משך עשרות שנים דיברו תושבי מוסול שבעיראק בדיאלקט ייחודי של ערבית שהתעשרה בזכות מיקומה של העיר בצומת דרכים של תרבויות, שפה מתנגנת שרבים חוששים כעת שתעלם לאחר שנים של מלחמה וגירוש של תושבי העיר. רובה של העיר העתיקה של מוסול, שם מרוכזים דוברי הדיאלקט, נהרסה לחלוטין במלחמה נגד דאע"ש. אלפי תושבים נהרגו בחודשים של לחימה קשה ורבבות נמלטו כשהם לוקחים עמם את הדיאלקט הייחודי ואת הזיכרונות על עברו המפואר.

כעת תושבים רבים, הידועים כמאסלאווים, חוששים שהדיאלקט שלהם, ממש כמו מרבית העיר עצמה, עלול להיכחד. "כ-90% ממי שנמלטו דוברים את הדיאלקט של מוסול", אומרת שהד וואליד (26) בחצר בית אבן ליד הריסות מסגד א-נורי, אתר בן 850 שנהרס בידי החמושים של ארגון המדינה האיסלאמית שעה שהתבצרו בקרב האחרון שנערך בקיץ 2017. "הדורות הבאים לא ידעו מאסלאווית וידברו בדיאלקטים אחרים במקום". היא אחת מהצעירים ההולכים ומתמעטים שעוד מקפידים לדבר בדיאלקט המקומי, למרות שגדלה בצדה המזרחי של מוסול שלמזלה הצליח להיחסך ממנו רוב ההרס. שהד נזכרת ששוחחה בדיאלקט עם סבא שלה וחבריו שגרו בעיר העתיקה.

שהד וואליד עומדת ליד הריסות שפונו ממרכז העיר העתיקה במוסול (AP Photo/Sam Kimball)

הערבית הכתובה זהה למדי ממרוקו ועד המפרץ הפרסי, אולם דיאלקטים מקומיים משתנים ממדינה למדינה ולעיתים אף מכפר אחד לכפר השכן. ההבדל יכול להגיע אל מעבר לאופן הביטוי של מילים ואף לאוצר מילים אחר וצורות שונות של הטיות פעלים. ישנם דיאלקטים שהשתנו עד כדי כך שדובריהם נעזרים באנגלית וצרפתית כדי לתקשר עם דוברי דיאלקטים ערביים אחרים.

הדיאלקט המאסלאווי רכש מילים מטורקית, פרסית וכורדית באופן שמשקף את ההיסטורי הסוערת של מוסול ומישורי נינווה המשתרעים סביבה. היא כוללת את צליל ה-ק' שמבוטא כמו k באנגלית אך גרונית בהרבה ובמקום לגלגל צליל ר', המאסלאווים מבטאים ג' בדומה לעברית או צרפתית. במאסלאווית, הקשת שמעל הדלת היא "קאנתאגה", צריך המואזין במסגד הוא "מנאגה", סמטה צרה היא "אווג'י" וכדור כדורגל נקרא "טאפי", מילים שיישמעו משונות אפילו למישהו מבגדד ועיראקים רבים נהגו ללהוג לדוברי הדיאלקט בהגדירם אותו כנשי בגלל הסגנון המתנגן שלו. שהד מספרת כי גברים צעירים במוסול עוברים לעיתים לדיאלקט אחר כשזרים חולפים לידם וזאת כדי להימנע מלעג.

דעיכתו של הדיאלקט נמשכת מזה עשורים וקדמה להשתלטות דאע"ש על העיר ב-2014, כך לפי עבדול קרים יאסין אחמד, אקדמאי עיראקי באוניברסיטת ניוקאסל שלומד את הדיאלקט. בתחילת המאה ה-20, מוסול וסביבתה היו בית לערבים, כורדים, אשורים, טורקמנים ואחרים כשמוסלמים, נוצרים, יהודים ומיעוטים אחרים חיו זה לצד זה ודיברו ערבית מאסלאווית. הקהילה היהודית השוקקת עזבה בשנות ה-40 וה-50 בשל גילויי האלימות שחוו על רקע הקמתה של מדינת ישראל. הקהילה הנוצרית בצפון עיראק נמצאת בדעיכה מזה עשורים כשמשפחות נמלטו מאימת מלחמות ומתקפות של קיצונים נגדן או פשוט חיפשו עתיד טוב יותר מחוץ למדינה.

