"התקשורת בישראל לא בדיוק מכבדת ומחבקת את העבודה המאורגנת. ברוב מערכות העיתונים היום כבר אין 'כתב עבודה', זה משהו שביטלו אותו", כך אמר יו"ר אגף דוברות והסברה בהסתדרות יניב לוי בכנס אילת ליחסי עבודה באילת של ההסתדרות ונשיאות הארגונים העסקיים. בפאנל שעסק בשינויים בעולם התקשורת והשפעתם על יחסי העבודה בישראל, עלתה ביקורת על יחסה של התקשורת לעבודה המאורגנת, ונפתח דיון על האפשרויות הגלומות ברשת החברתית להתמודדות עם מצב זה.

"כשאנחנו חותמים על הסכם להעסקת אנשים עם מוגבלויות, דה מרקר שמים את זה בעמוד 16. גם עיתונים אחרים". אמר לוי, והדגיש כי לטעמו העיתונות בישראל עברה תהליך של הימנה כלכלית. "אנחנו משתמשים היום בכל הפלטפורמות האפשריות שהמדיה הכניסה לחיינו. אנחנו בקשר שותף ורציף גם עם גוגל וגם עם פייסבוק כדי להביא את דבר ההסתדרות והעובדים בישראל, לציבור. אפילו נכנסנו לקבוצת ניסוי של גוגל על כלים חדשים. אנחנו משלמים על מה שנראה לנו טוב".

"אני חושב שלעבודה המאורגנת יש מקום, גם בתקשורת המסורתית ובאופן שהיא מסקרת אותה, בגלל שהתקשורת עצמה עוברת בשנים האחרונות שינויים דרמטיים בתחום התעסוקה וגם אנחנו נזקקים בעצמנו הרבה פעמים לעבודה המאורגנת" הגיב לדבריו יהודה שרוני, העורך והפרשן הכלכלי של מעריב. "אני חושב שלתקשורת המסורתית יש עדיין השפעה, עם כל הכבוד לרשתות החברתיות. לעיתונאי יש עדיין ערך מוסף גדול".

"מאז המחאה החברתית אנחנו רואים פה סחף לכיוון של כלכלה חברתית, אחריות חברתית והתארגנויות עובדים, כמובן בעזרת ההסתדרות ובכלל יש גישה שונה לגמרי ליחסי עבודה" הוסיף שרוני. "אני חושב שמרבית התקשורת חיבקה את המחאה החברתית, כולל העיתון עליו אתה מדבר".

"האמת נמצאת כנראה באמצע" טען יואש בן יצחק, סמנכ"ל שיווק ותקשורת בהתאחדות התעשיינים, "זה נכון שלתקשורת יש אג'נדה. ונכון שנעלמו כתבים – גם כתבי התעשייה. אנחנו צריכים לשחק את המשחק כמה שאפשר בתוך מה שקיים. אני חושב שרשתות חברתיות לבד לא יודעות לספק את הסחורה לבד. הרשתות החברתיות מאפשרות ליצור קהילות, לנו יש פורום לשכות תעשייה, נשים בתעשייה, פורום לגיוס עובדים לתעשייה – וגם להציף מחאות מהשטח כמו המאבק לשינויי שווי שימוש ברכב. אבל אי אפשר לעבוד רק ברשת החברתית, אנחנו לא שם והיא לבד לא מייצרת את התוצאות שהיינו רוצים ולהרים נושאים לסדר היום".

"אני מסכים עם יואש שהרשתות החברתיות הן כלי ליצור עניין, אבל עד שמאבק חברתי לא מגיע לתקשורת הכללית ויוצר עניין ציבורי רחב – הוא לא אפקטיבי" אמר היועץ האסטרטגי אייל ארד. "כשיהודה שרוני התחיל את העבודה שלו היה לו פנקס עם 500-600 מקורות ומשם הוא היה מקבל את רוב האייטמים שלו. היום יש לו עשרות אם לא מאות אלפי מקורות, שכולם נמצאים פה, בפייסבוק, בטוויטר, באינסטה, בלינקדאין. זה לא החליף את המקורות בפנקס, שגם הוא כבר על הפלאפון, אבל היום אנחנו יכולים לייצר עניין אצל יהודה שרוני בלי להכיר אותו. היום אני יכול להעביר ידיעה בלי שיהודה שרון ידע בכלל שאני מאחוריה. לרגע הקסום הזה אין נוסחה. זה פה בא לידי מיצוי הכישרון, הקריאייטיביות והרבה פעמים גם המזל".

