הנאום של יו"ר מפלגת חוסן לישראל בני גנץ בשלישי האחרון הקפיץ את מפלגתו בסקרים, והיה אחד מנושאי השיחה הפופולריים ברחבי המדינה. הרמטכ"ל לשעבר נשא נאום ארוך, שנגע כמעט בכל נושא שעל סדר היום הישראלי – מביטחון ושלום, דרך השסעים החברתיים, חקירות ראש הממשלה, מצב מערכת הבריאות, המזרח התיכון והאיום האיראני. ועדיין, קשה היה להבין ממנו מהם הערכים החברתיים כלכליים שינחו את מפלגתו של מי שמייעד את עצמו להיות ראש הממשלה שיחליף את נתניהו. מה איזו מדיניות כלכלית תוביל המפלגה שמבטיחה 'ישראל לפני הכל' ביחס לסוגיות כמו תקציב המדינה, מדיניות המיסוי, הפרטות ומעורבות הממשלה במשק?

מי שאמור לייצג את תפישותיה החברתיות כלכליות של 'חוסן לישראל' הוא ככל הנראה מיכאל ביטון, ראש המועצה המקומית ירוחם עד לא מזמן. ביטון נחשב לראש מועצה מוצלח, שהשכיל לזהות הזדמנויות ולחבר גורמים שונים לטובת פיתוח העיירה הדרומית. הוא בן לדור שצמח בפריפריה, גאה בשייכותו אליה ויודע לסמן את החזון עבורה. לקראת סוף כהונתו הכריז על רצונו להשתלב בפוליטיקה הארצית, ולאחר שעבר בין מספר מסגרות שונות חבר לגנץ, ומסתמן נכון לעכשיו כקול החברתי של מפלגתו.

ירוחמי גאה

ביטון, בן 48, הוא בן הזקונים של אליהו ומסעודה שעלו לארץ ממרוקו. כנער לא הסתדר במסגרות: את הישיבה התיכונית שבה למד הוא עזב, וסיים את לימודיו ללא תעודת בגרות. עם זאת, בראיונות איתו הוא מספר על החוויה המעצבת שעבר כחניך בתנועת הנוער בני עקיבא ובחוגי סיור. על אף שהגיע ממשפחה שכולה התעקש להתגייס לשירות קרבי בגולני. בתקופת שירותו הצבאי התרחק מחיי הדת, ולכן גם עזב את בית הוריו ושכר דירה אחרת בירוחם.

בגיל עשרים מצא עצמו ביטון מככב בסרט הדוקומנטרי "להיות קצין" שנעשה על קורס קצינים ועקב אחרי חמישה צוערים. במסגרת הסרט הוא מתועד מדבר על פוליטיקה על משפחתו בירוחם ועל השירות הצבאי. בין היתר מתועד ביטון הצעיר במחנה הפליטים ג'בליה כשהוא כצוער בבה"ד 1 מפקח על קבוצת פלסטינים שנדרשת לנקות את רחובות המחנה. "מה יהיה הסוף?" שואל את עצמו ביטון הצעיר "במציאות של היום אני חושב הרבה על איך אפשר לגמור את הסיפור הזה? אני לא יודע. מחשבות. מה שבטוח שצריך להיות לזה סוף מתישהו".

לאחר שחרורו מהצבא חזר ביטון לירוחם ונכנס לשדה החינוך. הוא הקים קבוצה של הכנה לצה"ל ועבד בקידום נוער, עד שבשנת 2000 קיבל את תפקיד מנהל המתנ"ס. בשנים 2005-2006 שימש כמנהל הפיתוח של מגבית קנדה בישראל. באותן השנים הקים ביטון שתי עמותות למען נוער ולמען צעירים בירוחם. הוא כינס סביבו חבורה של צעירים שרצתה להביא שינוי לעיירה הדרומית.

ירוחם (צילום: יעקב לדרמן / פלאש 90).

