אחד ממוסדות הזנות המוכרים בתל אביב, בית הבושת ברחוב הירקון 98 בעיר, ניצב בלב משפט המתנהל בשבועות האחרונים בבית משפט השלום בתל אביב. הירקון 98 נכנס לשיח הציבורי המיינסטרימי באוגוסט 2015, לאחר התאבדותה של ג'סיקה (שם בדוי), אישה בת 36 שהתגוררה בו ועבדה בו בזנות.

מציאת גופתה של ג'סיקה בחדרה בבית הבושת כאילו צעקה בפני הציבור בישראל שהחיים עמוק במעגל הזנות עלולים גם להרוג. עובדה זו מקבלת אסמכתה בנתון המבהיל הבא: 71 נשים בזנות מתו מאז שנת 2010 ועד אוגוסט 2018 – כך עולה משילוב נתונים שאספו ארגוני המאבק בזנות ונתוני משרד הרווחה.

"הלקוח מגיע, בוחר בחורה, והולך לשכור חדר במלונית או במלון אחר"

עוד לפני התאבדותה של ג'סיקה פעלה משטרת תל אביב להוציא צו לסגירת המקום, ולפני כשנה וחצי, החל משפט כנגד ארבעה נאשמים שהיו מעורבים בהפעלתו. במהלכו, ממלאים בשבועות האחרונים את אולם בית המשפט השלום בתל אביב שורה ארוכה של שוטרים, צרכני זנות, ונשים שעבדו בעברן במקום. עדויותיהם מספקות מענה מסוים לשאלה: כיצד נראה ופועל ביום יום בית בושת במדינת ישראל?

עדות אחת באשר לאופן בו פעל הירקון 98 ניתנה על-ידי א', שעסקה בעברה בזנות, ולתקופה קצרה גם בירקון 98. "זאת הייתה מין מלונית ולמעלה היה חדר שיושבות בנות", כך מתארת א' את המקום. "הלקוח היה מגיע, בוחר בחורה, יורד למטה לשלם על החדר במלונית או לחלופין לוקח בחורה למלון אחר".

מודעת אבל לזכרה של ג'סיקה (גרפיקה: מארגני אירוע זיכרון לקורבנות הזנות)

א' תיארה מה הוסבר לה על המקום כאשר הגיעה לעבוד בו לראשונה: "הסבירו לי שבמקום עצמו לא מתעסקים, לא עושים סקס או משהו כזה. הלקוח היה מגיע, בחורה הייתה פותחת את הדלת, הוא היה נכנס, בוחר בחורה. הבנות היו מכניסות אותו לחדר. ואז כל בחורה הייתה ניגשת להראות את עצמה לפי תור, והוא היה בוחר. קודם כל הוא הולך ושוכר חדר איפה שהוא מחליט, ואז הבחורה הייתה מגיעה לאיפה שהוא מחליט. לבחורה הוא היה משלם ברגע שהיא הייתה מגיעה או למלונית או למקום האחר".

א' המשיכה לתאר את האופן בו הופעל בית הבושת, ולשאלה מי פוגשות את צרכני הזנות בבואם למקום, ענתה כי "לפעמים מגיעים 15 לקוחות בלילה. לפעמים מגיעים… לא יודעת, לא ספרתי כמה לקוחות מגיעים. לגבי התור – בחורה שנכנסת, אחריה פותחת מישהי אחרת. זה לא משנה מי פותחת את הדלת, אבל מי שהיה לה לקוח, עוברת לסוף התור. התור זה מי מראה את עצמה ראשונה ללקוח".

