ועד עובדי המועצה לצרכנות פתח בעיצומים עד להודעה חדשה, במחאה על חוסר בשדרה ניהולית במועצה. במסגרת העיצומים, שהחלו ביום חמישי האחרון, לא יתקבלו ולא יטופלו פניות חדשות, לא יינתן מענה טלפוני ולא יינתן יעוץ משפטי. בהודעה שפרסמו העובדים בחמישי האחרון באתר המועצה נכתב כי "במשך למעלה משנה אין במועצה שדרה ניהולית שמונתה כחוק, דבר הפוגע בעבודת המועצה ובזכויות העובדים". ההכרזה על עיצומים היא ביטוי להידרדרות מתמשכת במצבה של המועצה, שלמרות חשיבותה הגדולה לציבור הישראלי, נראה כי היחידים שאכפת להם ממנה הם העובדים עצמם.

לפי הוועד, העיצומים במועצה נערכים במחאה על "סירוב רשות החברות הממשלתיות להפעיל סמכותה לאישור מינוי מנכ"ל זמני למועצה לצרכנות, על אף שמנוי זה אושר כחוק ע"י דירקטוריון המועצה לצרכנות". עוד נכתב כי במידה ולא תתקבל להחלטה בעניין, ועד העובדים יחריף את המאבק.

המועצה לצרכנות הוקמה כבר ב-1966 כחלק ממשרד התעשיה והמסחר, במטרה לפעול להגנת הצרכנים ושמירת זכויותיהם, וכן לחינוך לצרכנות נבונה. לאחר ביקורת כי התקצוב שלה מייצר ניגוד עניינים מול המדינה, היא הפכה לחברה ממשלתית בבעלות משותפת של המדינה ושל מכון התקנים, כאשר שר הכלכלה ממנה את יו"ר הדירקטוריון וקובע את תקציב הארגון. בשנת 2008 נחקק בכנסת "חוק המועצה הישראלית לצרכנות", בו הוגדר לראשונה בחוק מעמדה של המועצה כגוף עצמאי שמטרתו לפעול לטובת הצרכן.

אחד מתחומי הפעילות המרכזיים של המועצה הוא סיוע משפטי לאזרחים בתלונות פרט של צרכנים כנגד חברות במשק. בתחילת דרכה היא מנתה עובדים בודדים, אך בשני העשורים האחרונים חל גידול בפעילותה, ומ-13 עובדים בראשית שנות האלפיים ותקציב של 4-6 מיליון ש"ח, פועלים בה כיום כ-50 עובדים ותקציבה עומד על כ-11 מיליון ש"ח. בשנים האחרונות ספגה המועצה ביקורת קשה על תפקודה, בין השאר בדו"ח מבקר המדינה שהצביע על היעדר תכניות עבודה סדירות אי-שיתוף פעולה עם הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן – גוף מקביל העוסק באכיפה מינהלית ופלילית בתחום הצרכנות.

אנשים עושים קניות בסופרמרקט בירושלים. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: יונתן זינדל / פלאש90).

במשך שנים ארוכות פעלה המועצה ללא המספר המלא של חברי הדירקטוריון שנקבע בחוק, אך במהלך 2018 מצבה הידרדר עוד יותר ובעלי התפקידים הבכירים בה החלו לנטוש אותה. במרץ 2018, אחרי שנה בתפקיד, עזב המנכ"ל האחרון ג'וש גולדשמיד. ערן וולף, שהגיע למועצה כסמנכ"ל ואחרי עזיבת גולדשמיד התמנה לממלא מקום המנכ"ל, עזב גם הוא. עו"ד זאב פרידמן, היועץ המשפטי הוותיק של המועצה, פרש ביוני האחרון, ככל הנראה עקב טענה שהוא נמצא זמן רב מידי בתפקידו. יו"ר הדירקטוריון ד"ר אורנית רז עזבה גם היא באוגוסט האחרון, ושלושה חברי דירקטוריון התפטרו מספר חודשים לפני תום הקדנציה שלהם: דלית שטאובר, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך, עו"ד רחל בן ארי והעיתונאי יעקב אייכלר.

