"אנחנו פה כדי שאנשים יבינו אותנו" אומר מולאלא טלאקה, בן 18 מהישוב אדם, שהגיע עם חבריו מהמכינה הקדם צבאית 'ימין אורד' הממוקמת בחצור הגלילית, לירושלים כדי לפגוש ולהפגיש עם המציאות של יוצאי אתיופיה בישראל עם ישראלים נוספים.

משתיים בצהריים התכנסו עשרות מתלמידי המכינה, ביחד עם חניכות המכינה הלומדות במגדל העמק, בכיכר ציון, בלב ירושלים. שלטים עם סיסמאות בגנות הגזענות כלפי העדה האתיופית נתלו מסביב לאוהל השיחה. מחוץ לאוהל נפרש מעגל כיסאות ענק, מיקרופון ורמקול. בסבב שנמשך שעות, סיפרו חניכי המכינה ועוברי אורך על מפגשים אלימים וגזעניים שהיו להם עם משטרת ישראל בפרט, ועם הרשויות והחברה הישראלית בכלל.

בנות ובני הנוער מימין אורד, במעגלי השיח בירושלים פברואר 2019 (צילום: דוד טברסקי)

בנות ובני הנוער מימין אורד, במעגלי השיח בירושלים פברואר 2019 (צילום: דוד טברסקי)

"דרך הסיפורים האישיים שלנו, והסיפורים של יוסף סלמסה ודמאס פיקדה, אנחנו מתחילים פה והשאיפה היא להמשיך הלאה לעוד ערים בארץ, בינתיים זה מפגש ראשון ונראה איך זה יתפתח", מספר טלאקה, ומצביע על המוטיבציות למהלך הלא ברור מאיליו. "בתור מכינה קיבלנו את ההחלטה להתחיל בבירת ישראל, בגלל הסמליות והמרכזיות שלה",.מבחינתם הם התחילו אמש במסע לשינוי תודעתי ופוליטי בירושלים, ומכאן הם רוצים להגיע לכל הארץ.

"לא היינו בהפגנה ביום רביעי" מספר טלאקה. "פחדנו מהדרך האלימה שיכולה לנבוע מהפגנות, כמו שהיה בהפגנות קודמות, בגלל זה אנחנו כאן, ורוצים לפעול דרך שיחה ומפגש שמשפיעים על הרגש".  "חשבנו על איזה מקום יהיה מרכזי שיעלה הכי הרבה מודעות והרבה אנשים יוכלו לבוא" מספר בני גברה (19) מירושלים. "הרבה אנשים עוברים פה ואפשר להעביר את הסיפורים שלנו לכמה שיותר אנשים".

"הגענו לפה כי אנחנו הבנו שחייבים שעוד אנשים ישמעו את הצד שלנו" מספר פקאדו טלאקה (18) מפתח תקווה, אחד ממארגני היוזמה. "נכון, רואים אותנו הרבה על מסכי הטלוויזיה ובחדשות כשאנחנו יוצאים להפגנות, אבל כל מה ששומעים בהפגנה זה רק את השלטים והצעקות. פה אנחנו רוצים לעשות משהו אחר, שאנשים באמת יזדהו ויבינו מה מתרחש במדינה. למה אנחנו חוששים משוטרים ולמה הרגשות כל כך קשים. בשעות האחרונות עברו הרבה חבר'ה שסיפרו על האי צדק שנעשה להם מצד המשטרה, שזה הרבה מובנים גזענות, למרות שאני לא רוצה להשתמש במילה הזו, אבל אין מילה אחרת"

אין אמון במשטרה

"אין לך בישראל נער אתיופי עד גיל 18 שלא פגש שוטר בצורה כזו או אחרת" מספר גברה כשאני שואל אם מישהו מהם נתקל באלימות או גזענות מצד המשטרה, החברים מהנהנים בהסכמה. גברה מספר לי על חוויה שחלק שעה קודם במעגל, "בתיכון עבדתי בסניף 'אושר עד' בשכונת תלפיות בעיר. אחי הביא לי שקית עם אלכוהול, ואמר שאחכה לו עד סוף העבודה. בסוף המשמרת כשיצאתי עם השקית לחניון התנפלו עלי שני חברה, בלי מדים, סמויים. אחד מהם תפס את השקית שלי, אמרתי להם שיראו לי תעודת שוטר והם לא הסכימו. אחרי כמה דקות שוטר סמוי שלישי התנפל עלי מאחור, ושני החבר'ה האחרים לקחו לי בכח את השקית. התחלתי לצרוח ולעשות בלאגן. המנהלת שלי שמעה את זה, יצאה החוצה, שאלה אותי מה קרה וכשסיפרתי לה את הסיפור, היא הלכה לדבר עם השוטרים. התחילה התקהלות ובלאגן, ובסוף השוטרים התקפלו ועזבו אותיף אבל רק בגלל שנוצר מצב מביך בשבילם".

