בנק ישראל מבטל את האיסור החוקי על רכישה עצמית של מניות הבנקים. כך נמסר היום (ראשון) בהודעה של הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. עם זאת, בנק ישראל מגביל את היקף הרכישה העצמית ל-3% מהמניות המונפקות בלבד.

"רכישה עצמית" היא אקט בו גוף ציבורי רוכש בחזרה את מניותיו בשוק מהציבור שמחזיק בהן. חברה עשויה לבחור לבצע רכישה עצמית ממספר סיבות. אחת הסיבות עשויה להיות הרצון להחזיק לבעלי החברה את השליטה בה על ידי ריכוז חלק גדול יותר מהמניות אצלה.

עם זאת, קיימות סיבות נוספות לבחירה של חברה לבצע רכישה עצמית. הרכישה העצמית יכולה להיות דרך להעביר חלק מרווחי החברה לבעלי המניות, בדומה לדיבידנדים. כך, החברה מעבירה חלק מההון העצמי שלה לבעלי המניות, ובתמורה אלו "מחזירים" את המניות שברשותם לחברה.

סיבה נוספת, ובעלת פוטנציאל בעייתי יותר, היא הניסיון להעלות את ערך המניות של החברה. במקרה בו הביקוש למניות החברה הוא נמוך, ערך המניות יהיה נמוך בהתאם. מכיוון שהנפקת מניות היא אופן לגיוס הון על ידי החברה, והיא משקפת במידה רבה את הכדאיות להשקעה בחברה, יש לאותה החברה אינטרס לשמור על ערך מניות גבוה. במקרה של ערך מניות נמוך מדי, החברה יכולה לבחור להשקיע את ההון שלה ברכישת המניות בעצמה – דבר שמעלה את הביקוש וכך את ערך המניות.

רכישות עצמיות הן חוקיות במרבית מדינות המערב מאז תהליכי הליברליזציה הפיננסית בשנות השמונים, אבל יש לה פוטנציאל להיות בלתי חוקית. רכישות עצמיות עלולות להיות חלק מ"הרצת מניות" – מעשה של הונאת בעלי המניות של חברה. הרצת מניות עלולה להתבטא למשל ברכישות עצמיות גדולות, שמעלות את ערך החברה, מעט לפני ביצוע עסקה גדולה או הנפקת מניות חדשות. כך, מועלה באופן "מלאכותי" ערך המניות, ונוצר הרושם שהחברה שווה יותר ממה שהיא שווה באמת.

אחת מפרשיות הרצת המניות החמורות ביותר בתולדות ישראל נחשפה בשנת 1983 דווקא בקרב הבנקים. באותה השנה נחשף שהבנקים שמרו על ערך מניות גבוה על ידי רכישות של קרנות שונות את מניותיהן. כך, הסתירו הבנקים את המצב הרעוע האמיתי בו הם נמצאים, שהוביל בסוף לקריסתם באמצע שנות השמונים.

עם זאת, יש לציין שככל הנראה לא מדובר בסכנה לחזרה על פרשיית הרצת המניות בבנקים, מכיוון שהרכישות העצמיות מוגבלות ל-3% מהמניות המונפקות של הבנק. מדובר בהיקף נמוך יחסית של מניות שיכולתו להשפיע על ערך מניה שולי יחסית.