אזרחים עיראקים בשכונה במוסול ששוחרה מידי דאע"ש, מרץ 2017 (צילום: AP Photo/Felipe Dana)

מאז שנות ה-60, ממשלות עיראק השונות הובילו תהליך של "עראביזציה" בצפון המדינה תוך שהן מעודדות משפחות ערביות מאזורים אחרים במדינה להגר צפונה כדי לאטות את המאזן הדמוגרפי לרעת הכורדים שבכלל עמדו בפני גירוש בעקבות רצף של מרידות. המהגרים החדשים הביאו איתם את שפתם הערבית הבדווית שדיללה את המאסלאווית. לאחרונה, בצורות קשות הביאו עוד מהגרים מהדרום.

"הבעיה שלנו היא שהתערבבנו כל-כך", אומר סאעד מוחמד ג'ארג'יס (59) בעודו צועד דרך קשתות שבורות ופוסע על אריחים מנותצים בהריסות בית משפחתו שעמד מאות שנים על גבעה לצד נהר החידקל. "בתקופה של סדאם חוסיין, אנשים מהעיירות ומחבלי הארץ הכפריים נעשו פקידים וקציני צבא. כשהם הגיעו למוסול הם השפיעו על הדיאלקט, על השפה שלנו".

מחמוד יאסין (25) נולד בעיר העתיקה של מוסול אולם אבותיו הגיעו מחבלי הארץ הכפריים בדרום והוא אינו דובר מאסלאווית. "כשהחבר המאסלאווי שלנו מדבר מהר ואנחנו לא מבינים אותו, אנחנו אומרים שהוא מדבר כמו תרנגולת", הוא טוען. "הם מדברים כמו תרנגולות או כמו ציוץ הציפורים. זה נשמע קל ועדין ויש אנשים שאומרים שזה נשמע כמו דיבור של נשים".

מוסול. סאעד ג'ארג'יס מתהלך בהריסות בית משפחתו בן מאות השנים (AP Photo/Sam Kimball)

עד 2014 העיר העתיקה הייתה ביתם של יותר מ-60 אלף איש. לוחמי דאע"ש הרגו אלפים במשך שלוש שנות שלטונם, לרבות בהוצאות להורג המוניות בפומבי. כשכוחות עיראקיים, מגובים על-ידי קואליציה בהובלת ארה"ב, צרו על העיר ב-2017, אנשי דאע"ש ריכזו את האוכלוסייה האזרחית סביבם כדי שישמשו כמגן אנושי ונלחמו מבית לבית במה שנחשב היום לקרב העירוני הערוב מדם מאז מלחמת העולם ה-2. הפצצות אוויריות ופיגועי התאבדות הפכו שכונות שלמות לעיי חורבות אפוקליפטיים למראה. מתוך הרבבות שנמלטו, מעטים חזרו עד כה. לרבים אין דבר לחזור אליו ואחרים חוששים מנקמה מצד הכוחות העיראקיים.

נוואל פתחי (70) נולדה וגדלה בעיר העתיקה אולם נמלטה מהקרבות וגרה כעת בפרברים המערביים של העיר. במהלך ילדותה, היא זוכרת את השייחים של השבטים מבקרים בעיר העתיקה ואף מבקרים בבית משפחתה אולם היא מתעקשת, שמץ של גאווה בקולה, כי לא הייתה להם השפעה תרבותית. "לא לקחנו מהם כלום", היא אומרת ומחייכת.

אולם כעת השפה הולכת ונעלמת יחד עם כל היתר. "דעתם של האנשים השתנתה", היא אומרת. "הם שינו הכל: הבגדים שלהם, הדיבור שלהם. אנחנו לא צריכים לשקר לעצמנו: אי-אפשר לגרום לדברים לחזור להיות כפי שהיו".

נוואל פתחי, שנולדה וגדלה בעיר העתיקה של מוסול, מכינה תה בביתה (AP Photo/Sam Kimball)

חרף מצבו העגום של הדיאלקט, אחמד, האקדמאי שחוקר את הדיאלקט, רואה פתח לתקווה. במרכז התרבות שבקפה קנטארה, מול אוניברסיטת מוסול, סטודנטים צעירים מתאספים סביב שרידים מעברה של העיר המסודרים ברחבי החלל. ליד הכניסה נמכרות חולצות טי הנושאות ביטויים מאסלאווים. לדברי אחמד, אנשים במוסול מרגישים צורך כעת לפתח ולהקרין זהות נבדלת מזו של אנשי דאע"ש, "השפה היא חלק מהזהות הזאת".