הסבירו לי שבמקום עצמו לא מתעסקים, לא עושים סקס או משהו כזה. הלקוח היה מגיע, בחורה הייתה פותחת את הדלת, הוא היה נכנס, בוחר בחורה. הבנות היו מכניסות אותו לחדר. ואז כל בחורה הייתה ניגשת להראות את עצמה לפי תור, והוא היה בוחר

אותה אווירה של בחירת מוצר ממדף בחנות, עולה גם מדבריו של מ', צרכן זנות שהעיד במשפט. מ' הודה כי צרך זנות בירקון 98 פעם אחת, ותיאר את מעשיו באותה פעם: "כשהגעתי לשם עליתי לקומה שניה, הדלת הייתה סגורה, צלצלתי בפעמון ולאחר כמה שניות פתחו לי את הדלת. המתנתי לכמה בנות שם, ונכנסתי לבחורה השנייה, לפני זה באה הבחורה הראשונה, נתנה לי את הפרטים שלה".

מ' רצה להמשיך בתיאורו, אך השופטת שאלה אותו: "לא רצית להיות איתה?". מ' ענה "לא רציתי, ואז באה הבחורה השנייה ונתנה לי את הפרטים שלה, ונכנסתי אליה בסופו של דבר". כשהשופטת שאלה את מ' מה הם אותם פרטים, מ' ענה "לא נעים לי להגיד". בהמשך, פירט שורה של אקטים מיניים, אותם הציעה לו האישה ממנה צרך זנות.

כשא' נשאלה שאלות נוספות לגבי אופן העבודה והתשלום במקום, סיפרה: "אני ביום הראשון עשיתי שבעה לקוחות. ביום השני עשיתי לקוח אחד ואז המשטרה הגיעה". א' מתייחסת לפשיטת המשטרה שארעה במקום באותו יום, כחלק מהניסיונות להוציא צו סגירה למקום. לשאלה כיצד חולק השכר, ענתה כי "הבחורה לוקחת מהלקוח ומשלמת לפקידה. זה היה 250. 120 היה הולך על החדר ו-130 לבחורה, או להיפך".

ח"כ מועלם מדליקה נר לזכרה של ג'סיקה (צילום דבר ראשון).

שאלות נוספות שעלו בדיון נגעו לאופן ההגעה של צרכני הזנות למקום. כאשר א' נשאלה איך ידעו הלקוחות לאן להגיע, אמרה "יש בניין. אני לא חושבת שהיה איזשהו שלט או משהו. לא נראה לי שהיה שלט. פשוט אנשים שמגיעים מכירים את המקום. הם נכנסים לבניין, עולים במדרגות, ודופקים בדלת". לשאלה כמה נשים עבדו מדי משמרת, ענתה "זה היה יום ככה ויום ככה. היו יכולים להיות ימים שהיו 3 בנות במשמרת, והיו ימים שהיו 8 שנות במשמרת. זה תלוי בבנות, מתי שהן היו".

המשטרה

עד נוסף שהובא לבית המשפט הינו רפ"ק שי גרוץ, מי שהיה בין השנים 2014-2017 ראש מחלק מוסר בימ"ר משטרת תל אביב – המחלק שאחראי בין היתר על טיפול בנושאי סחר בנשים ובתי בושת. מחלק המוסר בת"א ניסה להביא לסגירתו של בית הבושת בירקון 98 עוד לפני כניסתו של גרוץ לתפקיד, אך גרוץ תיאר כיצד הוא עצמו הגיע לעיסוק במקום. לדבריו, לאחר שמצא את מספר המקום באתר המפרסם "דירות דיסקרטיות" ו"שירותי ליווי", התקשר למקום. "ענתה לי בחורה שהסבירה לי על המקום", העיד גרוץ. "היא הפנתה אותי איך מגיעים ועל השירות המיני שאני צריך לקבל כלקוח, במידה ואני מגיע למקום. השירות כלל: שלוש בחורות, במחיר של 280 שקלים למשך חצי שעה".

