70 אלף אזרחים ישראלים חיים ללא תשתיות בסיסיות בישובים שהמדינה לא מכירה בהם. שמונה שנים עברו מאז שהתקבלה בממשלה ההחלטה לטפל בנושא והמצב רק הולך ומחמיר. "חלון ההזדמנויות להסדרת סוגיית ההתיישבות הולך ונסגר ומשבר האמון מחריף ככל שעובר הזמן", כך נכתב בדו"ח מבקר המדינה על הסדרת התיישבות הבדואים בנגב. הדו"ח החמור מצביע על חוסר במדיניות ובחקיקה בנושא, אי טיפול ב97% ממחלוקות הקרקע, תשתיות רעועות ועוד. מצבם של הבדואים שחיים בישובים שהוכרו בעשור האחרון במועצות האזוריות נווה מדבר ואבו קסום לא טוב בהרבה: רק ביישוב אחד ישנה תשתית ביוב מסודרת, לחלק ניכר מהתושבים אין איך להתחבר לנקודות המים והתשתיות התחבורתיות כמעט ולא קיימות.

הסדרת ישובי הבדואים היא אחת מהבעיות הקשות והמורכבות של הנגב והמדינה. מתוך כ-220 אלף אזרחים בדואים שחיים בנגב, כ-70 אלף חיים כיום בכפרים ויישובים שלא מוכרים כיישובים חוקיים. בשנות השבעים יזמה המדינה הליך של הסדרת מקרקעין בנגב ובמסגרתו הוגשו 3,220 תביעות בעלות על קרקעות. מאז ועד היום הוסדרו רק כ-3% מתביעות אלו. הדו"ח מציין כי: "אי-הסדרת הבעלות על קרקעות ארבעים שנה ויותר משמעותה קונפליקט מתמשך בין האוכלוסייה הבדואית, כולה או מקצתה, ובין המדינה". עוד מוסבר בדו"ח כי לקונפליקט השלכות שליליות מרחיקות לכת: כל עוד לא הוסדרו תביעות הבעלות אין המדינה יכולה לפתח את הנגב על פי צרכיה מצד אחד, ומצד שני אין אפשרות לתושבים הבדואים לקבל מענה לצרכי הקיום הבסיסים כמו בניית בתים נוספת, תשתיות חשמל, ביוב, כבישים ועוד.


אין מדיניות, אין תכנית כוללת, אין אכיפה

מאז הוקפאה החקיקה שיזם בני בגין בשנת 2013, חקיקה המציעה העברת בדואים ליישובים מוכרים תמורת פיצוי מסויים בכסף וקרקע, לא גובשה מדיניות ולא נמשכו פעולות הסדרה כלל. תהליך הסדרת תביעות הבעלות נעצר ולא ניתן לפתח את הקרקעות  שבמחלוקת. סך השטח העומד במחלוקת בין המדינה והבדואים הוא עצום – 590 אלף דונם. סך הכל, בשמונה השנים האחרונות, טופלו רק כ-3% מסך תביעות הבעלות. גידולה השנתי של האוכלוסיה הבדואית נאמד ב-5% כך שלמעשה תביעות הבעלות רק הולכות ומסתבכות מפני שמתרבים בני המשפחה שתובעים את הבעלות על הקרקעות.

בישובים הבדואיים בהם הכירה המדינה או בערים שנבנו במיוחד לטובת הנושא חסרות עדיין תוכניות מפורטות ומאושרות למגורים. למרחב הנגב אין תכנית הסדרה כוללת אשר מציעה פתרונות התיישבות לתושבי היישובים הלא מוכרים ולכלל האוכלוסיה הבדואית באיזור. הליכי התכנון נמשכים שנים רבות ולא ניתן לעבור ליישובים המוכרים או להרחיב את הבניה בהם על פי צורך התושבים, דבר שגורם להחמרה בתופעת הבניה הבלתי חוקית. בשנת 2011 החליטה הממשלה להקים את מינהלת האכיפה כדי לתאם את פעילות האכיפה בנושא הבניה הבלתי חוקית. הדו"ח מציין כי נוצר מצב אבסורדי של "מעגל חוזר ונשנה של בנייה בלתי חוקית למגורים על ידי תושבים והריסת המבנים על ידי גופי אכיפה". וכל זאת כאשר אין תכנית כוללת שעל פיה ניתן יהיה להציע לתושבים המפונים פתרונות מגורים זמינים ומוסדרים מבחינה חוקית.


הדו"ח קובל גם על העברת הטיפול בנושא בין המשרדים השונים. בשנת 2011 החליטה הממשלה כי הנושא חשוב ודחוף ומחייב טיפול רציני ולכן הוחלט על הקמת מטה יישום ישירות תחת משרד ראש הממשלה. ב-2014 הוחלט להעביר את מטה היישום למשרד החקלאות ובעקבות כך התפטר ראש מטה היישום. חודשיים אחר כך גרעה הממשלה את משרת ראש מטה היישום מרשימת המשרות המוקצות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. האחריות עברה למשרד החקלאות וגם מינהל רשות ההסדרה הוכפף למשרד החקלאות. עד ספטמבר 2015 פרשו מרבית עובדי מטה היישום שעברו לעבוד תחת משרד החקלאות. כיום נותרו שניים מתוך אחד עשר העובדים שהיו במטה היישום. "פרישתם של ראש מטה היישום ושל רוב עובדי המטה מעוררת חשש מאובדן משאבים של ידע וניסיון בנושא וכן מניתוק של קשרים ויחסי אמון שנוצרו בינם לבין האוכלוסייה הבדואית בנגב", כך לפי הדו"ח.


