מה כבר לא נאמר ונכתב בשנים האחרונות אודות ענף הביטוח בישראל ? רגולציה מכבידה מדי, חוזרים שרק הולכים ונערמים, ותחרות עזה וקשה בין חברות הביטוח. אבל בלי יותר מדי רעש וצלצולים, התבצעה לה באותה תקופה בדיוק גם מהפכה חשובה ודרמטית בענף – מרבית עובדי חברות הביטוח, לעלה מעשרים אלף אישה ואיש ביותר מעשר חברות שונות, התאגדו וזכו להסכם הקיבוצי ששיפר באופן ניכר את תנאי שכרם וביטחונם התעסוקתי.

רק כדי להבין את גודל המהפכה, ובעיקר את המהירות בה היא בוצעה, מספיק להיווכח בנתון המהדהד כי עד לפני חמש שנים אף עובד בחברת ביטוח לא היה מאוגד, בטח שלא תחת הסכם קיבוצי.

עוגה לכבוד חתימת ההסכם הקיבוצי במנורה מבטחים (צילום: דף הפייסבוק ועד עובדי מנורה מבטחים)

הבסיס לאותו שינוי בזק בענף הביטוח נעוץ בהבנה של עובדים רבים כי המאבק לשיפור תנאי העסקתם ושל חבריהם רלוונטי גם עבורם ולא ייחודי לעובדי מפעלים באזורי פריפריה מרוחקים המלווה לרוב בסימבולים קבועים כגון צמיגים בוערים וקריאות "לחם פרנסה".  המאבק הזה רלוונטי יותר מתמיד גם בחברות ביטוח גדולות, חשובות ורווחיות.

שעות עבודה רבות ולחוצות ותחרות על כל לקוח הן רק חלק מהבעיות עימן מתמודדים העוסקים בענף הביטוח. יוקרה מקצועית הנלווית לעוסקים ופוטנציאל השתכרות גבוה בעתיד אינם יכולים להיות המזור לאותן בעיות. יתרה מכך, המציאות של שוק העבודה בישראל 2019 הכוללת שינויים טכנולוגים תכופים ומשברים כלכליים, מורכבת הרבה יותר ומחזקת את החשיבות של התאגדויות עובדים.

אבל אין מדובר רק בשיפור התנאים ובהגברת הביטחון התעסוקתי. אצלנו למשל בחברת הפניקס אפשר לראות במסדרונות החברה כמעט בכל רגע נתון כי העובדים מרגישים אחרת מאז ההתאגדות לפני כחמש שנים. כולם מכירים את הביטוי הידוע של חז"ל:
"כל ישראל ערבים זה לזה" המצביע על תחושת משפחתיות ואחווה בקרבנו, הידיעה שאנו העובדים יותר לא לבד. כן, אני יכול לומר בוודאות כי אנו עובדי הפניקס ערבים אחד לשני.

הררי מילים נכתבו על המחאה החברתית הגדולה שפרצה אל חיינו בקיץ 2011. רובן עסקו בשאלה האם המחאה הייתה בבחינת הישג היסטורי עם השפעות ארוכות טווח או שמא היה מדובר בהתפרצות ספונטנית ורגעית.  אבל על סוגיה אחת אין מחלוקת. מאז אותו קיץ התאגדו עשרות אלפי עובדים מענפי ההיי טק, הסלולר, האשראי וגם כאמור הביטוח. עובדה זו מהווה הוכחה ניצחת לרצון העז לשמירה על כבודו ופרנסתו של האדם. הגנה הזו לא תושג על ידי "יד נעלמה" אלא על ידי עובדים נחושים אשר החליטו לקחת חלק בקביעת גורלם.


אורן שמידוב הוא יו"ר ועד עובדי הפניקס