הממשלה אישרה את הצעתו של שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן (כולנו) להגדלת מספר היתרי העבודה לפלסטינים ב-500, לבקשת התאחדות התעשיינים.

כיום, מספר העובדים הפלסטיניים בישראל מוגבל על פי חוק ל-5,000. עם זאת, בלחץ התאחדות התעשיינים, גובשה תכנית במסגרתה יתווספו כ-2,000 היתרי עבודה לפלסטינים בשתי פעימות. ההחלטה להגדיל את מספר המכסות ב-500 הוא פשרת ביניים, ומלכתחילה היתה אמורה להיות צעד זמני לקראת יישום ההסכם המלא.

פלסטינים עוברים במחסום מחוץ ליישוב סיעיר בגדה המערבית (צילום ארכיון: וויסאם חשלאמון פלאש 90).

לטענת התעשיינים חסרים כ-8,000 עובדים בתעשייה הישראלית, עובדים שלא ניתן להשיג בשוק העבודה הישראלי. כך למשל, על פי סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2017 נרשם מחסור של לא פחות מ-12 אלף עובדים, ובהם 920 רתכים ופחחים, 538 פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה, 486 מפעילי מכונות לייצור מוצרי מזון, 524 מרכיבים, ועוד.

התכנית, שגובשה כבר בשנת 2016, עוד לא יושמה, על אף העובדה שעל פי התכנית הרפורמה אמורה הייתה להיכנס לתוקף באוקטובר 2018. לטענת התאחדות התעשיינים, גורמים במשרד האוצר עושים מאמצים למנוע את יישום ההחלטה, ויו"ר ההתאחדות שרגא ברוש אף פנה בנושא במכתב פתוח למנכ"ל האוצר שי באב"ד בחודש שעבר. מהמכתב עולה שבאוצר טוענים שלא ניתן ליישם את הרפורמה בגלל תקופת הבחירות הקרובה, זאת משום שלטענתם שיקולים פוליטיים יתערבו ביישום הרפורמה, שיש לה חשיבות כלכלית וביטחונית.

מסקר שערך משרד הכלכלה באוגוסט 2018, בקרב מדגם של 250 מפעלים, עולה כי קיים מחסור של 567 עובדי ייצור בלתי מקצועיים, 232 מפעילי מכונות, 223 רתכים ומסגרים, 122 מחסנאים ומלגזנים, ובסה"כ 2,294 עובדים במפעלים שנדגמו בסקר בלבד.

"ניצחון לשני הצדדים"

עו"ד מיכל חילי, מנהלת אגף העבודה של התאחדות התעשיינים, טוענת שהתעשייה הישראלית זקוקה בדחיפות לידיים עובדות נוספות. "זה נובע מהמחסור האקוטי בעובדים בענף התעשייה. התעשייה הישראלית משוועת לידיים עובדות כבר שנים ארוכות ולפי נתוני התאחדות התעשיינים יש לנו מחסור של כ-8,000 עובדים בסך הכל. העובדים הללו מכילים 4,000 עובדים שחסרים בתעשייה שהם בלתי מיומנים. העובדים הפלסטינים נותנים מענה כרגע לכל אותם עובדים בלתי מיומנים שנדרשים לנו מאד בתעשיה. מדובר בענפים כמו המתכת, המזון, הטקסטיל. כל הענפים המסורתיים".

"ה-500 עובדים האלו לא מספיקים", מדגישה חילי, "אבל הם יכולים לסייע איפה שהמחסור הוא אקוטי. אנחנו פועלים בכל מני מישורים, גם אצל העובדים הפלסטינים. השילוב הזה הוא ניצחון לשני הצדדים. הם זוכים לתעסוקה בישראל, ואנחנו זוכים לעובדים שאנחנו זקוקים להם".

נשים פלסטיניות במחסום קלנדיה מחוץ לרמאללה (צילום: פלאש 90).

לטענת חילי, על אף העובדה שלעיתים קרובות תנאי העבודה בתעשייה הישראלית טובים יותר מאשר בענפים אחרים, עובדים בישראלי נוטים פחות ופחות לחפש עבודות בתעשייה, "במידה רבה יש עניין של תדמית, זה עניין תרבותי. אנחנו רואים שעובדים שעבדו בעבר בתעשייה, עוברים לתחום המסחר ולא נשארים בתעשייה. לא בגלל שהשכר גבוה יותר בהכרח. זה בהחלט מוזר. אם השכר הוא גבוה ועדיין מעדיפים לעבור לענפים אחרים וקשה להשיג את אותם העובדים, אז יכול להיות שיש כאן איזשהו כשל".

במכתב ששלח ברוש למנכ"ל האוצר הוא מדגיש כי המחסור בכוח אדם הוא תוצאה של מדיניות כושלת של ממשלות ישראל, מדיניות שמעכבת לטענתו את הצמיחה של המשק, "מחסור זה בעובדים הינו על רקע אי ניהול נכון של מדיניות החינוך וההכשרה הטכנולוגית בשני העשורים האחרונים, והמחסור מהווה חסם ממשי להתפתחות התעשייה הישראלית". מדובר בקריאה חוזרת של התאחדות התעשיינים לתמוך בחינוך המקצועי, כדי להביא לעלייה במספר העובדים המיומנים בישראל שיוכלו להשתלב בתעשייה.

"אנחנו מחפשים להביא מומחים זרים, לעבודות שדורשות מיומנות" מסבירה חילי. עובדים אלו בדרך כלל לא מגיעים מהשטחים הפלסטיניים, אלא מארצות שונות ברחבי העולם. "באוגוסט האחרון התקבלה החלטת ממשלה למכסה של עוד עובדים מומחים זרים. זו אחת הדרכים המרכזיות שלנו להשיג היום עובדים לתעשייה" היא אומרת.