בסיום הדיון בבג"ץ על איסור הכנסת חמץ לבתי חולים בפסח: בג"ץ הוציא צו על תנאי המורה על המדינה לנמק צעדיה בעניין.

בית המשפט העליון נתן אתמול (שלישי) צו על תנאי כנגד המדינה, בסיום דיון כנגד איסור הכנסת חמץ לבתי חולים בפסח. בצו, שניתן על ידי השופטים הנדל, גרוסקופף ופוגלמן, מורה בג"ץ למדינה לנמק מדוע לא תאפשר הכנסת מזון, לרבות חמץ, לבתי החולים במהלך חג הפסח, תוך קביעת הסדרים מתאימים אשר יאפשרו שמירה על כשרות המזון המוגש על ידי בית החולים. זאת, בין בדרך של הגשת המזון המסופק על ידי בית החולים בכלים חד פעמיים, או על ידי מציאת פתרון מדתי אחר. עוד הורה בג"ץ כי על המדינה לנמק מדוע לא יימנעו המאבטחים בבתי החולים מלנקוט צעדים לאכיפת נושא הכשרות בפסח, לרבות בדרך של הערות לבאי בתי החולים בנושאי מזון וכשרותו.

צלחת סדר פסח (צילום: נתי שוחט/ פלאש90)

 

הצו הוצא לאחר שבמהלך הדיון, שופטי העליון ביקרו באופן נרחב את הצעות המדינה בעניין, ורמזו כי הפתרון אליו יש לכוון הוא פתרון הכלים החד פעמיים: לפיו, בתי החולים ישתמשו בכלים חד-פעמיים לצורך הגשת המזון בבית החולים במהלך חג הפסח, במקום למנוע ממבקרים להכניס חמץ לבית החולים במהלך החג.

המדינה: אין פתרון אמיתי

את הדיון פתח עו"ד יאיר נהוראי, המייצג את 'הפורום החילוני' שהגיש את אחת משתי העתירות בנושא. עו"ד נהוראי הודיע כי הפורום החילוני מתנגד להצעת מתחמי החמץ המחודשת של המדינה, ואמר כי "השורה התחתונה של תגובת המדינה היא אמירה שאין פתרון אמיתי. הם דורשים שבבתי החולים יהיה בכניסה בודק בטחוני, יהיה מקום להפקיד את המזון, יהיו מתחמים בחצרות, גם שם צריך מאבטחים. בשורה התחתונה – אנו חוזרים לתגובה הראשונה של המדינה שבה יש החלטה חד משמעית שאין לאפשר הכנסת חמץ בכלל למתחם בית החולים. מאחר שזאת נקודת המוצא של הדיון צריך לקבוע את הכלים המשפטיים שאנו עובדים איתם. לפי המדינה, כאשר יש התנגשות בין חופש הדת וחופש מדת, חופש הדת מנצח. המדינה כותבת שהנוהל לא מחייב איש לחייב דרישות דת. בפועל, בתי החולים מחייבים כפייה דתית. לבוא ולומר לאותו חולה שמבקש לאכול חמץ שהוא צריך לצאת החוצה מהמתחם כדי לאכול זאת כפייה דתית, אין לזה משמעות אחרת. המסמך הזה הוא המסמך הראשון בתולדות המדינה שאומר: 'בשל הצביון היהודי של מדינת ישראל נכפה כפייה דתית בפועל על הפרט'".

מוצרי חמץ מכוסים בניילון בסופרמרקט בחיפה (צילום: lev radin / Shutterstock.com)

בהמשך, טען נהוראי כי מבחינה חוקית לבתי החולים לא קיימת היום סמכות למנוע הכנסת מזון לא כשר למתחמם. לדבריו, "המדינה פועלת מחוץ לחוק. חוק זכויות החולה מאוד ברור. מבחינה חוקית, למנהל לבית החולים אין סמכות להורות שמישהו יאכל או לא יאכל כל דבר. אין סמכות חוקית למנהל בית החולים למנוע ממישהו לאכול משהו. יכול מנהל בית החולים לבחור שבית חולים יהיה כשר או לא כשר בלבד. יש את חוק זכויות החולים מצד אחד, ואת שאלת הכשרות מצד שני, והוא אינו יכול לעבור על חוק זכויות החולה".

עוד אמר כי "אני רוצה לרדת למציאות הפרקטית. מה יקרה? אם תתקבל עמדת המדינה אף אחד לא יעלה על דעתו שאמא לא תביא אוכל לילדה שלה, זה לא יקרה. כן יקרה שאנשים יתחילו לשקר, לרמות, להכניס. איך אוכפים את זה שיותר מחצי מדינה לא רוצה אוכל כשר? יהיו שומרים שימצאו אישה מבוגרת, אמא שהכניסה אוכל לילדה שלה, ומה יעשו לה? יגישו נגדה כתב אישום? איך אפשר בכלל לאכוף את זה? אנשים יכניסו. אי אפשר לאכוף את זה. הכלים יהיו כלי חמץ. מה שהם מבקשים יתפוצץ להם בפנים".

