תאגיד השידור 'כאן' שאחראי על הפקת האירוויזיון פרסם השבוע שהוא מגייס 500 מתנדבים לעבוד ללא שכר בתחרות הזמר הפופולארית שתתקיים בתל-אביב בחודש מאי הקרוב. עיריית תל אביב מגייסת גם היא 500 מתנדבים להסביר פנים לתיירים שיגיעו לעיר. כל זה מתרחש כאשר השבוע מתפרסמים מחירי הכרטיסים לאירוע שנעים בטווח של 1,150-2,000 שקלים, תלוי כמה קרוב לקובי מרימי אתם רוצים לעמוד.

התנדבות או עבודה?

נתחיל בהיגיון פשוט: אם 500 המתנדבים לאירוויזיון מבצעים עבודה הכרחית לקיומו של אירוע מסחרי אזי הם חלק מההפקה של האירוע ואם הם חלק מההפקה, ששעות עבודתם הכרחיות לקיומו של האירוע אזי זאת עבודה. אותי לימדו שעל עבודה צריך לשלם. אז למה ש-500 אנשים לא יקבלו שכר? האם כל עובדי התאגיד וכל אנשי ההפקה, האבטחה, הניקיון, האוכל, המלצרים, התלבושות, ליווי המשלחות, מתורגמנים, ומאות עובדים נוספים גם הם מתנדבים? ביתן 2 של גני התערוכה ניתן ללא תשלום? ברכבת האווירית שמביאה את המשלחות והתיירים הטייסים מתנדבים? ומה עם צוות הדיילות? עובדי עיריית תל אביב מתנדבים גם הם? ועובדי תאגיד השידור? אז הרשו לי לבשר לכם את הבשורה הלא מרה – הם לא מתנדבים. הם עובדים בשכר וטוב שכך. השוק בנוי על כך שאנשים מוכרים את כוח עבודתם ודרך כך העולם הקפיטליסטי מתקיים. כשבאותו עולם מנסים ליצור "קומבינות" אחרות – זה כבר ניצול.

זוכה "הכוכב הבא לאירוויזיון" קובי מרימי.(נועם רבקין פנטון/פלאש90)

ולמה פה אפשר לבקש מתנדבים ולא לשלם שכר? כי אפשר. פשוט כך. יהיו 500 איש שיתנו את זמנם מרצם וכוח עבודתם המסור לטובת העניין. אז אפשר. כי האירוויזיון הוא אירוע בינלאומי, וכי אנשים רוצים להיות חלק, וכי כוח המיקוח שלהם הוא בלתי אפשרי למול הרעיון שהם יהיו שותפים בהפקת האירוויזיון. למי שכוח המיקוח שלו גדול יותר כמו חברות אבטחה, האופציה של להציע להם להתנדב בכלל לא הפרק.

מתאגיד כאן נמסר בתגובה לפניית 'דבר ראשון' כי "גיוס מתנדבים לאירוויזיון הוא יוזמה בינלאומית המתקיימת מדי שנה במדינה המארחת, בדומה לאירועים גדולים אחרים בינלאומיים. אנו שמחים להציע את החוויה החד-פעמית והעוצמתית הזו גם לציבור הישראלי". תגובת התאגיד היא ביטוי ליחסי היצע וביקוש במובן הכי בסיסי שלהם – אנחנו תאגיד השידור נותנים לכם חוויה חד פעמית ועוצמתית ואתם תתנו שעות עבודה בתמורה. ככה. ללא כל בושה.

נקודה נוספת היא שאולי יכולה הייתה להיות נחמה קלה אם מחירי הכרטיסים לא היו כה גבוהים. כשהמחיר הנמוך ביותר לכרטיס לאירוויזיון עומד על 1,150 שקלים, האדם הסביר מתחיל לתהות למה העובדה ש-500 אנשים תורמים את כוח עבודתם בחינם לא מתרגמת למחיר סביר יותר לכרטיס.

אין הרבה אירועים בינלאומיים בישראל והאירוויזיון מציב סטנדרט חדש. הוא יכול להיות סמל ודוגמא לאיך אירוע כזה מיטיב עם תושבי ישראל, מספק עבודה, רווח וכן, גם הנאה למשתתפים

כששכר המינימום במדינת ישראל עומד על 5,300 שקלים בחודש למשרה מלאה וכרטיס vip עולה 2,000 שקלים, זה אירוע לעשירים בלבד. אותם אנשים שמרוויחים שכר מינימאלי הם אלה שסביר להניח שיהיו המתנדבים בשביל הזדמנות אולי להתחכך באירוע הנוצץ, זאת בשעה שמי שיש לו כסף ייהנה מעבודתם של אותם מאות מתנדבים.

הפרקטיקה, הלא חוקית – יש לציין, של "התנדבות" במקום העבודה מוכרת כאשר אולמות אירועים ומסעדות מבקשות להגיע ל"התלמדות" של שלושה ימים לראות איך העובד ממלצר ללא שכר ולאחר מכן, לאחר שתרם את זיעתו ועבודתו, יגידו הם כי הוא לא מתאים וחוזר חלילה. כך, כשהיחס בין מספר מבקשי העבודה לכמות המשרות גדל, תופעות מסוג אלו הולכות ונעשות רווחות יותר ויותר.

אך באירוויזיון מתווספת לפרקטיקה המנצלת הזאת ניחוח בינלאומי ואפילו הילה של ציונות ותרומה למדינה שכן ישראל זכתה לארח את התחרות וזאת הזדמנות להראות את פניה היפים לעולם אך בפועל היא עסק מסחרי לכל דבר שלא שונה מאותו אולם אירועים, או מאותן מסעדות מזון מהיר, וכל עבודה שירותית אחרת שמשתמשת בהתנדבות ככסות לניצול.

תל אביב-יפו נבחרה לארח את תחרות האירוויזיון 2019 (צילום מסך באדיבות דוברות עיריית תל אביב)

אין הרבה אירועים בינלאומיים בישראל והאירוויזיון מציב סטנדרט חדש. הוא יכול להיות סמל ודוגמא לאיך אירוע כזה מיטיב עם תושבי ישראל, מספק עבודה, רווח וכן, גם הנאה למשתתפים. אך דווקא פה באירוע כה ענק החיסכון בתשלום על שעות עבודה הוא בוטה מאוד ולא מייצר דגם ראוי לאיך אירוע בינלאומי צריך להתבצע.

הקריאות העולות מצד חלק ממעריצי האירוויזיון שלא לשתף פעולה עם הפרקטיקה הפסולה של התנדבות במה שצריך להיות עבודה נשמעות יותר ויותר ברשתות החברתיות אך לא פרצו עדיין לתקשורת המיינסטרים – עד עכשיו. האם האמירות האלה יחזיקו מים? סביר להניח שלא – כזכור, הביקוש ינצח. האם יש לדיון הזה מקום? כן, כן וכן.