קרן סרצ'לייט הודיעה על הצעה סופית לרכישת השליטה בבזק במחיר המשקף 43% בלבד מהצעתה הראשונית בדצמבר, בשל הרעה במצבה וביחס משרד התקשורת אליה. בזק מנסה לשפר את מצבה העסקי ביוזמה חדשה למכירת טלפונים סלולריים, אך ממשיכה להילחץ מכל הכיוונים: שוק ההון, העובדים והרגולציה, כאשר משרד התקשורת הוא הקושי המסובך ביותר.
אסיפת הנושים אתמול (שני) בחברת האחזקות אינטרנט זהב סיפקה את הדרמה האחרונה בפרשת בזק. לפי הדיווח, מנכ"ל החברה דורון תורג'מן אמר "עצם זה שיש צורך בהיתר שליטה הופך את העסקה להסכם אופציה", משפט אחד שדרכו ניתן לפענח מדוע בזק היא סחורה בעייתית כל כך בשוק ההון, וזאת למרות פוטנציאל הרווחיות הגבוה של החברה.
ברמה הפשוטה, כל רוכש שמגיש הצעה לרכישת בזק, גם אם כתוב עליה "הצעה מחייבת" היא לא מחייבת באמת אלא אופציה בלבד. הסיבה היא שבזק היא איננה נכס פשוט בשוק ההון, אלא גם נכס לאומי אסטרטגי, שמדינת ישראל קובעת מי זכאי להחזיק בשליטה בה. מכיוון שתורג'מן מעריך שהליך הענקת היתר שליטה לוקח 5 חודשים ואינו צפוי מראש, הוא הסיק שכל מי שרוצה לחזור בו מ"הצעה מחייבת " לכאורה יכול להכשיל את עצמו בהליך קבלת היתר השליטה, ובכך לבטל את ההצעה. לאחרונה, לקח למשרד התקשורת כ-10 חודשים להשיב לבקשה של אינטרנט זהב, למכור חלק ממניות "ביקומ", תקופה שמהווה נצח בשוק ההון.
מצב זה מוריד את כושר המיקוח של כל מחזיק נוכחי במניות בזק, או בחברות ששולטות בה, כאשר היתר השליטה המסודר האחרון בחברה ניתן לשאול אלוביץ', שכעת חשוד בפלילים. פשיטת הרגל של החברה הפרטית של אלוביץ' – יורוקום, בעקבות חובות של 1.6 מיליארד שקל, מעלה סימני שאלה לגבי הענקת היתר השליטה לאלוביץ' ב-2010, עת שנזקק להלוואות ענק בהיקף של 5 מיליארד ש"ח כדי להקים את אימפריית "יורוקום תקשורת" ובזק בתוכה.
השליטה בבזק עברה זמנית לבעלי החוב של יורוקום – בעיקר הבנקים – אך הם אינם מעוניינים להחזיק בבזק, אלא למצוא לה רוכש. בקיץ שעבר, הבנקים טירפדו הצעות רכש שנראו להם זולות מדי, אך כיום הן נראות חלומיות לעומת שווי הנוכחי של מניות בזק ובעלות השליטה בה. במקום לקבל כסף, הבנקים הזרימו 50 מליון ש"ח ל"אינטרנט זהב", בכוונה למכור אותה בערך גבוה יותר בהליך תחרותי, שלא צלח, בהיעדר הצעות. כעת עומדת על הפרק הצעה אחת בלבד, של קרן ההשקעות הזרה "סרצ'לייט", ומדובר בהצעה נמוכה מאוד.
לאחר קיום משא ומתן בחו"ל, התקיימה אתמול אסיפת מחזיקי אגרות החוב של חברת "אינטרנט זהב". בעלי החוב נטו לדחות את ההצעה של קרן סרצ'לייט לרכישת השליטה בבזק. ההצעה האחרונה, שתוקפה יפוג החודש, עומדת על 17.5 ש"ח בלבד למניה, כאשר הקרן הציעה בדצמבר 40 ש"ח – הצעה. ההצעה הקודמת, אם הייתה מתקבלת, הייתה עשויה למנוע מ"אינטרנט זהב" לעמוד בפני חדלות פירעון, סכנה בפניה היא עומדת כעת, כאשר ההצעה הנוכחית לא מסוגלת אפילו לכסות את כל החובות של אינטרנט זהב. כדי לממש את העסקה, על סרצ'לייט למצוא שותף ישראלי, אשר יחזיק בהיתר שליטה בבזק, וכן להגיע להסכמות עם העובדים, אשר פתחו סכסוך עבודה בנושא העברת השליטה ללא הבטחת מעמדם בחברה.
כיצד החברה שניקזה 90% מרווחי השוק איבדה 60% משוויה ?
חברת התקשורת המרכזית בישראל, אשר מהווה מונופול בשוק הקווי, עדיין מייצרת תזרים רווחי של מאות מליוני שקלים ברבעון, מתרסקת בשוק ההון ולא מצליחה להתאושש מבעיות השליטה והניהול שנוצרו בה בתקופתו של שאול אלוביץ'. הסיבה המרכזית להתמוטטות של ערך המניה היא המאבקים שמנהל משרד התקשורת נגד החברה, במטרה להגן על המתחרות של בזק וזאת מבלי שהם משרתים את הציבור ואף להיפך.
