הסיפור הגדול ביותר של חלון ההעברות האחרון ב-NBA הוא אירוע שבכלל לא התרחש. שבוע וחצי לפני תום החלון התברר שאנתוני דיוויס רוצה לעזוב את ניו אורלינס. הידיעה הזו הכניסה ליגה שלמה לסחרור, ובעיקר את הפרשנים – שמילאו בזה טורים ופודקאסטים ומה לא, וכמובן את הלייקרס. בלוס אנג'לס כבר הביעו נכונות לוותר עבורו על חצי מהסגל שלהם, כולל השלד הצר שפעם הם תכננו לבנות את הקבוצה סביבו.

על פי דיווחים הלייקרס הסכימו לוותר על קוזמה, בול, אינגראם, רונדו, סטיבנסון, בחירות דראפט עתידיות ואולי אפילו על עוד שחקן. מהתנהלות שקולה ותפיסה של המשכיות, שהתבטאה בבניית שלד צעיר לצד החתמת מאמן לטווח ארוך, הם עברו לכאוס מוחלט ונכונות לוותר על העתיד הרחוק והקרוב של הקבוצה תמורת הווה שספק אם יצדיק את כל המהלך. דיוויס ולברון, גדולים ככל שיהיו, לא מבטיחים תואר וכנראה שגם לא גמר NBA, בטח כשסביבם כמעט לא נותרו שחקנים טובים ובדרכם ניצבת אחת בשם גולדן סטייט. למי ששכח, לברון לא נהיה צעיר יותר, למרות שקל לפספס את זה לאור היכולת שהוא מציג. בסופו של דבר הטרייד לא יצא אל הפועל, מותיר אחריו חבורת שחקנים שיודעים שהם כבר לא העתיד של המועדון, אלא נכסים לטרייד עתידי. תחושת ביטחון ושייכות זה בטח לא העניק להם.

ועכשיו לדברים שכן התרחשו…

המפץ הקטן

בזמן שכולם חיכו לראות מה קורה עם אנתוני דיוויס, דאלאס וניו יורק סיכמו על העברה של חד קרן אחר. הטרייד בין שתי הקבוצות כלל שבעה שחקנים ובחירת דראפט, אבל המרכז שלו הוא קריסטפס פורזינגיס. ששת השחקנים האחרים הועברו מסיבות שונות (למשל הרצון של הניקס להיפטר מחוזים כבדים, דוגמת זה של קורטני לי או של טים הארדוויי ג'וניור שמרוויח קרוב ל-18 מיליון דולר בשנה) אבל מקצועית הם לא אמורים לגרום לטלטלה באף קבוצה. אם רובם יפתחו את העונה הבאה בקבוצה אחרת, אף אחד לא ייפול מהכסא. במקרה של ווס מת'יוס זה כבר קרה. ניו יורק שקיבלה אותו מדאלאס שיחררה אותו, והוא כבר לובש את המדים של אינדיאנה. לפחות הוא יראה פלייאוף השנה, כך שאולי הכל לטובה מבחינתו.

הטרייד הזה בעיקר צופה פני עתיד. אף אחת מהקבוצות לא מצפה שהוא ישדרג את העונה הנוכחית שלה. עבור ניו יורק אין כאן ממש שיפור מקצועי, ועבור דאלאס תידרש המתנה עד לעונה הבאה והחזרה של פורזינגיס למגרש. מבחינת ניו יורק, שדרוג של העונה הנוכחית בכלל אינו עניין רצוי. נעים לה היכן שהיא נמצאת כרגע, בתחתית הליגה, עם סיכוי גבוה יותר לבחירת דראפט גבוהה.

הניקס חשבו בזמנו שפוזינגיס יהיה הכוכב שיצעיד אותם קדימה, אבל בעקבות העובדה שהוא הביע רצון לא להישאר (ואולי גם בגלל הפציעה שבגללה הוא לא משחק כבר שנה) התוכניות השתנו. המטרה של ניו יורק כרגע היא לפנות מקום מתחת לתקרת השכר כדי להביא בקיץ שני כוכבים גדולים, מאלו שמסיימים חוזה, נניח קיירי אירווינג וקווין דוראנט. אולי קוואי. הם מקוים לפתות את הכוכבים האלו בעזרת העובדה שזה התפוח הגדול וכיוון שמדובר בניקס, הקבוצה עם העבר המפואר, ובהזדמנות להיות זה שמחזיר אותה לימי הזוהר. התקווה של הניקס היא שימי התהילה של העבר ישכיחו את העובדה שההווה עגום משהו, שהפלייאוף (שלא לדבר על הצלחה בו) הוא זיכרון מעומעם ושההנהלה של הקבוצה היא, אם נתבטא במילים עדינות, לא מהמוערכות בליגה.