"יודע להתחבר לכל אדם"

בטרם בחירתו של ביטון לראשות המועצה נוהלה ירוחם תחת ועדה קרואה שמינה שר הפנים, לאחר שנקלעה למשבר כלכלי חמור. בראש הוועדה עמד האלוף במילואים עמרם מצנע, לשעבר ראש עיריית חיפה ויו"ר מפלגת העבודה. ביטון וחבריו לא אהבו בכלל את העובדה שמשרד הפנים מנחית עליהם ראש רשות ממונה. בכל זאת מצנע מספר לדבר ראשון כי "מיכאל היה האדם הראשון שפגש אותי בירוחם. הוא הזמין אותי לארוחת ערב וגם דאג לי למקום לישון". יכול להיות שהסיפור הקטן הזה ממחיש משהו על הגישה של ביטון. מצד אחד הוא מזהה את הקיפוח והעוול ודורש לקבל את הכח להנהיג. מצד שני הוא אדם פרגמטי שיודע לקשור בריתות גם עם מי שנתפסים כיריביו.

בהמשך יהפכו מצנע וביטון לשותפים צמודים בירוחם. ב-2010, לאחר ארבע שנים תחת ועדה קרואה, נערכו בחירות דמוקרטיות בירוחם שבהן התמודד ביטון לראשות המועצה ונבחר.  "כשהוא רצה להיבחר לראשות המועצה הוא היה חייב את החרדים לצידו", סיפר מצנע, "הוא ידע לקשור איתם את הברית ובעזרתם לנצח את הבחירות. מדובר באדם חריף מאוד שיודע להתחבר לכל אדם".

מיכאל ביטון בלשכת ראש עיריית ירוחם. אוגוסט 2018 (צילום: יעקב לדרמן/פלאש90)

לצאת מהקופסה

גם לאחר שנבחר, ביטון לא היסס לצאת מהקופסה וליצור שיתופי פעולה לקידום המטרות החשובות לו. על רקע המחאה החברתית ב-2011 הוא החליט לצאת למסע רגלי מירוחם לירושלים, במטרה להציף את הבעיות הקשות של עיירות הפיתוח בנגב ובקריאה לצדק חלוקתי. עשרות אנשים הצטרפו למסע שלו, שזכה לתשומת לב ציבורית רבה. בהמשך הקים את 'מועצת הנגב' – ארגון אזרחי המורכב מראשי רשויות, נציגי ציבור ואנשי המגזר עסקי בנגב הפועל לקידום האזור.

ביטון חתום על שינוי משמעותי בכללי המשחק של ירוחם, שהתניע שינויים גם ברמה הארצית – מאבק לתיקון עיוותי הגבולות בין עיירות הפיתוח למועצות האזוריות שסביבן, המתבטאים בפערים עצומים בהכנסות מארנונה. הוא הקים את 'פורום ירוחם לצדק חלוקתי ותכנון אזורי' שפעל לשינוי הגבול המוניציפלי בין ירוחם למועצה האזורית רמת נגב המקיפה אותה. באותה תקופה החל צה"ל בהכנות להקמת עיר הבה"דים ממש סמוך לירוחם. ביטון זיהה כיצד הגבולות הקיימים ינתקו את מחנות הצבא מהעיירה הסמוכה להם, וימנעו מהם להיות מנוף לפיתוחה.

עיר הבה"דים (צילום: יוסי זמיר/ פלאש 90)

המאבק, שזכה לחשיפה ציבורית רבה הצליח, ובסופו חתם ביטון ב-2014 על הסכם גבולות מול המועצה האזורית רמת נגב שהכניס חלק גדול מעיר הבה"דים לתחום שיפוטה של ירוחם, ואושר על ידי משרד הפנים. ההסכם הביא לתוספת הכנסות של כארבעה מיליון שקלים בשנה לקופת העיר ירוחם מגביית ארנונה על הבסיסים. בעקבות המאבק וההסכם התעוררו דרישות לתיקון עיוותי גבולות גם במקומות נוספים, ומשרד הפנים הכיר בצורך לקבוע את הגבולות מחדש באופן שיקדם שוויון.

בנובמבר 2014 רץ ביטון לכהונה שניה בירוחם, הפעם כנציג מפלגת העבודה. הוא זכה לתוצאה מרשימה של 70% מקולות הבוחרים. בראיון שקיים באותה תקופה סיפר על שרי הליכוד שעיכבו תקציבים שהגיעו לירוחם בגלל כניסתו למפלגת העבודה, וכינה אותם "מושחתים".