הסיבה הישירה להתמוטטות המניה היא ההערכה בשוק ההון שבזק לא תוכל לחלק דיבידנדים בשנתיים הקרובות, בניגוד גמור לעשור האחרון בו חילקה כ-20 מיליארד ש"ח. המגבלות שמטיל משרד התקשורת על בזק, מונעות ממנה לנצל את ההפסדים הצבורים של YES כנכס מס, ומונעים ממנה למצות את היכולת שלה להתייעל. באופן אבסורדי, מצב זה מועיל במעט למתחרות של בזק, אך לא מועיל כלל לציבור, משום שהוא מונע מבזק לשווק חבילות תקשורת מוזלות.
אתמול הכריזה בזק על יוזמה עסקית חדשה, של כניסה לשוק מכירת מכשירי סלולר במחירים נוחים וב-36 תשלומים, תוך שהיא מנצלת את היתרון התזרימי שלה, על פני חברות התקשורת האחרות. יוזמה עסקית זו יכולה להועיל לבזק, אך רק במידה קטנה. שוק הסמארטפונים תחרותי ביותר ומתמודד עם תחרות מול רכש ישיר מספקים בחו"ל, תוך ויתור על התיווך של סוחר ישראלי. בנוסף, שוק זה נמצא ברוויה עולמית, כלומר קצב רכישת הסמארטפונים בעולם וגם בישראל נמצא בירידה.
בזמן שבזק חילקה 20 מיליארד ש"ח לבעלי המניות היא לא הרוויחה כל כך הרבה כסף, אבל הרוויחה מספיק כדי שמלווים שונים יאפשרו לה להיכנס לחובות של 13 מיליארד ש"ח. מעבר לחובות של בזק, קיימים החובות של החברות שמחזיקות בגרעין השליטה של בזק – "ביקומ" (כ-25% מבזק) ו"אינטרנט זהב" (כ-50% מביקומ). לכל אחת יש חובות משל עצמה, שהדרך היחידה להחזיר אותם מבוססת על כך שבזק גם תמשיך להרוויח וגם תעביר את הרווחים כדיבידנדים לבעלי המניות שלה. עסקת הנפל בזק-YES, והרגולציה הקשוחה עוצרים זמנית את חלוקת הדיבידנדים ומרסקים את ערך המניה.
ההפרטה שהפכה להפקרה
בזק הייתה אמורה להיות חברת תקשורת שמספקת שירותי תקשורת באופן אמין וזול לציבור, בפיקוח משרד התקשורת. הליך ההפרטה היה אמור לייעל את החברה, ונתח השוק שלה היה אמור לרדת, על ידי כך שמתחרים פרטיים ינגסו בה בעזרת מחירים זולים. בפועל, התפתח מצב הפוך: משרד התקשורת פיקח על מחירי בזק וחייב אותה להשאיר אותם גבוהים, בתקווה שהמתחרות "ינגסו" בה בעזרת מחירים נמוכים. בזק התייעלה לא מעט בזכות עצמה, אך המשרד מנע מבזק להתייעל באופן מלא, בכך שחייב אותה לשמור על הפרדה מבנית בין חברות שונות בקבוצת בזק.
במשך רוב השנים, וברוב מקטעי שוק התקשורת, המדיניות נכשלה לחלוטין. הציבור המשיך לשלם לבזק מחירים גבוהים, כמו גם לחברות שבבעלותה – פלאפון, YES ובזק בינלאומי, משום שלאף חברת תקשורת אחרת לא היו תשתיות שוות ערך לאלו של בזק, ובייחוד למה שמכונה התשתיות הפאסיביות – התעלות והארונות שנחפרו ברובם הגדול במימון ציבורי, כאשר בזק הוחזקה על ידי המדינה. הרווחים העצומים שנצברו בקופת בזק לא הפכו לשיפור עצום ברמת שירותי התקשורת במדינה, אלא למכונת רווחים שהזינה את שוק ההון בכסף רב וגם באשליות שמצב זה יימשך לנצח.
במשרד התקשורת הובילו הסדרים של תחרות פרועה בשוק הסלולר, שאיפסו את רווחי העתק שהיו בעבר בשוק הזה. אמנם נוצרו טכנולוגיות חדשות בתחום הסלולרי שיכולות להתחרות בתשתיות בזק, אך בגלל הרווחים שנעלמו לחברות לא נותר כסף להשקיע בטכנולוגיות הללו, שהיו יכולות להוות תחרות של ממש. במשרד התקשורת התמקדו ביצירת 'תחרות בכאילו', דרך הסדרי 'השוק הסיטונאי', שפירושם מתן היתר לכל חברת תקשורת לשלוח עובידם מטעמה לתשתיות של בזק. ההסדרים הללו הצליחו להוזיל במעט את המחירים לציבור הרחב, אך פגעו קשות בהשקעות, והפכו את התשתיות של בזק לנכס מופקר.
