כaהייתי ילדה, אבא שלי היה איש צבא קבע, מה שהתבטא בעיקר בחסרונו הכמעט תמידי בחיינו. באופיו הוא אינו איש של דיבורים רגשיים ועקב עבודתו לא היה נוכח ברוב הארועים השוטפים של ילדותנו' אבל בפורים הוא היה ה(בהא הידיעה) אבא שלנו! בפורים אבא שלנו, היצירתי, המעשי, ה"פרוייקטור" הגדול' הפך את חלומותינו הפרועים ביותר למציאות והיו לנו התחפושות המקוריות בעיר.
ואל תשכחו שאני מדברת על תקופה בה האפשרויות לרכישת תחפושות הייתה מאוד מצומצמות. היום המבחר גדול, אם מסין ואם מהקניון, ותחפושת מעניינת ומקורית הפכה נגישה לכל.
אז רגע לפני שפורים מגיע – להלן כמה מחשבות:
- יש ילדים אוהבים להתחפש שוב ושוב לאותו הדבר! זה הכיף שלהם ובדר"כ מדובר בדמות או חיה נערצת המלווה אותם גם ביומיום. תנו להם – אני יודעת שזה מבאס לרכוש תחפושת "בוב הבנאי" שנה שלישית ברציפות, אבל זה מה שהילד רוצה.
- ילדים לפעמים משנים את דעתם. התחפושת נרכשת לפני החג ואז ב"רגע האמת" הם פתאום רוצים תחפושת אחרת – אני ממליצה להשאיל, אם ניתן, תחפושת או שתיים נוספות מחברים למקרה הצורך, שיהיו ב-Stand by כאפשרויות נוספות, למקרה שהילד משנה את דעתו.
- לפעמים הילד יקום בבוקר החג ויסרב להתחפש – לא נורא. נכון, אתם מבואסים, זה מובן, קניתם, השקעתם, הכנתם, כולם יגיעו מחופשים ורק הוא לא. שימו את התחפושת בשקית וקחו אותה לגן/לכיתה למקרה שהילד יתחרט במהלך היום.
- ילד שמתחפש לדמות נשית וילדה שמתחפשת לדמות גברית אינם סימן לנטיות מיניות, Cross dressing, או אימון למופעי דראג. ילדים אוהבים להתחפש לדברים אחרים ממה שהם בעיקר כי זה מעניין ומצחיק אותם.
- יש ילדים שלא אוהבים להתחפש (זה אולי מפחד, חשש, לא מרגישים נוח בתחפושת, מרגישים מוצפים בחג עקב הרעש והחגיגות ועוד). זה מצב שיכול מאוד לתסכל אותנו כהורה – אולי נתאכזב שילדנו לא מתחפש "כמו כולם" וגם נחשוש מתגובות אחרים לכך שרק הילד שלנו יגיע ללא תחפושת… במקרה כזה אפשר להציע לילד רק אביזרים מינימליים שאולי יתאימו יותר לתחושותיו, אך בהחלט לא להכריח ולאפשר לילד להיות כמו שנוח ומתאים לו.
פורים הוא חג נפלא. חיכיתי לו בילדות, ואני אוהבת אותו עד היום. היכולת להיות מישהו אחר ליום אחד משחררת, מהנה ומכניסה יצירתיות, הומור ושמחה לחיינו לכמה ימים.
היו קשובים והרגישו מה נכון לילד שלכם? פורים שלכם אולי אינו הפורים שלו… וזה בסדר גמור.