בתוך הוואקום הזה עזב יו"ר הדירקטוריון עופר מירון את תפקידו על מנת להיות מנכ"ל זמני של המועצה. חברי הדירקטוריון שנשארו אישרו את המינוי, אך הוא עדיין לא זכה לאישור הנדרש מרשות החברות הממשלתיות, שהמועצה כפופה לה. כלומר נכון לכרגע פועלת המועצה ללא מנכ"ל, סמנכ"ל, יועץ משפטי ויו"ר דירקטוריון

העובדים משלמים את המחיר

מי שמשלמים את המחיר של היעדר שדרה ניהולית הם 46 עובדי המועצה. במהלך חצי השנה האחרונה ניהלו העובדים, המאוגדים בהסתדרות הכללית, משא ומתן על הסדרת זכויותיהם במסגרת הסכם קיבוצי. חוסר בשדרה ניהולית לא מאפשרת להם לדון על תנאי עבודתם כלל. באוקטובר האחרון קיימו שביתת אזהרה, והשביתו את המענה הטלפוני, אך דבר לא השתנה.

"המצב הולך ומידרדר", אמרה ל'דבר ראשון' יהודית לאטי, יו"ר ועד העובדים, "אנחנו במצב שאין לנו שדרה ניהולית – אין מנכ"ל, אין סמנכ"ל, אין יועץ משפטי, אין קוורום בדירקטריון לקבלת החלטות, והעובדים מאבדים את הזכויות שלהם. זה מה שמוביל אותנו לעיצומים ולתהליך הזה".

יאיר ריקלין, חבר בוועד העובדים מצטרף לתחושות הקשות ואומר :"רשות החברות הממשלתיות לא באמת סופרת אותנו. אני יודע לדוגמא על חבר דירקטוריון שניפגש עם מנכ"ל רשות החברות שאמר לו –  'יש לי 20 חברות גדולות והשאר לא מעניינות אותי, ואתם לא בינהן.' וככה אנחנו מרגישים."

"עופר מירון, המנכ"ל הזמני לא מקבל בינתיים אישור, כנראה כי יש חוות דעת משפטית כנגד המינוי שלו. אנחנו קיבלנו את הרושם שהם לא מסכימים עם זה, אבל הם גם לא מתווכחים עם המחלקה המשפטית. כאשר אין מנ"כל או ממלא מקום מנכ"ל, מי חותם על משכורות ותשלום לספקים? אז אישרו לו לחתום רק על מה שדחוף".

לאטי, יו"ר הועד אומרת  מוסיפה כי "העובדים כאן שקופים, אין מי שדואג לעובדים ואין אף אחד שיכול להרים את העובדים ולהסתכל עליהם בצורה ראויה". ריקלין מוסיף כי "יש תוספת שכר שמגיעה לנו, שאמורה להביא אותנו למנעד השכר הקיים, שגם הוא מגוחך."

במצב הנוכחי, חלק משירותי המועצה מתקשים לתפקד. "הדירקטריון הקודם החליט על פתיחת מענה קולי, שמשמעותו שיינתן ייעוץ משפטי לצרכנים, כולל מענה אדמניסטרטיבי על מצב התלונה וסיוע משפטי. כיום אין מישהו שבאמת נותן את המענה הקולי למעט שתי עורכות דין". החוסר בכוח האדם יוצר בעיות כלכליות נוספות, ולטענת הוועד, בנוסף לאי מענה הולם על פניות טלפוניות, זמן ההמתנה הארוך משית את זמן עלות ההמתנה על המועצה, וחשבון הטלפון שלה הוכפל.

על חשיבות פעילותה של המועצה אין צורך להרחיב יתר על המידה. זהו הגוף היחיד מטעם המדינה שמתייחס לצרכנים. ריקלין, כמו גם לאטי, מטפלים בעצמם במאות פניות. "מטפלי תלונות של המועצה הישראלית לצרכנות הם לא סתם פקידים, הם אנשי מקצוע. אנחנו מחזירים בין 8-10 מיליון ש"ח בשנה לצרכנים בכל התחומים, כולל בנושא קשישים וניצול קשישים. אין גוף אחר שמחזיר כספים כמונו. הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן מטפלת בתופעה ולא באדם הפרטי. אנחנו מקבלים מהם תלונות של צרכנים, חברות האשראי שולחת אלינו תלונות, המשטרה מפנה אנשים למועצה. יש לנו בסביבות 45 אלף תלונות בשנה, גם תלונות שמגיעות בפורום ולמענה הקולי".

