר ליוון לעמוד בתנאים שיזכו אותה בהלוואה הנחוצה לה.

כעת, על אף טענת הממשלות היווניות והגרמניות על סיפור ההצלחה של ה"חילוץ" היווני, נראה שמבחינת המגזר הציבורי ביוון לא הרבה השתנה. אלא שמעבר לפגיעה באותם העובדים שנדרשים להמשיך לעבוד על בסיס חוזים זמניים, מדובר במעין מהפכה במבנה המדינה. למעשה, מאז 2010 הולכת ומחליפה יוון את כוח העבודה במגזר הציבורי מעובדים קבועים לעובדי קבלן. אלא אם תשנה הממשלה את מדיניות הגיוסים שלה, תהפוך בעתיד יוון למדינה הראשונה במערב שהשירותים הציבוריים שלה מבוססים באופן רחב כל כך על עבודה קבלנית.

יוון הפכה, במסגרת המשבר, למעין שדה ניסויים של מדיניות נאו-ליברלית. כעת, נראה שיוון בדרך ליישם את חזון הנזילות במסגרת השירותים הציבוריים החיוניים ביותר נעשים בידי עובדי קבלן, בלי קביעות ובלי הגנת איגודים מקצועיים. למי שמעוניין בצמצום מתמיד בהיקף השירותים הציבוריים מדובר בהגשמת חלום, שיאפשר צמצום בהיקף המגזר הציבורי כמעט ובלי התנגדות.

החוק הכפוי שמגביל את המגזר הציבורי

למעשה, מאז שנת 2010 הממשלה היוונית מחוייבת על פי חוק להקפיא לחלוטין את גיוס העובדים החדשים לשירות המדינה. הגבלה זו הייתה אחד הצעדים הראשונים אותם דרשה הטרויקה, בטענה שמדובר בהוצאה עודפת שיש לקצץ. לטענת הנושים, השירות הציבורי ביוון מנופח, נגוע בשחיתות ובפרוטקציוניזם. מדובר בטענה הקבועה של תומכי הקיצוץ התקציבי, אלא שלממשלת יוון לא הייתה ברירה אלא לקבל אותה- ובתמורה לזכות לסיוע הפיננסי שמנע קריסה מוחלטת של המדינה.

כך, עד לשנת 2015 פוטרו עשרות אלפי עובדי מדינה ביוון, והמערכות השונות במגזר הציבורי הצטמצמו במידה ניכרת. במקביל, בתשע השנים האחרונות לא גויסו עובדים חדשים לשירות המדינה ביוון. במקום זאת גוייסו עשרות אלפי עובדי קבלן בחוזים זמניים- לא יותר משנתיים לחוזה- שאיישו את התפקידים הנחוצים בשירות המדינה.

מעבר לפגיעה בעובדים, שנאלצים לקבל תנאי עבודה ללא ודאות וללא תנאים סוציאליים ראויים, המדיניות הזו פגעה אופן ניכר במערכת החינוך. בתשע השנים האחרונות גוייסו כ-20 אלף מורים קבלניים, שהחליפו את המורים שפוטרו במסגרת דרישות הטרויקה. חלקם אף היו מורים בעבר, שפוטרו וגויסו מחדש תחת חוזים זמניים. בשנה שעברה, כשנגמרה תקופת הסדר החוב של יוון, החלו איגודי המורים לדרוש כי הממשלה תקבל את אותם המורים הקבלניים לתעסוקה מלאה במשרד החינוך. אלא שהממשלה הודיעה שמתוכם תסכים לקבל רק 4,500 מורים להעסקה קבועה, וכי הגיוסים החדשים ימשיכו להיות על בסיס חוזים זמניים.

ניקיפורוס קונסטנטינו, יו"ר איגוד המורים העל יסודיים ביוון הוא אחד ממובילי המאבק. " מאז 2010, מאז תחילת המשבר, לא נקלטו מורים חדשים למערכת החינוך היוונית. הממשלות אמרו לנו שזו הוראה שהתקבלה מהממורנדום, ולכן חייבים לציית. זה נכון במיוחד לגבי התיכונים- אלפי מורים פוטרו או יצאו לפנסיה, ובמקביל לא היה לנו יכולת לגייס מורים חדשים" הוא אומר.