בזמן שניו יורק מכינה מקום יפה כדי לקלוט בו שני כוכבים שאולי יבואו ואולי לא, דאלאס השלימה בעזרת הטרייד מערך של צמד כוכבים. שניהם אירופאים גבוהים ובלונדינים, בדיוק כפי שדאלאס אוהבת את הכוכבים שלה. אל תתפלאו אם דוויס ברטנס יגיע אף הוא מתישהו. הוא אמנם לא כוכב בליגה, אבל הוא אירופאי גבוה ובלונדיני עם יד קטלנית לשלוש, ולפיכך ישתלב נהדר בלוק המקומי. אם נשים לרגע את עניין המראה בצד, הרי שלדונצ'יץ' ופורזינגיס יש פוטנציאל להפוך לשניים מהשחקנים הטובים בליגה. דונצ'יץ' נותן את עונת הרוקי המרשימה ביותר שנראתה בליגה מזה שנים, ופורזינגיס כבר סיפק הופעות מפלצתיות בחלקה הראשון של העונה הקודמת, אחרי שהוא השתחרר מצילו של כרמלו אנתוני שעבר לאוקלהומה. צריך רק שהברכיים שלו יחזיקו מעמד, והעתיד נראה ורוד. מה שנדרש מדאלאס לעשות זה לבנות צוות מסייע טוב סביב השניים האלו. הצעד הראשון שהיא עשתה בכיוון היה דווקא העברה של הריסון בארנס, שהוא שחקן מוביל שלה, אבל אחד שיושב על חוזה שמן במיוחד.

קריסטפס פורזינגיס, דאלאס מאבריקס (Photo by James Devaney/Getty ImagesIL)

מרוץ חימוש במזרח

הענייניים במזרח נראו מנומנמים משהו, למעט הטרייד של הניקס שהוזכר מקודם, כאשר לפתע, ביממה האחרונה של חלון ההעברות, נפרץ הסכר. שלוש מארבע הקבוצות המובילות במזרח (תסלח לי אינדיאנה, אבל אחרי הפציעה של אולדיפו נראה שהסיכוי שלה להגיע רחוק בפלייאוף קטן יותר) ביצעו העברה משמעותית שבאה לחזק אותן כאן ועכשיו. הצורך הזה, להתחזק כאן ועכשיו, נובע אצל חלקן מחוסר ודאות כיצד הן תיראנה בעונה הבאה. טורונטו, למשל, לא יודעת היכן קוואי לאונרד יחליט להיות בשנה הבאה. מבחינתה עכשיו זה הזמן. פילדלפיה אמנם בטוחה יחסית בנוגע לצמד סימונס את אמביד, אבל היא לא יודעת אם הצלע השלישית, ג'ימי באטלר, יחליט להישאר בקיץ או לעבור למקום אחר. ליתר ביטחון היא הביאה צלע רביעית, את טוביאס האריס מהקליפרס (ואיתו הגיע גם בובאן מריאנוביץ' הענק, כיוון שהם לא זזים בנפרד לשום מקום. פיצול ביניהם היה עלול להביא לסיומה של סדרת הרשת שלהם 'בובי אנד טובי', וזו באמת הייתה יכולה להיות אבידה גדולה).

