חלפה כשנה.
ניתוח הציצים של אור עבר בשלום.
בפעם הראשונה שראתה ויולט את אור כלתה לאחר הניתוח נתקפה בהלם. היה זה כאשר אושר, אור, והנכדים שירלי ומאור הגיעו לשישי בערב ביום חורף סוער אחד.
במרכז גופה של התנוסס חזה ענק ומפחיד שהזדקר כמו שתי שלפוחיות דמויי בלונים שעלו על גדותיהם ופרצו את המחשוף הנדיב ביותר, מבעדו התרוממו שני הרים ענקיים במלוא תפארתם ונדמה היה שהחזה עצום הממדים מתחרה רק עם ישבנה הגדול.
במקום החזה הקטנטן והחמוד התנוססו שני ג'לים שנדמו לשתי מדוזות ענקיות. פרצופה של אור נראה מעוות כליל, שינה צורתו לחלוטין כך שאי אפשר היה להכיר אותה. אין לכחד שלפני הניתוחים, הייתה בחורה נאה מאוד, שחרחורת עם שיער גלי ברונטי גולש על כתפיה, רק הישבן האומלל צמח אופקית ואנכית לממדים לא רצויים. עתה הפכה אור לבלונדינית מפלצתית.
"מה עשית?" קראה ויולט נדהמת.
אור צחקקה בעליצות וספקה כפיים.
"לא יפה החזה שלי?" שאלה אור והבליטה את שדיה בגאווה "תאמיני לי ויולט שאני יכולה ללכת ברחוב גם בלי חזייה."
"להגיד לך את האמת אני לא מבינה בזה. אני רק רואה שאת דומה לזמרת אחת אמריקאית איך קוראים לה… לא זוכרת מאמי" שאלה ויולט.
"נו, תגידי" קראה בצהלה ופנתה אל אושר "אל תעזור לה תן לויולט לנחש."
"לא זוכרת אור אבל למה עשית כזה גדול?!"
אור חיבקה את חמותה והתעלמה משאלתה.
"נו, תגידי. אני דומה ל…דו…"
"דולי פרטון!" צעק אושר בזעף מאהיל כדרכו שתי כפות ידיו על עיניו מזיז את הכורסה בחוסר סבלנות.
"למה אתה כזה אושר, אימא שלך הייתה מנחשת לבד לא ככה ויולט? "המשיכה לצחקק למרות אכזבתה על אושר שחשף את השם של דולי פרטון, הזמרת הנערצת עליה, מושא חלומותיה.
"נכון" אישרה ויולט "בדיוק אליה התכוונתי. אבל למה לך כזה גדול, אגיד לך את האמת אני לא מתביישת להגיד, אני בקושי מצליחה לסחוב את החזה שלי שהוא גם לא קטן, בשביל מה לך כל הסבל הזה?"
אושר מעודד מהרוח הגבית של אמו התפרץ בכעס גדול,
"שמונה מאות סי.סי. לא נורמלית, בעיניים שלי."
"הוא סתם מקנא הילד שלך" אמרה אור וביטלה בתנועת כף מזלזלת את אושר.
"במה יש לי לקנא?" הזדקף אושר נעלב על הכורסה ודפק על השולחן בכעס "תיראי איך את נראית, את עושה צחוק מעצמך."
"ומה יש לך בפנים… בשפתיים?" שאלה ויולט מתפלצת למראה שפתיה העדינות שהתנפחו ונפערו כמו פצע פתוח השם ישמור.
"זה ניתוח בוטוקס, עשתה גם הוצאת שומן מהמותניים והירכיים, עלה עוד שמונה אלף, משוגעת, אני אומר לך אימא." מלמל אושר בבוז.
"אתה מקנא" חיבקה את כתפו של אושר ביד אחת, וביד השנייה אחזה בחוטמו הגדול והזיזה את החוטם האומלל בפראות שמאל ימין, צוחקת אור בצהלה שבעלה היה מתפתל מכאב.
"אי! את רוצה להוריד לי את האף?" ניסה אושר להשתחרר מאחיזתה עיניו דומעות "לא מספיק שגם ככה את מורידה לי את האף כל יום?"
את המילה בוטוקס שמעה ויולט בתכניות טלוויזיה, בוטוקס שמנפח את השפתיים.
"אבל בשביל מה מאמי, היו לך שפתיים עדינות, יפות, למה?" תמהה ויולט "זה מתאים לאלה שאין להם שפתיים, אבל את?"
"כולם אומרים לי שזה יפה ואני נראית פצצה. בול דולי פרטון שאני חולה עליה ורק הוא" הצביעה לעבר אושר "מה זה סוד שאושר קנאי אש?"
לפחות דבר אחד עמד לזכותו של הניתוח של אור: הפכה בבת אחת מבחורה חסרת כל רצון לזוז מהמיטה, ל"מה זה" מפוצצת באנרגיות-חבל על הזמן, כאילו כל חייה לפניה.
(מתוך ספר בכתובים "הרפתקאותיה של ויולט אשת חיל", מאת יצחק רובין)
