פריימריס במפלגה שיש לה רק 20 או 25 אלף מצביעים הן דבר שיהרוג סופית את המפלגה המסכנה הזאת, שמנהיגיה לא השכילו להבין שפריימריס עושים רק כשיש לך מעל 50 אלף מצביעים. אחרת – זוהי התאבדות. פריימריס במספר קטן של מצביעים זה דבר שמזיק וגרוע יותר מתוצאה של ועדה מסדרת. אולי כך אפשר להסביר את הסטגנציה – קומה – קיבעון של העבודה לעומת הרעננות של חוסן לישראל, וזה לא במקרה. כך היה גם ב-1976 כאשר מפלגת מרכז בשם דש – בכיכובו של רמטכ"ל בשם יגאל ידין (גם פרופסור מאוד נחשב…) קמה כמפלגת מרכז ויצרה את האשליה שמעכשיו הכל יסתדר. העיקר היה – סילוק מפא"י. כמו שהיום העיקר הוא סילוק של ביבי.

ואולי זה מה שרוצים מנהיגיה כיום… להרוג אותה או להפוך אותה לסירה קטנה שיוכלו לשוט עליה בכאוס הפוליטי הישראלי בנוחיות גדולה מבחינתם, ולאסון כולם. כולל לאסונם של מתנגדיה הפוליטיים.

הליכוד ביצע תהליך פריימריס של 70 אלף מצביעים ואפשר לומר שההצבעה המרובה הזאת זיקקה את הרשימה שלה באופן אופטימאלי. מפלגת העבודה החלה בתהליך הפריימריס שלה ב-1991 וזיקקה את המנהיגות שלה וזכתה בבחירות ב-1992. זה לא מקרה. היו בה אז 200 אלף חברים והרבה יותר ממאה אלף מצביעים. היום בעבודה יש 60 אלף חברים ויהיו אולי 25 אלף מצביעים. כלומר – כל מפקדי הפלנגות ששולטים בגרונה של המפלגה המסכנה הזאת כבר קרוב לעשרים שנה יקבעו את התוצאות, כולל הראיס של הפוליטבירו – יו"ר המפלגה מר גבאי אברהם.

אבי גבאי פרסם רשימת מועמדים מומלצים (1). מה זה מומלץ? מי זה לא מומלץ?  כלומר, הצבעה לפי הוראות הראיס רק תמשיך את הסטגנציה – הקומה והקיבעון (שלושה מושגים שקולים), ולכן, האפשרות היחידה לשבור את הקרח, את קירות הזכוכית של הקיבעון שכל כולו בעל תכולה אישית ולא אידאולוגית – היא להצביע הפוך.

כלומר, האחרונים ברשימתו יפכו לראשונים ואליהם יש להוסיף את הבלתי כלולים. רק כך אפשר להפוך את הבלתי מוצלח שנפל מ-24 מנדטים לחמישה מנדטים ברגע האחרון.  אילו זה לא היה הרגע האחרון ניתן היה לעשות דברים אחרים. אבל יום לפני הפריימריס, מה כבר אפשר לעשות?

הקומה והקיבעון עלולים להפוך לקבועים אם הפריימריס הללו לא יהפכו את הקערה הקיימת. הקערה הקיימת לא עושה טוב למפלגת העבודה. להמליץ על הרשימה של אבי גבאי מהווה שיא במצעד האיוולת של היו"ר הנוכחי שלה.

תצביעו הפוך!

אולי…