קשה להתעלם מהשינוי שעברה ירוחם בשתי הקדנציות של ביטון. אנשים שעבדו מולו מספרים על אדם שיודע לקשור קשרים, להציב מטרות ולבנות תוכנית שתממש אותן. הוא ידע לשלב כוחות עם המועצות האזוריות שסביבו וגם לגייס את קשריו עם יהדות ארצות הברית וקנדה כדי לקדם תוכניות בנגב ובירוחם.

"זו האחריות של המדינה"

ב-2017, לקראת סוף כהונתו, הכריז ביטון כי הוא מתכנן להיכנס לפוליטיקה הארצית. אז הוא תכנן לעשות זאת דרך התמודדות על מקום ברשימת מפלגת העבודה. בראיון לערוץ הכנסת הוא תיאר את ההבנה שיש גבול ליכולת ההשפעה של ראש רשות מקומית: "אני עושה עיר חינוך בירוחם, מגייס עשרה מיליון שקל מקרן רש"י, מתורמים פרטיים, מכל מיני גופים. ואני אומר רגע, מה? זו האחריות של המדינה לעשות שוויון בחינוך", אמר.

בהמשך הראיון שרטט ביטון בקווים כלליים מאוד את הנושאים אותם הוא היה רוצה לקדם: "ברמה הארצית (צריך) לתקן אי שוויון, לתת את הבסיס לאנשים – דיור בר השגה, בריאות לכולם, חינוך חינם אמיתי. הרי כולם משלמים, וזה הזיוף הכי גדול – חינוך מהגן ומהמעון, הורה עשיר ועני, כולם משלמים אלפי שקלים. אנחנו קוראים לזה 'חינוך חינם', אבל זה לא חינם, והחינוך הבלתי פורמלי שייך רק למי שיש כסף. אלו דברים מערכתיים, ולייצר שוויון הזדמנויות בחינוך או ברווחה, או לצמצם פערים בחברה, זה ברמה של ממשלה לא ברמה מקומית".

לפני מספר חודשים עזב ביטון את מפלגת העבודה והצטרף להתארגנות פוליטית אחרת – 'אח"י ישראלי' שמה, ששמה לה למטרה לחבר את השבטים השונים בחברה הישראלית. הדמות הבולטת בה היא עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל. בסופו של דבר פרש ביטון מהמפלגה, וחבר ל'חוסן לישראל' בראשות גנץ.

"אני כאן כדי להביא את מודל ירוחם למדינת ישראל"

השבוע, לפני שעלה גנץ לבמה, נשא ביטון נאום קצר, ושרטט בכמה מילים  את תפיסת עולמו החברתית: "אני כאן בשליחות חיי, להביא את מודל ירוחם למדינת ישראל", אמר, "להראות שאפשר לעשות חינוך חינם אמיתי ושווה לכולם. אפשר לצמצם פערים, לשפר את שירותי הרווחה, אפשר וצריך ולחזק את הרפואה הציבורית בכלל ובפריפריה בפרט".

קשה לגזור תפיסה מאקרו כלכלית של ממש מאמירותיו של ביטון. הוא אומנם מייצג את התפיסה החברתית של 'חוסן לישראל', אבל הוא לא כלכלן. האם הוא יוביל את המפלגה החדשה שלו לפרסם מצע כלכלי עמוק יותר מהצהרות על החיזוק הנדרש למערכות הרווחה הציבוריות? לדוגמה, מה מדיניות המיסוי שהמפלגה תקדם? האם הוא תומך בביטול כלל מגבלת ההוצאה? כיצד יש לתמוך בתעשיה הישראלית? ביטון עדיין לא שם. במגרש המקומי הוא ייצג את השכבות החלשות באופן מרשים. הקפיצה למגרש הארצי תדרוש ממנו לגבש תפישה כלכלית רחבה. כדי שזו תהיה תפישה חברתית באמת, הוא צריך להמשיך את הקו בו נקט כראש מועצה – לצאת מהקופסה ולא להיכנע להנחות המקובלות.