אני ביום הראשון עשיתי שבעה לקוחות. ביום השני עשיתי לקוח אחד ואז המשטרה הגיעה

גרוץ תיאר את הפעולות אותן ביצעה המשטרה כנגד המקום. לדבריו, המחלק היה מוציא צו בית משפט לחיפוש בבית הבושת, בין אם בעקבות תלונות של שכנים על מטרד במקום, ובין אם כי המקום היה מוכר למשטרה כבית בושת. עם הצו היו מגיעים למקום, מאתרים לקוחות וגובים מהם עדות, מבצעים חיפוש במקום עצמו, וגובים עדויות נוספות מהנשים העובדות בזנות ומיתר העובדות במקום. אם בסיום פעולות אלה הצטברו מספיק ראיות לכך שבמקום אכן מופעל בית בושת, ניתן היה לבקש מבית משפט צו סגירה למשך תקופה של בין 30-90 ימים למקום.

לסגור את המקום?

פעולה נוספת שתיאר גרוץ בתהליך זה, היא עריכת שימוע לנשים שעסקו במקום בזנות, בו הוסבר להן כי במקום נעברת עבירה, וכי יש כוונה להביא לסגירתו. בתוך אותו שימוע, נשאלו הנשים אם הן מתנגדות לסגירת בית הבושת.

בעוד חלק מהנשים שעסקו בזנות בירקון 98 אמרו כי אין להן התנגדות לסגירת המקום, היו גם מי שאמרו שיש להן התנגדות כזאת. תשובה קשה במיוחד הייתה של ג'סיקה, שנשאלה האם היא מתנגדת לסגירת המקום בשימוע כזה, כשמונה חודשים לפני התאבדותה בבית הבושת. ג'סיקה הייתה מהנשים המעטות שהביעו התנגדות לסגירת בית הבושת. כך מתאר זאת השוטר שתשאל אותה: "היא התנגדה לסגירת המקום. היא ענתה שהיא מתנגדת, ואז רשמתי את הסיבה. היא אמרה: 'איפה אני אעבוד?'".

הפגנה מול הירקון 98. 44 נשים, המוכרות לארגוני הסיוע, שמתו, נהרגו או התאבדו כשהן במעגל הזנות מאז שנת 2011 (צילום: דבר ראשון).

גם במרץ 2015, חצי שנה לפני התאבדותה, נערכו פעולות נוספות כהכנה לסגירת המקום. אז, נערכו שימועים חוזרים לנשים שעסקו בזנות במקום, והן נשאלו שוב באשר להתנגדותן לסגירת המקום. מבין ארבע נשים שנשאלו, הייתה אז ג'סיקה היחידה שהתנגדה לסגירתו.

שוטר אחר העיד במשפט על שתי נשים נוספות שעבדו בזנות בירקון 98 והתנגדו לסגירתו. השוטר העיד כי אחת מהן ענתה "אני רוצה לעבוד", והשנייה תהתה "מאיפה אני ארוויח כסף?".

נחקרות או מוסרות עדות?

המאמצים שננקטו על-ידי המשטרה על מנת להביא לסגירת המקום מתוארים בדיונים בפירוט רב. בין היתר, עולה השאלה כיצד מתייחסת המשטרה במסגרת מאמצים אלה לנשים המצויות במעגל הזנות. בעוד זנות בפני עצמה אינה מהווה עבירה על החוק במדינת ישראל, בפועל, קיימים מספר תרחישים במסגרתם נשים בזנות עלולות למצוא את עצמן מובאות לתחנת משטרה.

הראשון, הוא אם נעשתה פשיטה על זירת זנות. במקרה כזה, נשים העובדות בזנות בזירה יילקחו לתחנת המשטרה למסירת עדות פתוחה על המקום. במקרים מסוימים, בסיטואציה זו הן יכולות להיחקר כחשודות ולא רק למסור עדות פתוחה. זאת, בחשד לכל אותן עבירות המקיפות את הזנות: פרסום זנות, החזקת מקום לשם זנות, וכן הלאה. במקרים אלה, מספיק שאישה בזנות תפרסם את עצמה, או תיחשד כמי שמסייעת להפעיל את הדירה בה היא עובדת, על מנת שיתאפשר לחקור אותה על עבירות אלו.