"אין פה דיון האם התקשורת המסורתית רלוונטית או לא" אמר יוסי לובטון מנכ"ל ויו"ר קבוצת פובליסיס ישראל. "אני חושב שבשנים האחרונות היא הופכת רלוונטית יותר ויותר כי אנחנו מתפכחים ומבינים גם את הצורך במסננות, המילה פייק ניוז. אבל במגוון התכנים והקהלים שההסתדרות מייצרת ופונה אליהם, גם אם היו עשרה כתבי עבודה בכל עיתון אין סיכוי שהיו מסקרים אותם ואנחנו בכל זאת רוצים לביא אותם לציבור. ונפתח לנו עולם חדש שמאפשר לנו להגיע לציבורים הללו גם מבלי להשתמש בעיתונות המסורתית".

"אני חושב שההסתדרות משנה את תפקידה בשנים האחרונות" הוסיף לובטון. "מעבר להיותה ארגון יציג היא לוקחת תפקיד גם כתנועה חברתית. המחאה החברתית נדלקה ברשתות ואחר כך היתה התפכחות, הרבה מאוד אנשים, צעירים ו מעמד ביניים שאיבדו תקווה, הבינו שהדרך לנצח מאבקים חברתיים היא שיהיה ארגון חזק, שילווה אותם ויעמוד מאחוריהם. לפני 15 שנה זה היה 'בושה' להצטרף להסתדרות והיום יש וועדים בהיי-טק, ובסלולר. ההסתדרות הבינה שכדי להיות רלוונטית היא צריכה להיות ארגון חברתי ולא רק ארגון עובדים, ועובדה שההסתדרות דואגת גם לעובדים שאינם מאורגנים בה. ואז צריך להיעזר ברשתות החברתיות, במדיה המסורתית וכו'". כדוגמה ציין לובטון את הצטרפות ההסתדרות למחאת הקהילה הגאה לשוויון, שהמשרד שלו ליווה. "זה היה מפתיע, לא האמנו שגוף כמו ההסתדרות יצטרף. כמובן שבמאבק חברתי אם זה לא פותח מהדורה נכשלת".

"בכל מה שקשור לשכר המינימום ועובדים עם מוגבלויות, זה לא היה קורה גם בלי המעסיקים שלוחצים את היד" הדגיש בן יצחק. "אני חושב שמעסיקים, קודם כל בתוך הבית מנסים למצוא את המקום שהם יכולים להיות יותר חברתיים, ולא סתם התייצבנו בנושא הקשישים והצענו למדינה להביא מיליארד וחצי שקלים בשנה ושהיא תשווה. גם מאבק הלהט"ב הוא מאבק מבורך, אני חושב שכל מעסיק צריך לבחון האם הוא רוצה ויכול לתת לעובדים יום חופש להיאבק". גם יניב לוי התייחס לסוגיית העוני בקרב קשישים והעריך כי זה יהיה המאבק הציבורי הבא בישראל, לאחר שבנובמבר האחרון נאבקה ההסתדרות לצמצום תופעת התאונות בענף הבניין, והובילה לחתימת הסכם בטיחות מול המדינה. "תוחלת החיים עולה, המציאות משתנה, ולהסתדרות יש אחריות לטפל בנושא. זה מאבק קשה אבל אפשרי. אפשר להביא תוצאה באמצעות שיתוף הפעולה שלי ושל יואש (בן יצחק). נשתמש בכל הכלים האפשריים להביא את קולם של העובדים החלשים והציבור המוחלש בישראל".