מחילה על הביטוי המכליל והבוטה אך- מדוע "האשכנזים" כל כך חובבים לנתח התנהגותם ונטיותיהם של "מזרחיים" ועל הדרך לקטלג אותם? זו עלולה להיות שאלה מזעזעת נוספת, זולתה של הקושיה המבחילה העולה וחוזרת בכל מערכת בחירות מחדש- "מדוע מזרחיים מתעקשים להצביע ליכוד?".
לשון דיבור זה הינו ביטוי לשיח המתיימר להיות פסאודו-מדעי ומשרת בסיס למשפט הקשה לעיכול שציינו ולהתבטאויות אפלות רבות אשר נשמעות בזירה התקשורתית מעת לעת .במבט ראשון נראה כי המעלים שאלות אלו שואפים לכונן ניתוח של המציאות הסוציולוגית הישראלית העכשווית, אך לצערנו הרב מאחורי המילים הללו עשויות להסתתר גם סטיגמות ודעות קדומות המנכיחות את השיח הגזעני-תרבותי המתחדש.
שני טעמים לטענתי, מחד גיסא השאלה הזו יוצרת הסתכלות בחלקי הקבוצה המסומנת בה, "המזרחים", כאל יצורים זקוקים להצלה בעזרת בעלי העמדות המשכילות. מאידך גיסא כינון הקטגוריה המונוכרומטית הזו מנחיל בשיח הציבורי מיון שגוי של קבוצות מגוונות שלמות תחת כותרת אחת המוחקת זהויות.
אין להכחיש כי המבט האוריינטליסטי רווח, שוכן ונוכח בדעות ובדמיון הקולקטיבי, הן של הימין והן של השמאל. מבט זה בא לידי ביטוי באמירות ובתסריטים צפויים להתרחש. הבעות האוריינטליזם מסייעות להטמיע בקרב הציבור את הדפוסים ההתנהגותיים המיוצגים בזיכרון הקיבוצי שלנו. המסר המועבר הינו ברור: "פרימיטיביות" של אלו אשר לא מודעים למצוקותיהם האמיתיות מובילה אותם אל הקיום תוך אשליה ועיוורון כתוצאה של שנאתם וטינתם המסר המורעל הזה מהווה מחד ניב לפטרנליזם ומצד שני הוא סמל לשיח אתולוגי המתייחס אלינו כקופי אדם אשר נמצאים תחת מחקר התנהגותי על ידי בני אנוש.
כינון הדמות המופשטת והשטוחה של "מזרחיים" הוא סימפטום לאתנוצנטריזם. תופעה זו המטשטשת ומוחקת כל גוון ומכלילה כמזרחים את אנשי מרוקו, ארץ אשר עד עתה נמצאת מערבה מרוב ארצות אירופה, צאצאים הממשיים והמיתולוגיים של ספרד אשר נמצאת בדרום מערב אירופה, וכמובן גם כן את צאצאי יוצאי מצרים, לוב, אלג'יר, ועוד מדינות מהן באו ה"מזרחים" והנמצאות מערבה מישראל או מערבה מארצות אשכנז. מאמץ הסמיוטי והגיאוגרפי הזה נעשה על מנת לאחד לשם רכישת כוח ייצוגי ופוליטי אך קודם לכך על מנת לייצר דמות פשטנית לקבוצה שהוצגה כהומוגנית.
כנגד אידיאולוגיות אלו נחוץ להדגיש כי לא קיימת מזרחיות, אין "מזרחים". לכל השולל את אמרתי נותר לרדת ולצאת מן הבועה ולפגוש את אנשי העדות השונות זו מזו. אולי ניתן לדבר על "יוצאי מדינות האסלאם וספרד" אולם על "עדות המזרח", "יוצאי צפון אפריקה האימפריה העותומנית וספרד" או ביטויים רחבים יותר, למרות שכל הכללה תמשיך להיות בעייתית ולא מדויקת מפני שאין מדובר באוכלוסיה הומוגנית.
הגיע זמן להזכיר כששואלים מדוע ה"מזרחים" עושים דבר מה מתחדד הייצוג הדמיוני של ה"מזרחי" ודוחף את בנות ובני הלכאורה קבוצה לנסות "לעבור" כ"לבנים" באוניברסיטאות, במוסדות הדת ובכל המרחבים הציבוריים.
ניסיון זה עונה על הצורך להזדהות עם הדגם ההגמוני ולהסיר כל ספק מכך כי אנו משכילים,תרבותיים ועדינים על פי הסטנדרטים הנדרשים בהקשר החברתי בו אנו מפתחים את הקשרים החברתיים והמקצועיים שלנו. אך למרות היכולת לעמוד בציפיות של הנאורות כל החותר תחת המצופה למזרחי, גם אם הוא נראה מספיק "לבן", יהפוך באופן בלתי נמנע למזרחי מחמד אשר נוכחותו חובה באוסף האדם הנאור, ויקפידו להזכיר את מוצאו בצמוד לדעותיו הפוליטיות ההופכות אותו ליוצא מן הכלל, לפרדיגמה רצוי אך שאיננו מספיק מצוי בין ה"מזרחים".
ומה אם נתחיל ונחשוב כי האנשים עושים דברים מתוך שיקול דעת. גם אם לא נסכים איתם וגם אם על כולנו מופעלות מניפולציות, שבהזדמנויות רבות מכוונות לגרום לנו להרגיש חלק מעמדה עליונה צודקת ומוצדקת יותר. אולי השאלה היא לא מדוע צאצאי יוצאי מדינות האסלאם וספרד מצביאים ליכוד, אלא מדוע ישנם בין הישראלים אנשים אשר אינם מצביעים שמאל. אולי בא מועד לחשוב על הטעויות אשר נעשו בדרך, להכיר ולהודות כי נעשו ולהיפרד מן הפטרנליסטיות המתנשאת המסתתרת מאחורי הצבת השאלה מדוע "הם" מצביעים כך וכך. שאלה זו וניסוחה שייכים יותר לארכיון של האמירות הגזעניות של ראש ממשלת ישראל הראשון מאשר לשיח מתקדם ולכאורה חופשי מגזענות ששואפים לקיים בספרה הציבורית הפלורליסטית. אולי הגיע הזמן לשאול ולחקור לעומק מי הם אלה אשר כונו "מזרחים" על מנת לפרק את הקטגוריה הזו מול עיניי הציבור ועל ידיו בו בזמן.
הכותב, אליהו פרץ, הינו רבה של הקהילה המסורתית סיני בתל אביב
