הרשת החברתית גועשת, המצב בטבלה בינוני והתחושה היא שמשהו קורה, אז החלטתי בזכות קו 430 לנסוע לחיפה ולהרגיש קצת מה מצב הרוח בקבוצת מ.ס רובי שפירא. בנסיעה פגשתי את הנהג הכי אדיב באגד, סבלני ודקדקן משהו פחד, יותר מברק בכר באימון לפני משחק. הוא הביא לי גם קבלה לרב קו גם קבלה לנסיעה וגם קבלה נוספת במיוחד עם היתרה שיש לי, תכלס שילך לעבוד בבנק. בלב המפרץ אני עולה על קו 1 הפעם, בכיוון ההפוך משבוע שעבר, יורד בתחנה האחרונה, חוף כרמל ומתחיל צעידה של כרבע שעה עד למגרש הכדורגל הצמוד למרכז הקונגרסים, בו רובי שפירא מארחת את מכבי צור שלום.

אוהדי קבוצת האוהדים מהכרמל מצביעים ברגליים, 100 אנשים בקושי ביציע, אני חושב שזה קשור לארבעת ההפסדים הרצופים. אבל עירד, סטודנט ואוהד הקבוצה אומר לי: "ככה זה אצלנו, על כל דבר לכולם יש מה להגיד. הרבה זמן לא הייתי במשחק בגלל המבחנים, אבל סוף סוף יום שישי פנוי לי, השחקנים זקוקים לעידוד שלי". שאר החברים עסוקים בלדבר על העסקה של מקסים פלקושצ'נקו שעבר ללבוש ירוק וכמה כסף יואב כץ הרוויח. 

5 דקות לפתיחה והחלל הריק מורגש, אולי זה בגלל שעת המשחק המוקדמת 12:00 בצהרים, אפילו ילדים שיביאו כדורים אין. צמוד לגדר אני פוגש את יעקב, הוא משבח את קבוצות הילדים והנוער, "בעיניי" הוא אומר "המפעל החינוכי שנוצר לא פחות חשוב מהצלחת הקבוצה הבוגרת. יש לנו קבוצה צעירה והיו טעויות אבל אני רוצה בהצלחת רובי שפירא ואני אמשיך לעודד ומקווה שנחזור להיות קהל שמשפיע".

בדשא 0:0, עידן ויצמן הותיק מתגלה כבלמה של הקבוצה, הקהל רוצה את הגול והעצבים עולים. אני נעמד ליד ליאב, חייל בסדיר שמגיע למשחק בכל פעם שהוא בבית, נושם את המועדון, שאני אומר לו שיש כאן אווירה עצובה הוא מעלה זיכרונות: "לפעמים אני חולם על כך שהיציע חוזר להיות מלא", גם אצלו רואים בעיניים שהוא זקוק לסיבה לשמחה בעונה אפורה שכזאת.

עם פתיחת המחצית השניה התקיימה שיחת אוהדים על השאלה באיזה ענף הייתי רוצה שתהיה קבוצה? כשהתחילו לדבר על קריקט ופריזבי החליט השחקן המקומי אמיר נפאע שחאלס והוביל את שפירא ליתרון 0:1 חגיגי. בדקות הסיום החלו הילדים שסיימו יום לימודים להגיע והוסיפו לאווירה, אחד מהם אף התגאה שהמורה לספורט שלו משחק אצל האדומים, ילד אחר בכלל התבלבל וחשב שזה משחק של הנוער וילד שלישי היה עסוק בפיצוח הגרעינים שהביאו לו במתנה.

המשחק נגמר 0:2 והשחקנים התקדמו אל עבר הקהל, נראה שכבר שכחו איך מציינים יחד ניצחון. ביציאה מהמגרש פגשתי את ליאב ששמח שיצא לו לראות ניצחון ושזו בעצם הפעם השנייה שראה אותם עושים זאת העונה. יחד גם עלינו על קו 1 של המטרונית בחזרה ללב המפרץ,שם נפרדו דרכינו. חזרתי על צעדיי ועליתי על קו 430, לנהג בדיוק נגמר הנייר לקבלה ושהתיישבתי עלו שוטרים שמסתבר עזרו לילד שהלך לאיבוד לנסוע אל ביתו, הילד ישב מקדימה ליד הנהג ובצומת גולני הוא באדיבות הנהג שב לזרועות הוריו בשלום ואני הגעתי לביתי אחרי עוד יום שיגעון.