הוא רואה את חבריו למפלגה לשעבר נאבקים על מקום ברשימת 'הליכוד' לכנסת, מתראיינים, מתחנפים, מדברים על חגיגה לדמוקרטיה ובעיקר חוששים על מקומם. זה היום שבו משה כחלון נזכר מדוע החליט להקים את 'כולנו', זה גם היום לעשות חשבון ולשאול האם הייתה זו החלטה נבונה ומה השיג ואיבד כחלון מאז שעזב את 'הליכוד'.
שמונה שנים וארבעה חודשים חלפו מאז הודיע כחלון על פרישתו המפתיעה מהכנסת. הוא היה אז לקראת סיום קדנציה מוצלחת כשר תקשורת ותקופה קצרה יחסית כמחליפו של יצחק הרצוג במשרד הרווחה. הרפורמה בשוק הסלולר שהוביל חתכה את החשבונות ששילמו אזרחי ישראל לחברות הסלולר והוא זכה למחמאות גם מראש הממשלה נתניהו שבעקבות מחאת 2011 קרא לשרי הממשלה "תהיו כחלונים". כחלון נימק אז את החלטתו כשאמר "עברתי ארבע שנים אינטנסיביות וקשות, ואני חושב שאני זקוק לפסק זמן".
בבחירות הבאות שהתקיימו בינואר 2013, כחלון ישב על הספסל. נתניהו יעד לו את תפקיד יו"ר מנהל מקרקעי ישראל ואף חתם על כך מול 'יש עתיד' במסגרת ההסכם הקואליציוני, אך בסופו של דבר 'הבית היהודי' קיבלו את משרד השיכון והשר אורי אריאל שמר את התפקיד לעצמו. כחלון זכה בשנתיים רחוק מהעין הציבורית כדי להקים את מפלגת 'כולנו' ולהערך לבחירות 2015 בהן הפתיע עם הישג מרשים של 10 מנדטים והפך לציר חשוב בממשלת נתניהו. כחלון שיחק את הקלפים שהיו לו למקסימום וקיבל את משרד האוצר, משרד השיכון והמשרד להגנת הסביבה ואולי חשוב מכך, הוא החתים את נתניהו על הסכם קואליציוני שריכז בידיו את כל הסמכויות בתחום הדיור, נתן לו בלעדיות על החלטות כלכליות וחופש הצבעה בנושאי בית המשפט ושלטון החוק.
את הפוזיציה שלו במשרד האוצר ניתן להשוות לזו שקיבל ליברמן במשרד הביטחון. בעוד שליברמן היה צריך להתמודד עם בנט כשר ביטחון ללא תיק ועמדות לעומתיות ומדיניות עצמאית של ראשי מערכות הביטחון, לכחלון היה מרחב פעולה כמעט פנוי מהפרעות ליישם את מדיניותו. אומנם עמדה מולו נגידה דעתנית ובמקרים מסויימים הוא נאלץ להתמודד גם עם פקידות מרדנית בתוך המשרד, אבל מדובר בסביבה הרבה פחות עוינת מזו שקיבל שר הביטחון.
כחלון שהוביל את המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל בארבע השנים האחרונות גזר לא מעט הצלחות. אפשר להתווכח על התפיסה הכלכלית שעמדה מאחורי מדיניות הורדת המכסים או מאחורי שיטת מחיר למשתכן, אבל קשה להתווכח עם העובדה שכחלון הצליח לבצע שורה של מהלכים שתאמו את תפיסת עולמו ודיברו ישירות עם הכיס של האזרחים. בין נטו משפחה לנטו מחירים דרך העלאת שכר המינימום וקצבאות הנכות והמהלך לקליטת עובדי הקבלן כחלון תבע את חותמו. ניתוח מעמיק יותר של מדיניותו הכלכלית והשלכותיה נפרסם בהמשך אבל מספיק להזכיר את העובדה שבשנת 2016 כחלון היה הפוליטיקאי עם הכי הרבה אזכורים בתקשורת (30,738) מלבד ראש הממשלה כדי להבין עד כמה הצליח להשפיע על סדר היום הישראלי. אגב, מתחריו ב'ליכוד' ערב פרישתו, השרים גלעד ארדן וישראל כץ זכו לשליש מהאזכורים להם זכה כחלון.
אם היינו שואלים את השאלה האם כחלון החליט נכון כשעזב את 'הליכוד' והקים את 'כולנו' לפני חצי שנה, התשובה הייתה כן מהדהד. לכחלון היו קבלות להציג לציבור, המגמה של מחירי הדיור הייתה כלפי מטה, נתוני המאקרו כלכלה של ישראל נראו איתנים, ומסע הבחירות של כולנו כבר החל הרבה לפני כולם. אבל ככל שחלפו הימים, בשורות פחות טובות החלו להצטבר, עליית המחירים שהצליח כחלון לרסן הרימה את ראשה, חבריו למפלגה החלו נוטשים וגם המאבק במחירי הדיור נראה שנעצר אחרי ירידה של 2.5%.
אבל יותר מכל נראה שהמשבצת הפוליטית שייצר לעצמו כחלון נהייתה צפופה יותר ויותר כשעוד ועוד מפלגות קמות במרווח שבין מפלגת 'העבודה' ו'הליכוד'. כשגלנט עזב את 'כולנו', נשאר כחלון בלי דמות משמעותית שיכולה למשוך בוחרים. גם ניסנקורן שבתחילת 2018, נראה כי עשוי לחבור לכחלון, נשאר בינתיים בהסתדרות. הרכש החדש שהביא כחלון בדמותו של מאיר צור, שהיה אמור להביא את המושבניקים, מתברר בינתיים כמי שמייצר יותר נזק מתועלת ו'כולנו' צוללת בסקרים לכיוון אחוז החסימה.
אם יצליח בכל זאת כחלון להתאושש בחודשיים שנותרו ולהגיע באפריל לנשיא כשבידיו 8-6 מנדטים הוא יוכל להיות מרוצה. אם ישמור על משקלו כלשון המאזניים בין ממשלת ימין לממשלת מרכז-שמאל יוכל לזכות בקדנציה נוספת כשר אוצר. אם ההתאוששות לא תגיע, כחלון לפחות יוכל לרשום לעצמו קדנציה אחת משמעותית כשר אוצר שזה לא מעט בהשוואה לרבים מאלו שבילו איתו בימי הפריימריז העליזים של העשור הקודם ומצאו את עצמם עשור לאחר מכן מחוץ למערכת הפוליטית או בתוכה חוסים תחת נתניהו.
