הסערה התורנית סביב דבריו של ממלא מקום שר החוץ, השר ישראל כ"ץ, שכללו ציטוט מדברי ראש הממשלה המנוח שמיר כי "הפולנים ינקו את האנטישמיות מחלב אמם", מצטרפת לסדרה של סערות ביחסי ישראל-פולין המתייחסות ליחסי היהודים והפולנים לאורך תקופת השואה ולשאלת חלקם של הפולנים ברצח העם היהודי. בעקבות דברים אלו ממשלת פולין ביטלה את השתתפותה בוועידת וישינגרד שהייתה אמורה להתקיים בתל אביב, ובכך הביאה לביטול המפגש שמהווה את אחד ההישגים הגדולים במדיניות החוץ של ראש הממשלה נתניהו.

רה"מ בנימין נתניהו ועולה על מטוס לביקור בפולין. ארכיון יוני 2013 (צילום: קובי גידעון/ לע"מ)

פוליטיקאים עושים שימוש בהיסטוריה, זוהי תופעה מקובלת ברחבי העולם וממשלת ישראל או פולין אינן יוצאות מן הכלל. במקרה שלנו ממשלת ישראל עשתה מאמצים אדירים בשנים האחרונות להגיע להסדרה של הזיכרון ההיסטורי של היהודים והפולנים. סוגיות דוגמת "חוק השואה" הפולני שעוררו ביקורת רבה בישראל, נפתרו על ידי הממשלה בהסכמים משותפים שניסו לתת מקום לנרטיב של שני הצדדים. על כך זכתה הממשלה וראש הממשלה נתניהו לקיתונות ביקורת מכל גווני הציבוריות הישראלית וממוסדות זיכרון השואה. נראה שהפעם הדברים הגיעו לכדי משבר של ממש והברית המדינית בין שתי המדינות נתונה בסכנה.

אך מהי האמת ההיסטורית והאם יש לה מקום בסיפור הזה? ידוע ומפורסם שכאשר ההיסטוריה ניתנת לפוליטיקאים והופכת להיות כלי בידם היא מאבדת כל עומק. השטחיות הפופוליסטית תופסת מקום, וזאת על חשבון המורכבות ההיסטורית. אין בה מקום לשאלות של הקשרי זמן ומקום וגם אין בה ניואנסים. כמי שמלמד סטודנטים על תקופה זו אני מבין כמה חשוב לתת להם תמונה מורכבת ורבת פנים של הסוגיות העומדות על הפרק, אחרת נישאר רק עם הכללות והתלהמות.

גם אם המשבר הדיפלומטי הנוכחי יעמוד על כנו, עלינו להזכיר לעצמנו כמה אמיתות יסוד. רוב יהודי פולין נרצחו בשואה ועל אדמת פולין התקיימו מחנות ההשמדה שאליהם הובאו להשמדה יהודים מכל רחבי אירופה, אך זה לא מעשה ידיה של האוכלוסייה הפולנית אלא של הנאצים. מחנות ההשמדה לא היו "פולניים" אלא "גרמניים", והם נבנו על אדמת פולין הכבושה. בפולין חיו מיליוני יהודים, והיה זה אך טבעי (ויעיל כמובן, אנחנו מדברים על הגרמנים) ששם יוקמו מחנות ההשמדה המרכזיים. מכיוון שהמחנות כבר פעלו בפולין, ברור מדוע נשלחו יהודי מרכז ומערב אירופה להשמדה דווקא שם.

האוכלוסייה הפולנית סבלה תחת השלטון הנאצי ורבים מהשכבה האינטלקטואלית הפולנית הוצאו להורג או נאסרו על ידי הנאצים והסובייטים. האוכלוסייה הפולנית סבלה תחת הנאצים והעמידה תנועות מחתרת שפעלו כנגד השלטון הנאצי בהתנגדות אזרחית ובלחימה. עם זאת, גל האנטישמיות העכור , גם זה הממשלתי, שסחף את פולין בסמוך למלחמת העולם נתן את אותותיו גם במהלך המלחמה. פולנים לא שיתפו פעולה עם הגרמנים באופן של התגייסות לאס.אס. או למיליציות רצח, אך על פי מחקרים כ-100 אלף יהודים נרצחו או הוסגרו על ידי אזרחים ושוטרים כחולים פולנים. בזיכרון היהודי נחרטו גם ההתקפות על יהודים ניצולים בפולין המשוחררת שהבולטת בהן הייתה הפוגרום בקיילצה ב-1946.

מול תופעה זו יש לזכור את אותם פולנים, חסידי אומות העולם, שסיכנו חייהם וחיי משפחתם להסתיר יהודים נרדפים. ממשלת פולין הגולה בלטה לטובה בין הממשלות של בנות הברית בכך שהקימה את הז'גוטה שתפקידו היה לארגן את הסתרת היהודים. זהו סיפור של גבורה מוסרית שיש להעלותו על נס. עם זאת עלינו לזכור כי הסכנה העיקרית למצילים פולנים לא נבעה מהגרמנים אלא מהלשנות בני עמם הפולנים, שכן הגרמנים בכוחות עצמם לא יכלו לזהות או לאתר מסתתרים יהודים.

אם כן, להיסטוריה המורכבת אין לצערנו מקום בשיח הפוליטי המתלהם בין ובתוך שתי המדינות, ולצערנו הגישה המגשרת נדחקת לקרן זווית עקב האמוציות הרבות שצפות ועולות לפני השטח, כאשר תקופת הבחירות משמשת כמצע נוח להפרחת סיסמאות שטחיות ופופוליסטיות החוטאות לאמת. כמי שמלמד סטודנטים צעירים ישראלים את קורות השואה, על העומק והמורכבות שבה, אני מקווה ומאמין כי נצליח לגדל דור של ישראלים שיוכלו לנהל את השיח הכל-כך חשוב הזה בין הדורות הבאים בישראל ובפולין.

___________________________________________________________

ד"ר בעז כהן, ראש התכנית ללימודי השואה באקדמית גליל מערבי.