הגישה הזו מעט מפתיעה במקרה של פילדלפיה, בהתחשב בכך שבמשך כמה שנים היא התנדבה להיות הקבוצה הגרועה בליגה ("aka "the process) כדי להשיג בחירות דראפט גבוהות ולהיבנות מחדש. היא עשתה את זה עם המון התמדה, אורך רוח ונכונות לספוג לעג וביקורת, ולפתע נראה שהיא מיצתה את כל מאגרי הסבלנות שלה. במקום להמשיך להשתפר ולהביא חיזוקים נקודתיים לסגל המצוין שלה, היא נכנסה לתזזית ובחרה להביא שני כוכבים שכלל לא בטוח שיישארו בסיום העונה (גם טוביאס האריס יהיה חופשי לעזוב בקיץ). היא עשתה את זה במחיר של קיצור משמעותי של הרוטציה וסיכון העתיד, על ידי ויתור על לא מעט בחירות דראפט. קצת אחרי הטרייד הזה, ובמטרה לעבות מעט את הרוטציה המקוצרת, פילדלפיה העבירה את מרקל פולץ לאורלנדו תמורת ג'ונתן סימונס. מתברר שהיא התעייפה מלהמתין שההבטחה של פולץ תתממש סוף סוף. אולי באורלנדו זה יקרה.

טורונטו עשתה משהו שנראה לכאורה דומה, כאשר הביאה את מארק גאסול תמורת שלושה שחקני רוטציה. גם כאן מדובר בהבאת כוכב במחיר של קיצור משמעותי של הסגל. ההבדל הוא שבמקרה של טורונטו ,הסגל שלה היה מלכתחילה רחב ואיכותי הרבה יותר. היא נשארת עם רוטציה של 9-10 שחקנים טובים, וכיוון שבפלייאוף הבא עלינו לטובה הרוטציות מתקצרות בלאו הכי, הרי שהיא לא צפויה להרגיש את המחיר יותר מדי.

הצלע השלישית בסיפור, מילווקי באקס, הביאה חיזוק במחיר הנמוך ביותר. אם הייתם עושים כוחות במשחק בשכונה, סביר שהייתם בוחרים את מארק גאסול וטוביאס האריס לפני ניקולה מירוטיץ'. ועדיין מדובר בשחקן מצוין, שלפחות באופן תאורטי נראה כאילו הוא מתאים במיוחד לשיטת המשחק של הבאקס. תמורתו הם העבירו שני שחקנים שאף אחד כנראה לא ירגיש בחסרונם, וארבע בחירות סיבוב שני בדראפט. נראה כמו מחיר מציאה, בהתחשב בכך שהקבוצה שעד עכשיו היא הטובה במזרח הולכת להתחזק עוד יותר.

המהפכה המזרחית בדרך?

מרוץ החימוש הזה מחזק עוד יותר מגמה שהורגשה מתחילת העונה: המזרח כאזור חלש משמעותית מהמערב. מספיק להציץ על העומק של הקבוצות האיכותיות בכל אזור, או לסקור את הסגלים למשחק האולסטאר הממשמש ובא. אבל אחרי שזה נאמר, חשוב לציין כי לצד קבוצות חלשות כמו ניו יורק, קליבלנד, שיקגו או אטלנטה, התגבשה במזרח צמרת איכותית במיוחד. אוהבים להזכיר את העזיבה של לברון ואת העובדה שלראשונה מזה שנים הדרך לגמר ה-NBA פתוחה למישהו אחר, אבל זה לא מדויק. התהליכים שהביאו את בוסטון, מילווקי, פילדלפיה וטורונטו להיות הקבוצות החזקות שהן היום התקיימו בכל מקרה. סביר מאוד שלברון, אם היה נשאר בקליבלנד, היה מודח בפלייאוף על ידי אחת מהן. אם התרחיש הצפוי יתממש וארבעתן תגענה לחצי גמר המזרח, אתם יכולים לצפות לפלייאוף חם ומרתק במיוחד.

ומה בגמר? בעבר השני צפויה להתייצב גולדן סטייט, אבל אף אחת מן הארבע לא עומדת להשפיל את ראשה בהכנעה ולהעניק למפלצת מאזור המפרץ את הסדרה. מטבע הדברים גולדן סטייט פייבוריטית מול כל אחת מהן (ולמעשה מול כל אחת בליגה) אבל התואר לחלוטין לא מובטח לה. אגב, בששת המשחקים שהתקיימו עד עכשיו בעונה הסדירה בין ארבעת הקבוצות האלו לבין גולדן סטייט, המאזן עומד על ארבעה נצחונות לנציגות המזרח מול שני נצחונות לגולדן סטייט. כמובן שהפלייאוף זה סיפור אחר, אבל בניגוד לשנה שעברה, תוצאת הגמר איננה חתומה וסגורה מראש.