עו"ד סאוסן זהר, המייצגת את ארגון 'עדאלה', טענה אף היא כנגד הצעת המדינה הנוכחית, ואמרה כי "החלופה שמוצגת על ידי המדינה, הקמת מתחמים סגורים מחוץ למבני בתי החולים, היא הרבה יותר גרועה מהמצב שנגדו אנו עותרים. היא מקימה גטאות של כל מי שאינו רוצה לאכול אוכל כשר. אנו מייצגים את המרכיב הערבי של העתירה הזאת. יש הרבה אזרחים ערבים שפוקדים את מרבית בתי החולים בישראל, או עובדים בהם, מדובר על אלפים. במתחם הזה, יחויבו כל אם ערביה שמביאה אוכל לילד המאושפז שלה, או כל בעל שרוצה להביא אוכל לאשתו היולדת – כל אלה יאלצו לקום ולצאת מחוץ למבנה בית החולים כדי לאכול?"

עו"ד סאוסן זהר, המייצגת את ארגון 'עדאלה': "החלופה המוצעת על ידי המדינה, לא רק שהיא פוגעת בזכויות חוק יסוד, היא מנוגד לכל החוקים הקיימים היום בישראל"

עוד טענה כי "לא ייתכן שתהיה מדיניות שתאסור על אותה אמא או אבא ערביים שרוצים להביא אוכל לקרובי משפחתם, להביא את האוכל הטבעי שלהם למקום בו אותם אנשים נמצאים במצב הכי מוחלש שאפשר להיות. אנחנו לא נגד החלת כשרות בבתי חולים במהלך חג הפסח. אנחנו נגד החלת מדיניות שאוסרת על מבקרים ועל חולים לצרוך את המזון שלהם. מבחינתו זה לא משנה אם בית החולים רוצה להיות כשר או לא, אבל שלא יאסור על אותם אנשים לאכול את האוכל שלהם. זאת ההחלטה הכי אינטימית ופרטית של אדם, בטח כאשר הוא נמצא בבית חולים ואין לו אפשרות אחרת. אנו לא מבקשים לערבב את המזון שלנו בבית החולים. אנו מבקשים להביא מזון, בעצמנו, עבור עצמנו, בכלים שלנו. אוכל שאני מביאה לילדה מאושפזת, או לעובד בית חולים, אינו פוגע במרחב. זאת עוד סיבה לכך שהפתרון המוצע אינו מאוזן ואינו ראוי. אנו לא חושבים שיש כאן איזונים ראויים. החלופה המוצעת על ידי המדינה, לא רק שהיא פוגעת בזכויות חוק יסוד, היא מנוגד לכל החוקים הקיימים היום בישראל".

עו"ד זהר התייחסה לעובדה כי הצעת המדינה לא מפרטת אילו תנאים ישררו באותם מתחמי חמץ מגודרים: "המתחם הסגור הזה, אי אפשר לדעת מה התנאים שיהיו בו, איך אני יודעת איפה הוא יוקם, איך הוא יוקם, מה יקרה בתנאי מזג אוויר קשים, כשאותם חולים יאלצו לצאת לאותם מתחמים מחוץ למיטות שלהם, זה פתרון מבזה, זה פתרון לא חוקי, ופוגע בזכויות חוקתיות".

בסיום דבריה, ביקשה עו"ד זהר כי בית המשפט יוציא צו על תנאי כנגד המצב הקיים היום, ואמרה כי "אנו לא מדברים על עניין שולי, על כפיה דתית שלא פוגעת פרקטית בחיים של האזרחים. אם נשים את עצמנו בנעליים של מאושפז בבית חולים, שנאלץ לצאת למתחם אחר מחוץ למבנה, זה משהו פוגעני ומשפיל. עבור אדם שמאושפז שבעה ימים בבית חולים זאת לא תקופה קצרה. אשפוז הוא קשה וכואב, גם למאושפז וגם לסביבתו".