על מנת לקדם נושאים אלו דורש הדו"ח כי הממשלה תפעל בהקדם האפשרי להסדרת תביעות הבעלות ולקביעת מדיניות ברורה שתעבור לבעלי התפקידים והמשרדים העוסקים בנושא כך שיבינו מה בדיוק נדרש מהם. את המדיניות וההחלטות יש לתווך לתושבי הנגב ולאוכלוסיה הבדואית בפרט בהסברה ברורה המשתפת את ראשי המגזר הבדואי על מנת לקדם את האמון ושיתוף הפעולה בין האוכלוסיה לגופי המדינה. בנוסף, ממליץ המבקר לזרז את פעולות התכנון של כל הגופים הקשורים לכך ולהשלים את גיבושה של תכנית כוללת שתציע פתרונות התיישבות לאוכלוסייה הבדואית.


אין סיבה לעבור לישובים שקיבלו הכרה

עבר יותר מעשור מאז הכירה המדינה בשמונה יישובים בדואיים הנמצאים בתחומי המועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום אך רק בישוב אחד מתוכם, תראבין א-צענא, יש תשתית ביוב כנדרש. עוד מצויין בדו"ח כי פיתוח כל התשתיות לוקה מאד בחסר: "לא פותחו כבישים בתוך היישובים, הבתים אינם מחוברים לחשמל, נקודות מים הוצבו ברוב היישובים אך מקצת התושבים בלבד יכולים להתחבר אליהן". כל עוד התשתיות בחלק מן היישובים הבדואיים המוכרים אינן מפותחות ואינן מספקות רמת חיים ראויה לתושבים, יישובים אלה אינם יכולים לשמש מוקדי משיכה לאוכלוסייה הבדואית המתגוררת מחוץ להם ולקדם תהליכים להסדרת התיישבותה.

בשנת 2011 החליטה הממשלה לפעול באופן מואץ להסדרת ההתיישבות ולהפעיל תוכנית לפיתוח חברתי וכלכלי בישובים הבדואיים המוכרים. לתכנית חומש שאמורה היתה לפעול בין השנים 2012 – 2016 נקבע תקציב של 1.2 מיליארד ₪. על פי הדו"ח: "תכנית הפיתוח החלה לפעול בשנת 2012 ונמצא כי היעדרם של מבני ציבור חיוניים בכמה מן היישובים המוכרים פוגע ביכולת לבצע במסגרת תכנית הפיתוח פעולות בתחום החברתי ובתחומי כלכלה ורווחה, שכן אין להן אכסניה", כך שלמעשה התקשו המשרדים לבצע בפועל את תכנית הפיתוח. משרד הרווחה ניצל רק 20% מהתקציב שקיבל להפעלת התוכנית בשנים 2012 – 2014 ומשרד הבריאות ניצל רק 57% מתקציב הפיתוח באותן השנים.


בהמלצות הדו"ח נכתב כי על משרד החקלאות לפעול בנחישות ובמחויבות תקציבית על מנת לפתח את התשתיות החסרות בישובים המוכרים וכי על הממשלה לסייע בכך.


לסיכום, מצביע מבקר המדינה על כך ש"המצב הנוכחי שנמשך כבר שנים רבות הוא בבחינת קרקע פורייה להחלשת מעמדם החברתי-כלכלי ולהחלשת משילות המדינה באזור הנגב. מצב זה עלול לעודד תופעות של פשיעה ועבריינות ולהגביר תחושות של ניכור ונתק בין חלק מאזרחים אלה ובין המדינה על מוסדותיה", וכמו כן מוסיף כי "הבעיות הנובעות מהיעדר הסדרה כוללת של התיישבות הבדואים בנגב מחריפות ככל שחולפות השנים" עקב צמיחתה הדמוגרפית של האוכלוסיה הבדואית העתידה להכפיל עצמה תוך כ-15 שנים.


את האחריות למצב מטיל המבקר לא רק על ממשלת ישראל אלא גם על שיתוף הפעולה הנדרש מצד ראשי האוכלוסייה הבדואית ומנהיגיה אך גם דואג להזהיר כי "בפערים בין רמת החיים של תושבי הנגב הבדואים לרמת החיים הכללית במדינה יש כדי להעצים אצלם תחושות של קיפוח. נראה איפוא כי חלון ההזדמנויות להסדרת סוגיית ההתיישבות הולך ונסגר, ומשבר האמון בין החברה הבדואית בנגב ובין המדינה מחריף ככל שעובר הזמן".


מהרשות לפיתוח התיישבות הבדואים בנגב נמסר בתגובה כי "דו"ח המבקר מתייחס לשנים 2008 – 2014 כאשר משרד החקלאות קיבל לידיו את האחריות על הרשות לפיתוח ההתיישבות הבדואית בחודש ינואר 2014. עם כניסתו לתפקיד של ח"כ אורי אריאל במאי 2015, ובניגוד למה שהיה קודם, קידם השר אריאל את החקיקה להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב ובעיקר את סוגיית תביעות הבעלות והקרקעות. אולם עם הגשת ההצעה לוועדת השרים לחקיקה, הממשלה החליטה לדחות את קידומה. 


משרד החקלאות מסכים עם עמדת המבקר שהתוכנית הכלכלית לפיתוח כלכלי בקרב החברה הבדואית בנגב שהיקפה 1.263 מיליארד ש״ח (בחמש שנים) הינו פרוייקט דגל שרבים רואים בו הצלחה ושנדרש להאריכו בשינויים המתאימים בעוד חמש שנים לפחות.


משרד החקלאות מצפה כי עם כניסתו לתפקיד של יאיר מעיין כמנהל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, ילמדו הערות המבקר ויופקו הלקחים הדרושים".