גם בנושא סודות, כמו בכל שאר הנושאים הקשורים ליחסים עם ילדינו, המסר שמקבל הילד בנושא נלמד בעיקר מאיך שאנחנו מתנהגים, ולא ממה שאנחנו אומרים.
אל תספרו לאבא שלא קניתי את התיקים לבית הספר במבצע…
אל תספרו לסבתא שאמרתי לאבא שאני לא אוהבת ללכת אליה…
אל תספר לאחותך שקניתי לך חדש ולה לא…
האם אתם מוצאים את עצמכם אומרים משפטים כאלה לילדיכם?
האם אתם לא מספרים לילדיכם דברים קשים/עצובים שקורים לכם?
האם אתם אומרים לילדיכם שהם חייבים לבוא ולספר לכם את האמת לא משנה מה אומרים להם?
המסר מאוד מבלבל. אם אנחנו מבקשים מהם לשמור סוד (ואני לא מדברת על סוד כמו לא לספר לאבא עד יום שישי שיש לו מסיבת הפתעה…) אז איך הם יתנהגו כשאדם הפוגע בהם יבקש מהם לעשות את אותו הדבר?
נשתדל שבמשפחה שלנו לא יהיו סודות – אנחנו מספרים אחד לשני ומתייעצים על דברים.
יבוא מי שישאל – מה, במשפחה מדברים על הכל? חיי המין שלנו? מצבנו הכלכלי?
מדברים על הכל אבל לא בכל נושא אנחנו אומרים הכל והמידע חייב להיות מותאם גיל ומותאם פרטיות. האם נענה לילד סקרן התוהה בנושא מיניות המבוגרים? כן, ככל שניתן. האם נספק לו מידע מפורט על ה"איך, מתי ואיפה" של חיי המין שלנו? ממש לא. האם נספר לו שאנחנו במינוס עצום בבנק וננקוב בגובה החוב שלנו? לא. כי זה יכול להדאיגו וכי הנתונים יכולים רק להפחידו. אך אם המצב קשה וצריך לעשות שינויים בחיינו – נאסוף את הילדים וננהל שיחה משפחתית על השינויים שאולי נצטרך לעשות בבית ועל ההשפעה של המצב החדש על כולנו.
כשילד חי במשפחה עם "סודות" יכולים להיות שני סיכונים עיקריים:
- אם מישהו יבקשו לא לספר לנו משהו – הוא עלול לא לספר לנו…
- אם אנחנו לא מספרים והילד מרגיש שיש איזה סוד בבית וקולט חלקי מידע הוא נעזר בדמיונו כדי להשלים את המידע החסר ולרוב הוא מדמיין את הגרוע ביותר.
השאיפה שלנו כהורים היא לגדל ילדים בסביבה בה התקשורת פתוחה ולא שיפוטית. שיח פתוח ובטוח עם ילדינו מתחיל מתחילת הקשר שלנו איתם. תגובתנו למידע ולאירועים וכן הדרך בה אנו משתפים אותם במידע, משפיעה מאוד על רצונם לומר לנו את האמת ולשתפנו במה שקורה איתם.
באחת הקבוצות שהנחיתי פגשתי אמא צעירה שסיפרה בקבוצה שמגיל מאוד צעיר לא סיפרה לאמה את האמת בנוגע לבית ספר, חברים וכו' וגם היום היא ממשיכה לעשות את זה כאמא בעצמה. היא סיפרה שאימה מגיבה מאוד קשה לכל מידע ממנו משתמע שבתה מתקשה במשהו, חווה חוויות שליליות, מישהו חולה וכו' ולכן היא "סיננה" תמיד מידע שלילי מסיפוריה והרגישה שבכך היא מגנה ושומרת על אימה. גם היום אינה מספרת לאימה כשמפטרים אותה, כשבתה התינוקת חולה וכו'. האמא סיפרה על התחושה הכבדה והיחסים המורכבים עם אימה סביב נושא הסודות ביחסיהן.
אז בואו נשים לב לדרך בה אנו מתנהלים עם ילדינו בנושא. בואו נחשוב מה הערך העיקרי אותו היינו רוצים להעביר ביחסינו? אולי – בבית שלנו אפשר לדבר בחופשיות, בבטחה, וללא שיפוטיות וביקורת. אולי – אני מכבד אותך ולכן אומר לך תמיד את האמת (בהתאם לגילך והבנתך), אולי – אני פה בשבילך ואת.ה יכול.ה לומר לי הכל ואני לא אתפרק/אתעלם/אתפוצץ ואולי פשוט תרגול יחסים פתוחים, ואמיתיים אשר אין בהם מקום לסודות.
