ההתפתחויות הדרמטיות בוונצואלה מעסיקות גם את המזרח התיכון, והתגובות מעניינות.
ראשית כל, התערערות משטרו של הנשיא מדורו הוא מכה קשה לדיפלומטיה הפלסטינית. אולי זה לא כל כך ידוע, אבל הרודן הקודם של ונצואלה היה תומך נלהב של הבעיה הפלסטינית, היה ידיד אישי של שר החוץ הפלסטיני, ריאד אל-מאלכי, וכל המסע הדיפלומטי של הפלסטינים להכרה במדינה הפלסטינית בקרב מדינות דרום אמריקה התבססה על וונצואלה. הוגו צ'אבז גם העמיד את מטוסו הפרטי לטובת ריאד אל-מאלכי במסעותיו בדרום אמריקה לצורך גיוס מדינות היבשת הלטינית לטובת מאבקי הפלסטינים נגד ישראל באום.
הרשות הפלסטינית כידוע נסמכת מבחינה כלכלית על תמיכת העולם, והנה בימי יורשו של צ'אבז, מדורו, כאשר הידרדרה הכלכלה של וונצואלה גייס ריאד אל-מאלכי כספים לסייע לוונצואלה. לא ידוע לי על סיוע כלכלי פלסטיני לשום גורם, לא ערבי ולא אחר.
היחסים המודגשים בין הרשות הפלסטינית לוונצואלה היו מן הסיבות להידרדרות היחסים עם ארה'ב עד למצב הנתק היום. אומנם ההכרה בירושלים וביטול הסיוע לאונרווא היו הסיבות הישירות, אבל הבחירה הפלסטינית להתייצב באותה שוחה עם אוייבי ארה"ב – לא תרמה ליחסים תקינים עם וושינגטון.
אבל לא רק הפלסטינים מצטערים על האפשרות שהשלטון בוונצואלה יתחלף. ארדוואן אמר כי הוא המום. הדאגה של ארדוואן מובנת. התערבות ארה"ב בהחלפת ממשלות כושלות מאיימת גם עליו. הוא חי בפרנויה כי יריבו פתחוללה גולן, הגולה בארה"ב, רקם מזימות נגדו, ואם ארה"ב תדיח את מדורו – הוא בתור.
ונצואלה היא ידידה קרובה של איראן, וגם איראן הביעה תמיכה במדורו, ואחריה כל האירגונים הפלסטיניים הכרוכים אחריה, כמו החזית העממית, הדמוקרטית ודומיהם. יתר על כן, תומכי איראן בעיתונות הערבית הרחיקו לכת עד כדי הבעת חשש שהדחת מדורו אינה אלא מן ההכנות שעושה וושינגטון למחמה נגד איראן.
במילה אחת – כל הקיצונים מתייצבים מאחורי מדורו. המתונים שותקים, בבחינת אמור לי מי חברך, ואומר לך מי אתה.
**
