עובד שהתפטר בשל הטרדה מינית במקום העבודה יהיה זכאי לקבל פיצוי כאילו פוטר, בהתאם לסעיף 11(א) בחוק פיצויי פיטורים המגדיר מקרים בהם התפטרות תיחשב לפיטורים. כך נקבע בפסק דין של בג"ץ, בתיאום עם עמדת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.

בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (פלאש90)

הפרשיה החלה כאשר עובדת זרה מהפיליפינים תבעה מבני זוג שבביתם הועסקה בתחום הסיעוד פיצויי פיטורים. העובדת טענה כי פוטרה על ידי בעלה של המטופלת ודרשה שישולמו לה רכיבי שכר שונים וכן פיצוי בלא הוכחת נזק בשל הטרדה מינית שחוותה מהבעל. בני הזוג טענו כי העובדת התפטרה ללא הודעה מוקדמת וללא סיבה מוצדקת וכי היא זו שהטרידה מינית את הבעל.

בית הדין פסק לטובת העובדת פיצוי בסך 75 אלף ש"ח בגין הטרדה מינית, ואף ציין כי "בהתחשב בחומרת ההטרדות, משך ההטרדות ויתר נסיבות העניין. בתנאים שבהם עבדה התובעת – שהיו כרוכים בהטרדות חוזרות ונשנות ויחס פוגעני מצד המעסיק-הנתבע – הרי שגם לו התפטרה, מדובר היה בנסיבות שבהן אין לדרוש מעובד להמשיך בעבודתו. אין ספק שאלה נסיבות המזכות בפיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים". בית הדין גם קבע כי העובדת פוטרה על רקע מחלוקת בינה לבין המעסיק, בהקשר לזכותה למנוחה שבועית.

הנתבעים המשיכו לערער והמקרה הגיע עד לבג"ץ. בג"ץ הציע ליועץ המשפטי לממשלה לשקול את התייצבותו להליך והיועץ החליט להתייצב והגיש את עמדתו בשאלה המשפטית: האם התפטרות עובד עקב הטרדה מינית אותה חווה במקום העבודה, נכנסת בגדר "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו", כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, ומהווה למעשה התפטרות בדין פיטורים.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה הוגשה באמצעות עו"ד אודלי-ה גליק מהמחלקה למשפט העבודה בפרקליטות המדינה וגובשה בסיוע של זרוע עבודה במשרד העבודה והרווחה שאמונה, בין היתר, על חוק פיצויים פיטורים, עובדים זרים ומניעת הטרדה מינית במקומות עבודה. בעמדה הובהר כי לשונו של סעיף 11(א), כמו גם התבוננות בתכלית החוק ובפסיקה, מבססות את המסקנה המשפטית שהתפטרות עובד בעקבות הטרדה מינית שחווה מצד המעסיק, היא אכן בגדר "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". מסקנה זו אף מתיישבת עם הערכים החברתיים, אשר המחוקק בחר לקבוע כעקרון נורמטיבי באמצעות החוק למניעת הטרדה מינית והפסיקה, כמפורט בעמדת היועץ המשפטי לממשלה.

עוד צוין בעמדה, כי על מנת לקבוע האם עובד כאמור זכאי לפיצויי פיטורים, יש לבחון את יתר מבחני המשנה של סעיף זה. קרי – האם העובד התפטר עקב הטרדה מינית שחווה, והאם בנסיבות העניין אין לצפות כי יתרה במעסיק טרם התפטרותו – ובכלל זה כאשר ההטרדה נעשית ע"י המעסיק או בידיעתו/בנסיבות בהן המעסיק אינו יכול או אינו רוצה להפסיק את הפגיעה – זכאי העובד להכרה של "מתפטר בדין מפוטר" ולפיצויי פיטורים כתוצאה מכך.

בתום דיון שערך בג"ץ בנושא, החליטו השופטים כי ההטרדה המינית עולה כדי 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'. גישה זו מתיישבת גם עם תיקוני החקיקה של השנים האחרונות, והרצון להילחם נגד התופעה המכוערת של הטרדה מינית בכלל, ובמקום העבודה בפרט. זאת, מתוך הכרה בפגיעה הקשה הנגרמת על ידי הטרדה המינית". בני הזוג אף חויבו בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בשני הערכאות.