תוצאות הבחירות המקדימות אמש (שני) הפיחו רוח חיים במפלגה שפעם היתה מפלגת השלטון הישראלית והיום סקרים מסוימים צפו לה כ-5 מנדטים. במפלגת העבודה נבחרו שני מועמדים מובילים שהם בוגרי המחאה החברתית של 2011, ועשירייה שרובה ככולה מוגדרת כחברתית.  הם הראו אחוזי הצבעה גבוהים ממה שצפו רוב הפרשנים, עד כדי כך שסגירת הקלפיות התעכבה עד אחרי 21:30. והם הציבו בעשירייה הראשונה חמש נשים, ללא שריונים, ומדובר בנתון ייחודי למדי בפוליטיקה הישראלית. אז מה ניתן להבין מתוצאות הפריימריז של מפלגת העבודה?

תוצאות הפרימריז במפלגת העבודה, 11 בפברואר 2019

שימור הרגש

מפלגת העבודה חוותה אתמול נס רפואי. מהמקבילה הפוליטית לשכיב מרע, המשרה דכדוך ופסימיות על סביבותיו, עברה המפלגה בתוך פחות מיממה להלך רוח חגיגי ואופטימי, שהחל באחוזי הצבעה גבוהים להפתיע כבר בשעות הראשונות של הפריימריז והסתיים בערב מרגש של התרוממות רוח. אבי גבאי, שהיה עד כה מחריב מסיבות, האיש שהתחיל הכי חזק שאפשר ואיבד מומנטום בכל יום מחדש, תוך שהוא משרה חמיצות ומרמור על כל צעד ושעל, ייבחן ביכולתו למנף ולשמר את הרגשות החיוביים שהוזרקו אתמול לוורידיה של המפלגה התשושה והמיואשת. כדי שזה יקרה הוא צריך לעורר השראה ולהימנע מהעימותים המיותרים שהוא כה מצטיין בהם. אם יצליח איכשהו להשתנות במהירות, מפלגת העבודה תוכל להביט לאחור על השבועות האחרונים כרגעי שפל השייכים להיסטוריה. הבעיה היא שזה לא תלוי רק בו.

הסכינים נשארות (בינתיים) בנדן

תחת גבאי חותרים כרגע הכוחות הצעירים בעבודה ובמרצ, הדורשים להדיחו במהלך בזק ולקדם איחוד בין המפלגות, כדי להסיר את חרב דמוקלס התלויה מעל לראשיהן, ומאיימת לשלוח אותן לכליון מתחת לאחוז החסימה. הערב יקיימו אנשי האופוזיציה הפנימית כנס בנושא, שעוד לא ברור מיהן הדמויות הפוליטיות הבכירות שישתתפו בו. עד כה חיכו כולם לסיום הפריימריז, בהנחה שרק בשלב הזה יוכלו חברי הכנסת הבכירים בעבודה לשחרר את חרצובות לשונותיהם נגד היו"ר. אבל הערב החגיגי הזה עשוי לקנות לגבאי עוד כמה ימי חסד יקרים במיוחד – כששעון החול למועד האחרון לאיחוד מתקצר במהירות – בגלל הציפיה של חברי הכנסת לסקרים הבאים, שייתנו אינדיקציה להשפעה של ההצלחה היחסית בפריימריז על המצביעים הפוטנציאליים. אם סקרי סוף השבוע יצביעו על התאוששות של מפלגת העבודה לכיוון העשרה מנדטים, גבאי יוכל לנשום לרווחה. אם לא יחול שינוי, לא מן הנמנע שגם ללא הדחה יצוף לא מעט דם רע שיקשה על קמפיין העבודה.

הבמה לפני ההכרזה על התוצאות, 11 בפברואר 2019 (תומר ניוברג / פלאש90)

המחאה נמשכת

ההגעה של איציק שמולי וסתיו שפיר לשני המקומות הראשונים היא העדות החזקה ביותר לעצמתה ההיסטורית של המחאה החברתית ב-2011. אלה לא רק השניים האלה, מובילי המחאה שהפכו לחברי כנסת מוערכים, אלא צביונה הכללי של רשימת העבודה, שכמעט כל הצמרת שלה חברתית במובהק (יחימוביץ', פרץ, מיכאלי, סוויד, פינק, בירן) וגם פמיניסטית, עם חמש נשים בעשירייה הראשונה. כדנמרק היינו, לשבדיה דמינו. לצד המגמה המבורכת עולה תהייה אם זה קצו – לפחות הזמני – של השמאל המדיני. אם ביום חמישי יבחרו מתפקדי מרצ רשימה שמתעדפת את הנושאים החברתיים הפנימיים, עם דמויות כמו אבי דבוש, אבי בוסקילה, אילן גילאון ומהרטה ברוך רון, יתגבש לראשונה בכנסת ישראל מחנה שמאל שאין בו נושאי דגל מובהקים לסיום הכיבוש ולקידום הסדר עם הפלסטינים. זאת תהיה הצבעת אי אמון של בוחרי השמאל בסיכויים להשיג פתרון מדיני והפנמה עמוקה של גישת "אין פרטנר". לחלופין, זאת גישת "למה לנו להרים להנחתה לימין".

השריון הביטחוני

על פניו, איכותה הגבוהה של הרשימה שנבחרה מצדיקה ויתור מצידו של גבאי על השריונים שנתונים לשיקול דעתו, במקומות השני, העשירי וה-16. התעקשות על השיריונים האלה תהיה בדיוק מסוג הצעדים מעוררי המירמור והסכסוכים מהם צריך גבאי להימנע, וממילא לא צפויה לשפר את מצבה של מפלגת העבודה. כל זה נכון עם יוצא דופן אחד: שיריון המקום השני לדמות ביטחונית בכירה מאוד. בעבר היתה מפלגת העבודה מפלגת הגנרלים: משה דיין, יצחק רבין, מוטה גור, חיים ברלב, אהוד ברק, מתן וילנאי, עמי איילון ורבים אחרים. הבעיה של גבאי ושל העבודה היא שמפלגת הגנרלים הנוכחית היא "חוסן לישראל", ואין באמת גנרלים אטרקטיביים המצפים להצעה (טוב עשה גבאי שוויתר על עמירם לוין ויום טוב סמיה הלא מרשימים).

פתרון אלגנטי ומעט מחוץ לקופסה לפלונטר, שעשוי להעניק למפלגה את המשקל הביטחוני המתבקש במציאות הישראלית, הוא הקפצת עמר ברלב הפופולרי והראוי למקום השני, ובנייתו כסמכות המדינית-ביטחונית המרכזית של המפלגה. ברלב, אלוף משנה במילואים, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר ובנו של הרמטכ"ל השמיני, עשוי להיכנס בטבעיות לתפקיד. הוא שימש בעבר יועץ במו"מ עם הפלסטינים ועם ירדן, הוא חבר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, וגם גיבש כחבר כנסת טרי יוזמה מדינית בשם "זה בידיים שלנו", ובה אסטרטגיה לניהול המו"מ עם הפלסטינים. קידומו למקום השני, כדי שייקח את תיק תהליך השלום בעבודה, יעביר את המסר המתבקש על מחויבות העבודה לסיום הכיבוש, ויהיה קביל מבחינה פוליטית, משום שהוא ממילא מדורג בצמרת המפלגה, ושדרוגו יגרום פגיעה מינימלית בשאר חברי הרשימה.