עם הכרזת סכסוך העבודה אמש (שני) עליו הכריזה הסתדרות המורים סביב סוגיית מבחני המיצ"ב, נפתח פתח לדיון מחודש בכלי המדידה השנוי במחלוקת המשמש את משרד החינוך כשני עשורים ושזכה לאורך השנים לביקורות חוזרות ונשנות. במכתב המכריז על סכסוך העבודה מנתה יפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים, את הטענות המרכזיות כנגד המיצ"ב: פגיעה בזכויות ותנאי העבודה של מורות ומנהלות בתי הספר על ידי יצירת עומס יתר, פגיעה בתהליך החינוכי של התלמידים, הטלת האחריות המלאה לתוצאותיהם האמפיריות של התלמידים על סגל ההוראה ועוד. יש לציין כי לא רק הסתדרות המורים מובילה את המאבק נגד מבחני המיצ"ב וכי לביקורת עליו מצטרפים מורים, מנהלים ומומחים לחינוך.
"המיצ"ב בלבושו הנוכחי הוא בעיה" הסבירה ל'דבר ראשון' שרת החינוך לשעבר פרופסור יולי תמיר, שבשנים בהן מילאה את תפקידה ניסתה לשנות את אופני ההערכה של בתי הספר. בספרה 'מי מפחד משוויון' התייחסה תמיר רבות לסוגית המיצ"ב: "אין בעיה עקרונית עם מבחנים שמודדים מיומנויות. בספרי אני מסבירה את ההבדל בין מבחני מיומנות למבחנים משווים. מבחני מיומנות הם דבר נדרש כי הם נותנים למערכת ולמורים ולבית הספר את הכלי הטוב ביותר כדי להבין מה המיומנות שהילדים רכשו בכל שלב של לימודיהם. מבחני מיומנות מתחילים להיות בעייתים כשהם מתפרסמים או כשהם הופכים למוקד השוואה שממנו גוזרים את איכות בית הספר, שכר המורים וכו'. זאת אומרת, שיש חשיבות רבה למבחני מיומנות בתוך המסגרת המערכתית הפנים ארגונית אך ברגע שחורגים מזה עושים עוול גם למבחנים וגם לנבחנים.
"אם יש לי מבחן מיומנות ואני רוצה לדעת אם התלמידים הבינו מה זה לוח הכפל אז אני מלמדת אותם מה זה לחשוב ואיך חושבים על כפל – שזו משימה חינוכית מורכבת. אבל אם אני רוצה לקבל את הציון הכי טוב כי כנגזרת ממנו שכר המורים יעלה בעשרה אחוז – אני פשוט אלמד אותם את לוח הכפל בעל פה וכך כשהם ידעו אותו בעל פה הם יפתרו את השאלות נכון ואז יש סיכוי טוב שהם יהיו הראשונים בטבלה ואני אהיה 'כאילו' בית ספר נהדר. לקחו את הכלי של המורה והפכו אותו לכלי פוליטי והנזק הוא עצום."
לדעת תמיר, הכיוון אליו התפתחו מבחני המיצ"ב עם השנים הוא שהוביל למצב הנוכחי, כאשר לפני כחודש פורסם כי נתוני המיצ"ב פורסמו באיחור בשל חשד להטיית תוצאות המבחנים באופן מכוון על ידי חלק ממנהלי בתי הספר. בתגובה לפרסומים, ביקרה הסתדרות המורים בחריפות את משרד החינוך על כך שמיהר להאשים את מנהלי בתי הספר בלי לבצע בדיקה מעמיקה ומקיפה.
"אנחנו מכירים את התמונה הזו מכל העולם מכיוון שאני מניחה שבאופן בסיסי המורים בישראלים הם לא מורים שונים במהותם ממורים בכל מקום אחר – ועל כן יש לנו את אותם ביטויים. בזמנו, בבית המשפט כשהתנגדתי לפרסום תוצאות המבחנים, השופטים אמרו לי שאני אדאג שהמורים לא יהיו רמאים ואמרתי להם שאני לא יודעת איך, ולמה אני חושבת שאני לא יודעת? כי לא ניסיתי – אבל כל העולם כולו מראה לי מקום אחרי מקום שזה מה שקורה. אז פתאום אנחנו נהיה צדיקים בני צדיקים? לא. אנחנו נהיה כמו כולם. הלחץ על המורים הוא גם ככה נורא גדול והמערכת מתאימה את עצמה לציפיות, ואם הציפיה היא רק שיוציאו ציון טוב אז הם ילחצו לציון טוב ואם התוצאה של זה היא שהילדים יבינו פחות אבל יקבלו ציון יותר טוב – אז מה יעשו בבית הספר? לא נתנו להם הרבה כלים אחרים להתמודד עם המערכת. לבתי ספר יש את כל הכלים לבחינה ובדיקה עצמית איכותית. שיקחו אותם, שלא יעשו את המבחנים באותו יום לכולם, אל תעשו השוואה ומדידה, תנו את זה בתור כלי למידה ויהיה יותר טוב."
