אֲנִי אָסוּר לָךְ.

בְּשָׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל
בְּאוֹתִיּוֹת קִידּוּשׁ לְבָנָה
אֲנִי אָסוּר לָךְ כְּמוֹ פֶּסֶל וּתְמוּנָה;
אֲנִי אָסוּר
כְּמוֹ צִיּוּר
שָׁרַק מְבַקֵּשׁ לָצֵאת מִן הַמִּסְגֶּרֶת
אֲנִי אָסוּר
(בֵּינֵינוּ)
רַק מִשּׁוּם שֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת.

וְהָיָה אִם אֶקְרָא:
'רִיבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!
זוֹ שִׁירָה וְזֶה שְׂכָרָהּ?
וְכִי לָמָּה אֲנִי אָסוּר עַד בְּלִי דַּי?'
כָּל שֶׁתֹּאמְרִי לִי הוּא: "שְׁתוֹק!
כָּךְ עָלָה בְּמַחְשָׁבָה לְפָנַיי".

אֲנִי אָסוּר לָךְ כְּמוֹ שֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ
שֶׁלֹּא תִּתְּנִי בַּבָּשָׂר
וְ(אַתְּ יוֹדַעַת)
רַק בָּךְ הַיְּכוֹלֶת
לַעֲשׂוֹתֵנִי מוּתָּר.

שיר התשובה ל: אסורה