"יש לנו עניין רציני פה ואנחנו מאמינים במה שאנחנו עושים", אומר ריקלין, ומפנה אצבע מאשימה: "מי שדופק את העניין ומטרפד אותנו לדעתי זה רשות החברות הממשלתיות כי הם הגורם המרכזי שלא עושה את העבודה"

"אנחנו נמצאים בבעיה גדולה", אומר גבי ברי, רכז הטכנולוגיה במועצה, "בשביל קוורום במועצה צריך לפחות שני דירקטורים, רשימת הדירקטורים כבר נוצלה עד תום, ואין דירקטורים. לפי החוק צריך 11 חברים בדירקטוריון, וחמישה מתוכם צריכים להיות נציגי ציבור הממונים על ידי ועדת איתור. המינימום זה חמישה דירקטורים ושני נציגי ציבור. הוועדה כונסה רק פעם אחת מ-2008, אז אין נציגי ציבור

ברי צופה כי המשבר עוד יימשך. "את שר הכלכלה הנוכחי אלי כהן זה לא מעניין, והוא לא יכנס ועדה כזו. התהליך של הקמת ממשלה לא יגמר לפני סוף 2019, אחרי זה הוא יטפל בדברים הדחופים והמועצה לצרכנות לא נמצאת בראש מעייניהם. אנחנו נהיה כאן בוואקום עד סוף 2020. אם לא ימנו את עופר כממלא מקום מנכ"ל, המקום יתפרק לחלוטין". הוא מוסיף אזהרה מתחום עיסוקו: "אנחנו נאבד את היכולת לתחזק את המערכת הנתונים והמידע שלנו, תוך זמן קצר היא עלולה ליפול."

בעבר נמתחה ביקורת על גובה המשכורת של מנכ"ל המועצה, אך משכורות העובדים בה נמוכות מאוד ומקשות על הישארות במקום לאורך זמן. "עורכת דין עם ניסיון מתחילה את העבודה ב-5,500 שח" אומר ריקלין, "אני בן 61 וחצי, אחרי שבע שנים במועצה המשכורת שלי היא 6,000 שח – קצת מעל שכר מינימום. תחשבי מה קורה עם אנשים שאין מי שיביא אותם למנעד של בין 5,000 ל-7,000, ובעדכון שכר המינימום זה צריך להיות בין 5,500 ל-7,500 ש"ח.

"אנחנו לא רוצים לשבות", אומר ריקלין, "אנחנו מעוניינים להגיע להסכם קיבוצי ולא נגיע לכך בלוח הזמנים שקורה כאן. גם אם עופר יגיע לאישור מנכ"ל, לא יהיה קוורום לאשר. אנחנו רוצים מנכ"ל שיהיה אפשר לדבר איתו על הסכם קיבוצי. ההסתדרות כתבה את הפרק הראשו, ואחר כך נדון בתנאים הפנסיונים. אז אנחנו רוצים להתקדם. אי אפשר ככה. אנחנו מקווים שיהיה שינוי"

עדי בן עמי מלווה את ההתאגדות מטעם הסתדרות המעוף. בן עמי מצביע על כך שברשות החברות הממשלתיות מתייחסים יותר לחברות הגדולות. "גם בחברות שלא נחשבות גבוהות  צריך להבין שאם החברה צריכה להתקיים ויש לה חשיבות בכל מה שקורה לצרכנות צריך לכבד את עובדים ולתת תנאים ראויים, בטח שהיא חברה ממשלתית. גם העובדים די שבעים מזה. יש להם נוהל לקבלת הלוואות כי השכר מאוד נמוך, ואין מי שיאשר להם. גם קודם הייתה פגיעה בעובדים והיא מתמשכת, וצריך לסגור את זה עם מישהו שהוא בעל סמכות כדי שיהיה לזה תוקף הסכמי ונוהל שיתקיים שם."

"למועצה הישראלית לצרכנות יש להם תפקיד מרכזי בציבוריות הישראלית במיוחד מה שקורה עם האוכלוסיות החלשות וניצול האוכלוסיה המבוגרת וכל תחום שהצרכן הקטן צריך הגנה. להרבה מהתפקידים הם לא מגיעים בגלל תחלופת העובדים מאוד גדולה שקשורה בשכר הנמוך. היה שכר מינימום והעלו אותו קצת. עורכי דין מקבל 37 שח לשעה. אין להם ברירה וכשהם נתקלים באופציה הראשונה עם תנאים טובים יותר, הם עוזבים."

ברשות החברות הממשלתיות לא הגיבו לטענות שהועלו בכתבה.