"מתייחסים רק למה שמדיד"
"למיצ"ב יש שני חלקים" אמר ל'דבר ראשון' אורי מלמד, מורה לשל"ח מאשדוד. "יש לך את כל חלק שאלון האקלים שבוחן את האווירה בבית הספר ונותן אינדיקציה ליחסים בין התלמידים והמורים בבית ספר, האווירה הכללית של הביטחון והיחס בבית הספר. הבעיה היא שהתקשורת, העיריות, והרשויות מתייחסים רק לנושא של הציונים. מה שמתייחסים אליו זה רק מה שמדיד ואז נוצרות סביב זה קומבינות. אני נמצא 17 שנה במערכת ומכיר מקרוב איך מעגלים פינות ועושים הכל על מנת שהציון יהיה יותר גבוה וזה לא משקף לגמרי את מה שקורה. הבעיה היא שכל המערכת מתכווננת לזה. במקום לעסוק בחינוך מתעסקים כל היום במדדים מהסוג הזה, זה מתבטא גם בשיגעון סביב הבגרויות, וזה בא על חשבון החינוך."
כמעט כל אנשי החינוך שפגשתי בשנים האחרונות מתנגדים למבחני המיצ"ב. אם כך, מדוע הם עדיין קיימים?
"זה ברור, זה פוליטיקה ודברים שהם מעל למורים. אם מישהו רוצה להציג נתונים, בין אם זו עירייה או שר חינוך, איך הוא יראה תוצאות? בחינוך אי אפשר להראות תוצאות של חינוך, שהילדים קיבלו משהו ערכי – אפשר לראות רק דברים כאלה וזה משרת היטב את מי שלמעלה אבל לא משרת כלל לא את התלמידים ולא את המורים."
למרות הכרזת סכסוך העבודה של הסתדרות המורים, מלמד נותר פסימי לגבי תוצאותיו האפשריות של המאבק בהתחשב בניסיון העבר: "לצערי אין לנו אמון בנציגים שלנו. לא בהסתדרות המורים ולא בארגון המורים כך שקשה להגיד אם תהיה פה התגייסות למאבק שהם מנהלים, לדעתי לפחות. צריך להגיד שאחרי שנים שהנושא לא עלה קרא פה פיצוץ ויכול להיות שיקרה פה משהו. אפשר לקוות לפחות."
אל מול זאת יש את אלו שבוחרים להישאר אופטימיים ומאמינים שדווקא הפעם יש אווירה בקרב ציבור אנשי החינוך שעשויה להוביל לשינוי. "המיצב החל ככלי מדידה פנימי שהיה אמור לספק מידע על מצב התלמידים לפיקוח ולמשרד החינוך ומשם לבית הספר", הסבירה עדנה דוד סגנית מזכ"לית הסתדרות המורים המשמשת גם כיו"ר סניף הסתדרות המורים בחיפה והסביבה ושימשה בעבר כמנהלת בית ספר אהוד בעיר. "מנהל בית ספר לוקח את כל המשאבים, שעות, כספים וכל מה שיש לו ומשקיע בעצם באותה שנת מיצ"ב בשכבה אחת בלבד.
"המיצ"ב מכניס את המערכת ללחץ מאוד גדול. המנהלים מורידים את זה לרמת המורים שמורידים את זה לרמת התלמידים וכל בית ספר בשנת המיצ"ב נמצא באותה חוויה לא מרנינה, בלשון המעטה, של להספיק ולהספיק ולהספיק, לעשות את כל המיפויים, להעביר את הילדים בכל המבחנים, לנסות לעבוד מאוד ממוקד כדי לשפר את הציונים. הרי משרד החינוך מדבר על למידה משמעותית ובזכות הערכה חלופית מה שנקרה ולא רק מספרים – אבל זה רק דיבור כי בשטח יש מציאות של מיצ"בים, הערכה מספרית וכל המדדים שאנחנו לא מפיקים מהם כלום. בתור מנהלת מתי הייתי מקבלת את תוצאות המיצ"ב? לא בשנה שבה נבחנו אלא שנה אחר כך. מה עשינו עם תוצאות המיצ"ב? הילדים כבר בשכבה אחרת, אנחנו לא מקבלים את התוצאות שמית אלא בית ספרית או כיתית ואין מה לעשות עם זה. זה לא באמת מאפשר להפיק מסקנות ולהפוך אותן למשהו אפקטיבי עבור אותם ילדים. זה אמור להשליך על שכבה אחרת אבל כל שכבה ההרכב שלה שונה והאתגרים שלה אחרים – והמיצ"ב פשוט לא תורם לשיפור המצב, ועכשיו עוד ראמ"ה מטילה את האחריות על המנהלים – אי אפשר לאפשר לכזה דבר להמשיך".
לדעת פרופ' תמיר, בידי ראשי מערכת החינוך היכולת לתקן את המצב באופן מלא. "בתקופתי לא פרסמו את התוצאות. נאבקתי בשיניים ולא נתתי לזה לקרות. זו בחירה של המערכת ולצערי השר והמנכ"ל הנוכחיים הם מוטי בחינות, הישגים והשוואות. כשאתה נותן למורה את היכולת לבחון בלי הלחצים – הוא בוחן בשמחה וגם נותן לילדים לטעות שזה הדבר הכי חשוב בבחינת מיומנות. אם לא מאפשרים לילד לטעות אי אפשר לדעת מה הוא לא יודע. אם המסר יהיה תבחנו את הילדים ותתנו להם לטעות כדי שתבינו איפה הם טועים כי אחר כך תהיו יותר טובים – אז המורים יתנהגו ככה. אם המסר הוא אף פעם אל תטעו, כי ברגע שתטעו אתם תשלמו מחיר ובית הספר שלכם ישלם מחיר ויורידו לכם את תגמולי המורים – שם המערכת יורה לעצמה ברגל."