"זה המצב בכל המגזר הציבורי, כולל החינוך. ההוראה הייתה להקפיא את כל מערך גיוס העובדים החדשים במגזר הציבורי, וזה כלל את מערכת החינוך. אז מאז תחילת המשבר, בתשע השנים האחרונות, לא גויסו מורים קבועים חדשים בכלל. זה נכון גם לגבי כל השירותים של המדינה" מסביר קונסטנטינו. " מה שקורה עכשיו הוא שיש "צבא" של מורים בחוזה זמני שמחכים להיקלט באופן רשמי למערכת החינוך. אבל הממשלה, שעדיין מחוייבת לקיצוצים שכפה עליה הטרויקה, מוכנה לקלוט רק 4,500 מורים מתוכם. השאר צריכים להישאר בחוזים זמניים".

על פי החוק שהוכתב לפרלמנט היווני על ידי הטרויקה, המדינה יכולה להעסיק עובדים חדשים אך ורק בחוזים זמניים, לאורך של שנתיים לכל היותר. אחרי שנתיים אותם העובדים מפוטרים, ושלושה חודשים לאחר מכן הם רשאים לחתום על חוזה חדש שאורכו שנתיים בלבד. המורים הקבלניים מועסקים בתנאים חמורים עוד יותר.

"מורה בחוזה קבוע אומר שהמורה מועסק על ידי המדינה באופן בלתי מוגבל. זאת אומרת שהוא יהיה עובד מדינה לכל הקריירה שלו, אלא אם כן הוא בוחר אחרת" מסביר קונסטנטינו. "לעומת זאת, חוזה קבלני הוא חוזה בין המורה לרשות המקומית והוא מוגבל למספר חודשים. בדרך כלל מדובר בשמונה חודשים- שנת לימודים אחת. החוזים גם יכולים להיות קצרים יותר, אבל המקסימום הוא שמונה חודשים. אסור להעסיק אותם ליותר זמן מזה. בסוף שנת הלימודים הם מפוטרים, ומגוייסים מחדש לעבודה לקראת השנה הבאה, תחת חוזה זמני חדש".

לא רק שהעובדים הזמניים סובלים מחוסר ודאות תעסוקתית, הם מיוצגים באופן רופף במיוחד על ידי איגודי העובדים. למשל, ישנו איגוד אחד שמייצג את המורים הזמניים, אבל הוא חלש יחסית. בנוסף, העובדה שהמורים מפוטרים כל שנה ומועסקים מחדש הם נדרשים לחתום מחדש בכל שנה לחברות באיגוד.

חוסר הודאות נוגעת לא רק לשאלת ההעסקה החוזרת. הממשלה עוד לא הגישה תכנית להסדרת העסקת המורים, ולכן אותם מורים זמניים לא יודעים האם בכלל יועסקו מתישהו באופן ישיר על ידי משרד החינוך. "הממשלה לא הודיעה מה תהיה המדיניות לגבי גיוס עובדים חדשים בעתיד. כרגע, אלא אם כן יהיה שינוי, גם בעתיד מי שיתחיל לעבוד במשרד החינוך יעבוד בחוזה זמני, ויחכה להיקלט למשרה קבועה. רק שאף אחד לא יודע בדיוק כמה, מי ומתי יקלטו. הממשלה עדיין מחוייבת לקצב קליטה של 1:5 פורשים, וכמובן שקצב הגיוס גבוה בהרבה. בלי שהממשלה מתחייבת למדיניות ברורה, אנחנו נשארים תלויים באויר. כרגע כל מה שאנחנו יודעים הוא שהממשלה מוכנה לקלוט 4,500 מורים בלבד" אומר קונסטנטינו.

"אנחנו יצאנו להפגנות בשבועות האחרונים כדי לנסות למנוע מזה להגיע להצבעה בפרלמנט, אבל הממשלה התקדמה בכל זאת. זה עבר באישור הפרלמנט. זה הפך לחוק" אומר קונסטנטינו בייאוש. בשלושת השבועות האחרונים יצאו איגודי המורים, יחד עם האיגוד הכללי של עובדי המדינה למאבק נגד החלטת הממשלה להעסיק רק 4,500 מורים. ההפגנות, שפוזרו בגז מדמיע והאיום בשביתה לא הועילו, והפרלמנט אישר השבוע את החוק.

"יכול להיות שמה שיקרה הוא שבעתיד כל מערכת החינוך תהיה מבוססת על כוח עבודה זמני. זאת בהחלט אפשרות, אנחנו עוד לא יודעים. לא הגישו לנו תכנית, לא הודיעו מה יקרה אחרי שנת 2019" אומר קונסטנטינו. "איך אפשר לנהל מדינה ככה?" הוא מוסיף בייאוש.