"אם גם מי שלא פגש עדיין יפגוש עוד מעט אם המצב ימשיך ככה", בטוח דוד מוצ'ה (18) מפתח תקווה. "אני אישית הזדעזתי מהסיפור של הריגתו של יהודה. זו לא הייתה בכלל הפתעה, במובן הרע של המילה. לפני כן הייתה תחושה של רוגע מצד המשטרה אחרי כל מה שקרה עם סלמסה ודמאס פיקדה והאירועים שלפני, הייתה אווירה שהדברים התחילו להירגע והשוטרים מכוונים לדבר יותר בגובה העיניים ובכבוד בשכונות, ואז שוב הכל חזר בבום", מספר מוצ'ה. "בגלל זה יצרנו את ארבע הדרישות שאיתן אנחנו הולכים למאבק. לנו אין את האמון הזה במשטרה, וכדי להחזיר אותו צריך להתחיל בצעדים. ראשית צריך לשים את המצלמות על גוף השוטרים, שזה ימנע משוטר להרביץ למישהו סתם כי הוא מצולם וזה טוב לשני הצדדים במידה והשוטרים באמת יותקפו. ב-2015 הבטיחו שזה יקרה ונתנו מה, ל-150 שוטרים מצלמות מתוך 31 אלף? זו בדיחה. דבר שני מה אתה עושה אם שוטר עושה לך משהו, אתה מגיש תלונה למח"ש אבל מח"ש כל שנה מקבל 3,500 תלונות בשנה ורק 5% מהתלונות נפתחות, על כל השאר לא מסתכלים אפילו וגם בהן, לא בטוח שיגיעו למסקנה כלשהי – ועוד יכול להיות מצב ששוטרים יתנכלו אליך אם תגיש תלונה – כמו שקרא לסלמסה."

בנות ובני הנוער מימין אורד, במעגלי השיח בירושלים פברואר 2019 (צילום: דוד טברסקי)

"בנוסף לזה, אנחנו דורשים סדנת חינוך לשוטרים, ששוטרים ידעו לאן הם הולכים לפני שהם מקבלים הסמכה שהם שוטרים, שילמדו על אוכלוסיות שונות בארץ שידעו לאן הם מגיעים ואיך להתנהל."

"לפני שבוע יצא לנו להיפגש עם שוטר בכיר במשטרת צפת, כחלק מהמקום שאנחנו מתנדבים בו", מספר אמיר טגניה. "לקחנו אותו לשיחה כמה חבר'ה, סיפרנו לו את הסיפורים שלנו. הוא לא פגש את זה בכלל מכיוון שאין כמעט אתיופים שם, הוא שאל אותנו איך זה שאנחנו לא מדווחים על זה ולא עושים עם זה כלום וענינו לו שכן פנינו למשטרה. ואז הוא אמר שאם שוטר עושה לך משהו – אין מה לפנות למשטרה על זה, במשטרה תמיד יגבו אחד את השני – לכו למח"ש. אבל מה זה מח"ש, זה גם בתוך עולם המשטרה, ואי אפשר להבין אם זה באמת משנה. אני עשיתי את החשבון 1+1 והבנתי שזה אותו סיפור בכל מקרה, הנה המקרה עם יהודה, עברו כבר שבועיים ואנחנו לא יודעים כלום, לא רואים ולא שומעים על החקירה – מה עושים איתה? אני קיבלתי מכות ופיצוצים משוטרים לפני שנה בערך, בפתח תקווה איפה שאני גר. איך מצפים ממני, אחרי ההלם של זה, להכנס לתחנה של משטרה ולדבר עם שוטרים? אין לי אישית אמון במשטרה, ואני חושב שמה שקרה שוב פעם מול יהודה באידגה מעלה את זה שאין לכל קהילת ביתא ישראל אמון במשטרה".

"טוב שיש את הילדים שלנו"

בין המשתתפים ניתן למצוא לא מעט 'פראנג'ים' צעירים ומבוגרים וכמה מבני המשפחה של הצעירים, שהגיעו לכיכר כדי להביע בהם תמיכה. על בד גדול נפרש במרכז הכיכר, צעירות וצעירים כותבים סיסמאות נגד גזענות. המבוגרים נראים מוטרדים ממה שמתרחש, אבל גם גאים בצעירים שקמו ועשו מעשה, "אמהות בעדה מפחדות על הילדים שלהם", מספרת לי מלכה מרחובות. "מפחדים מאלימות, מהמשטרה, איך זה קורה שמשטרה שצריכה לעזור ולהגן הורגת ככה בחור צעיר. זה לא נתפס. טוב שיש את הילדים שלנו שצועקים, שלמעלה ישמעו מה שקורה פה"