דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

לא אשכח את גנץ

לא אשכח את צילומי הטלוויזיה שליוו את הרמטכ"ל גנץ בראש משלחת צה"ל למחנה ההשמדה אושוויץ.

בעוד שקצינים, חברי כנסת ורבנים-בעת ההמתנה לטקס – התנהגו כאילו הם נמצאים בחתונה של בנו של חבר מרכז המפלגה, צ'פחות זה על כתף של זה, כאפות, צחוקים, דאחקות, לעומתם הרמטכ"ל בני גנץ ואשתו התנהגו במכובדות שמתוך כובד ראש הראוי למקום הנורא הזה. גיא הריגה אנושי. בני גנץ ורעייתו. לא יכולתי להתיק את עיני מבני הזוג גנץ, באופן הכי טבעי התנהגו כפי שהתנהגו. מפניהם נשקף חזון הנביא "מה נורא המקום הזה", "של נעליך מעל רגליך". התנהגותו של גנץ הייתה אותנטית לגמרי. באותם רגעים חשבתי, הנה בימים רעים אלה, דוגמת המפקד היא היא המורשת והמופת לאלה אותם הם מובילים אלי קרב. כמה פער היה בהתנהגות זו בהשוואה למנהיגינו שמוכרים את נפשם על מזבח הבהמיות ההמונית.

דמעות עמדו בעיני. דמעות של הקתרזיס שלאחר הייאוש הקיומי העמוק שאני נושא יומיום בשנותיה הרעות של ארצי. חשתי שגנץ ואני, יש לנו כבוד לעצם קיומה הכל כך חיוני של המדינה מתוך כך שאמו ניצולת שואה. אמהותינו ואבותינו התייחסו בכובד ראש למהותה של המדינה. ואת זה ינקנו בבית אימא ואבא. כל אחד מאיתנו ידע ויודע שאנחנו חייבים לתרום. ולכן איננו יכולים לשכוח "מה נורא המקום הזה" – מבעד להווייה הישראלית המשדרת זילות נוראה לפיה כל ממזר מלך, גורלה של המדינה משתקף אצל מנהיגינו כתכנית ריאליטי מזוויעה בה מקריבים אותנו לפעלולי נביאי השקר שהשתחוו וצעקו למולך ולבעל ההתנהלות מול אליהו נביא נאמת על הר הכרמל. כי הכול כאן שקר, שקר. שקר. שום דבר לא דומה כיום לנטל העצום שחשו מנהיגנו בתש"ח, כאשר ביד אחד אחזו בחרב וביד השנייה בספר. הרגשת הנטל מובילה להפגנת כבוד לאחריות שאתה נושא על שכמך. לא הדחקות המעליבות של נתניהו בזיקוקי הדינור שהוא מפריח כאילו המדינה היא מגרש משחקים לסצינות פירוטכניקה של שילהוב ההמון נוסח טראמפ, נוסח מוסוליני. במקום שההמון יהיה מובל על ידי שיקול דעת מנהיגים הוא מובל על ידי זחיחות דעת של מי שקוראים לעצמם מנהיגים.

סתם, עיני האמן שלי נתקעו דווקא בסצינה ההיא באושוויץ. ככה זה עם אמנים. באמת עוד לא החלטתי במי אבחר. אינני יודע מה האידאולוגיה של גנץ. לדעתי מאוד קשה למצוא בכלל אידאולוגיה ברוח הרעה שפשה על ארצנו היחידה. לו לפחות יתנהגו כמו גנץ. אנא אלי, קורטוב, קמצוץ של שפיות.

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!