ניסוי חברתי- מדינה עם מגזר ציבורי נזיל

מדיניות אי ההעסקה הישירה כבר פגעה קשות בשירותים הציבוריים ביוון. כך למשל במקצועות כמו רפואה ישנו מחסור עצום בעובדים בעשור האחרון. על פי המרכז הסטטיסטי היווני בשנת 2016 היו חסרים ביוון 6,000 רופאים בעקבות הגירת רופאים החוצה מהמדינה. מי שיכול בורח מיוון למדינות בהן תנאי ההעסקה מאפשרים שכר גבוה וביטחון תעסוקתי.

תחת דרישות הטרויקה אימצה הממשלה היוונית את "חוק השחיקה" שקובע יחס העסקה ישירה במגזר הציבורי של 1:5. במילים אחרות, על כל חמישה עובדים קבועים שמפוטרים, מתפטרים או יוצאים לפנסיה מותר לממשלה היוונית להעסיק עובד קבוע אחד.

מדובר בלא פחות במהפכה במבנה המדינה היוונית. ברור שחוק השחיקה ממצמצם משמעותית את שיעור העובדים הקבועים בשירות המדינה. כך, אלא אם הממשלה היוונית תחליט לשנות את מדיניות ההעסקה, המגזר הציבורי במדינה ילך ויהפוך לכוח עבודה קבלני. התבססות של מדינות על עבודה קבלנית כחלק מכוח העבודה במגזר הציבורי הוא לא יוצא דופן, אבל מדובר במדיניות שתהפוך בהדרגה את המגזר הציבורי היווני למבוסס בעיקר על עובדי קבלן.

עד כה המספרים מרשימים. בגל הפיטורים הגדול שהתקיים בין השנים 2010-2012, שנקרא על ידי הטרויקה מהלך ה"רציונליזציה" של המגזר הציבורי, פוטרו כ-100,000 עובדים קבלניים יחד עם כ-25,000 עובדים קבועים במגזר הציבורי. אלא שמאז לא גויסו כלל עובדים קבועים. לגבי עובדי הקבלן המצב שונה לחלוטין. בשנת 2013 החלה הממשלה היוונית לגייס מחדש עובדים, אלא שהפעם כל העובדים שגויסו היו קבלניים. עד לשנת 2017 מספר העובדים הקבלניים שמועסקים על ידי המדינה עלה ל-75,810. מדובר בעלייה של 40% משנת 2012.

כמו שנראה כרגע, הממשלה היוונית לא מתכוונת לשנות את מדיניות גיוס העובדים, אלא תסכים למהלכי העסקה נקודתיים, בהם מספר מצומצם של עובדים זמניים יעבור להעסקה קבועה. ראוי לציין שגם אם הממשלה היוונית הייתה מעוניינת להפוך את ההחלטה להעסיק רק עובדים קבלניים, הם היו נתקלים במחסום הפיסקלי- הממשלה התחייבה להוצאות נמוכות, שלא יאפשרו הגדלה משמעותית של מספר המועסקים הישירים.

כך, יוון נמצאת בדרך הבטוחה להפוך למדינה הראשונה שמבססת את מרבית כוח העבודה במגזר הציבורי על עבודת קבלן. מדובר בחלום של תומכי צמצום שירותי המדינה, ולמעשה החלה רדיקלית של ההיגיון הניאוליברלי על השירותים החיוניים של המדינה. המגזר הציבורי ידוע כאחד המוקדים בהם נשמרים באופן יחסי תנאי העבודה בזכות הכוח היחסי של איגודי העובדים, גם למול ניסיונות לצמצם את הוצאות המדינה.

הפיכת המגזר הציבורי למבוסס על עבודה קבלנית הופך אותו לסביבת עבודה נזילה- קל לפטר, וקל להיפטר מעובדים, בלי הצורך להיאבק יותר מדי. במקרה של משרד החינוך, אפשר פשוט לחכות שמונה חודשים עד לסיום החוזה, ולהחליט לא להעסיק את המורים מחדש. כך, יוון הופכת שוב לזירת ניסוים חברתיים בו מיושמת מדיניות כלכלית קיצונית. מי שירצה לבצע צמצום משמעותי בהיקף השירותים הציבוריים ביוון כבר לא יאלץ להתמודד עם התנגדות העובדים שיפוטרו. למעשה, המגזר הציבורי ביוון הולך והופך לנזיל- כזה שאפשר להגדיל ולהקטין ביחס לצרכים הפוליטיים, המכוונים תמיד לטובת צמצום החוב- ולא לטובת האזרחים.