סחר בנשים למטרות זנות. אילוסטרציה. (צילום: פלאש 90)

התרחיש השני מתאפשר תחת סעיף 215-ג' לחוק העונשין, הקובע כי "הנמצא במקום כלשהו לשם עיסוק בזנות, בנסיבות שיש בהן משום מטרד לדרי הסביבה או הפרעה לתנועה בדרכים, דינו – מאסר שנה אחת". במילים אחרות, אישה העוסקת בזנות עלולה להוות מטרד לציבור, ולהיות חשופה להעמדה לדין פלילי. בדיון שהתקיים לאחרונה בכנסת, נודע כי בין החודשים ינואר – אוקטובר 2018, נפתחו 35 תיקים במשטרה כנגד נשים בזנות תחת סעיף המטרד לציבור.

בעדותו, אמר רפ"ק גרוץ כי המדיניות שלו הייתה לגבות מהנשים בזנות עדות פתוחה, ולא לחקור אותן כחשודות. לדבריו, "הבנות בזנות, בגלל המורכבות של העניין, היינו חוקרים אותן בעדות פתוחה. בכלל מחלק מוסר רואה את הבנות בתור קרבן. את הדרג הניהולי היינו חוקרים בעדות תחת אזהרה. כמובן שלפעמים בנות היו לוקחות עליהן כל מני תיקים כאלה ואחרים, והיו משבשות חקירה, והיו עושות פעולות המשך, ואז לא הייתה לנו ברירה אלא לחקור אותן גם בעדות סגורה. אבל בעקרון בנות בזנות היו נחקרות בעדות פתוחה".

עם זאת, עורך דינה של הנאשמת בתיק טען כי בפועל, שש נשים שעסקו בזנות בירקון 98 נחקרו באזהרה בחשד לעבירות שונות הנלוות לזנות. לדבריו "כולן נחקרו בחשד למטרד על-ידי עוסק בזנות, ובעבירות נלוות לזנות. היינו אם זה החזקת מקום לשם זנות, סרסרות או פרסום שירותי מין. וכולן בחורות שעבדו בזנות ואין להן קשר להחזקת מקום או ניהול". בהמשך אמר, לשוטר שהעיד: "מה שאמרת, שאתם מתנהגים בעדינות כלפי עוסקות בזנות – זה לא נכון, כי אתם חוקרים אותן באזהרה". טענות אלו הוכחשו, והשיח אודותיהן עלה שוב ושוב במהלך המשפט. כך, גם הדיון על היחס לו זכו הנשים בזנות כאשר עוכבו ונלקחו לתחנות המשטרה.

כולן נחקרו בחשד למטרד על-ידי עוסק בזנות, ובעבירות נלוות לזנות. היינו אם זה החזקת מקום לשם זנות, סרסרות או פרסום שירותי מין. וכולן בחורות שעבדו בזנות ואין להן קשר להחזקת מקום או ניהול

התמונה שעולה על בית הבושת מהדיון המשפטי הזה, שטרם נגמר, הינה כמובן תמונה חלקית. בחודשים הקרובים, יגיעו להעיד במשפט צרכני זנות נוספים, נשים נוספות שעבדו בו, ושוטרים נוספים שפעלו להביא לסגירתו. גם לאחר כלל עדויותיהם, תתקבל על בית הבושת בירקון 98 תמונה חלקית בלבד. ועדיין, במציאות בה אנו חיים זנות מתקיימת ונצרכת יום יום במדינת ישראל. גם סחר בנשים לצרכי זנות הינה תופעה קשה שהולכת ומתגברת בשנים האחרונות. התופעות האלה מתרחשות מתחת לאפינו, מבלי שנבין כיצד הן פועלות ומתקיימות. במצב כזה, גם תמונה חלקית עשויה להיות טובה יותר מהעדר תמונה.