"בודק בטחוני וכשרות? זה בשר וחלב"

בעבר, הציעה המדינה, לאחר היוועצות מול משרד הבריאות והרבנות, שתי חלופות עבור המצב הקיים בבתי החולים. הראשונה הייתה הקמת מתחמים ייחודים בהם ניתן יהיה לאכול חמץ. הרבנות הראשית חזרה בה מהצעה זו, מה שהוביל גם לנסיגת משרד הבריאות ולבסוף המדינה ממנה. החלופה השנייה שנבחנה, היא כי בתי החולים ישתמשו בכלים חד-פעמיים לצורך הגשת המזון בבית החולים במהלך ימות חג הפסח. באופן זה, ניתן יהיה להכניס מזון חמץ לשטח בית החולים, ללא חשש כי חמץ יתערבב בכלי האוכל של בתי החולים ויפגע בכך בכשרות מטבחי בתי החולים. הצעה זו לא זכתה לבחינה מעמיקה על ידי המדינה עד עתה, אך היום בדיון, רמזו שופטי בג"ץ כי יש לחזור ולבחון הצעה זו, וכי ייתכן כי הצעה זו תהווה את הפתרון המיטבי לסוגיה.

עוד הודתה המדינה היום כי מבחינה כשרותית בלבד, לא קיימת בעיה בפתרון הכלים החד פעמיים שהוצע על ידה בעבר. עו"ד נטע אורן שייצגה את המדינה בדיון הסבירה את נסיגת המדינה מחלופה זו על ידי חשש מהרבנות הראשית: "גופים מסוימים שמעוניינים לשמור על היתר הכשרות שלהם מטעם הרבנות, מצאו שלא ניתן לספק את המזון בפסח בכלים חד פעמיים".

לאחר דברים אלה, ביקשו השופטים מנציגת המדינה, עו"ד אורן, להסביר את העמדה אותה המדינה הגישה. השופט פוגלמן אמר: "אולי נדבר ראשית על הבודק הבטחוני, דבר שאתם חוזרים עליו באופן אובססיבי. בודק בטחוני וכשרות? זה בשר וחלב. אתם מערבבים מין בשאינו מינו. אמרנו זאת כבר".

שופט העליון עוזי פוגלמן. ארכיון (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

עו"ד אורן התייחסה לעובדה כי כיום לא קיימת בחוק סמכות למאבטח בטחוני, לבחון את כשרותם של כליהם של הנכנסים לבתי החולים. לדבריה, "אותו מאבטח שמוצב בכניסה לבית החולים מוצב שם כדי לבדוק ביטחונית את הנכנסים. סמכותו מוגבלת לעשיית חיפוש רק כדי לשמור על ביטחונם של הנמצאים. אין לו סמכות שנוגעת לענייני כשרות".

לאחר שנשאלה על ידי בית המשפט האם באופן עובדתי, מקבלים מאבטחי בתי החולים הנחיות למנוע הכנסת חמץ בפסח, אמרה: "כמו בכל יום בשנה הוא אמור להסב את תשומת לבם של המבקרים לנוהלי בתי החולים".

על כך אמר השופט גרוסקופף: "אני חושב שהתחושה היא שזאת קצת התחכמות. בסופו של דבר, אתם רוצים להפוך את המאבטחים לאחראים על כך שלא יוכנס חמץ, במסווה של שמירה על הסדר. וזה לא כך".

גם השופט פוגלמן ביקר את קשירת המאבטחים למניעת הכנסת חמץ, ואמר: "התפיסה של מאבטח בטחוני היא שזה איש מרות ששומר על הביטחון הציבורי, והתפיסה של הציבור הרחב, לא כולם מכירים את עקרון החוקיות, היא שזה איש מרות שצריך להישמע לו. גם אם בכוונה שלכם היא שהוא ישמש כסוג של איש מודיעין, כשיגיע מאבטח ויגיד לאדם 'לא מכניסים לבית החולים מזון לא כשר אלא למכלאה', האדם ירגיש שהוא מחויב לציית לו".

בהמשך, אמר השופט פוגלמן כי הצעת המדינה הנוכחית לא תוכל לשרת חולים שאינם מסוגלים להתנייד אל אותם מתחמי חמץ שיוקמו מחוץ למבנה בית החולים ואמר כי "צריך לקחת בחשבון שפתרון המתחמים הוא בעייתי עבור אותן אוכלוסיות שאת רוצה להגן עליהם בצד השני. חולים שמרותקים למחלקה לא יוכלו להגיע למתחמים האלה. לא נראה שלקחתם את השיקולים האלה בחשבון. נראה שרציתם להציע משהו שלא פותר את הבעיה".

בהמשך, ביקרו השופטים בחריפות את העובדה כי ההצעה הנוכחית שהוגשה על ידי המדינה הוגשה מבלי לספק מענה שלם לבעיה. השופט הנדל אמר כי "הקושי בעמדה שלכם היא שלא הצעתם שום פתרון. הצעתם פתרון אחד, וכתבתם שהוא לא מתאים לכל בית חולים, וצריך להיות שומר בכל מקום ומקום, ועוד. עולה שאתם לא מנסים למצוא פתרון. נראה לי שהפתרון של הכלים החד פעמיים הוא טוב יותר. אנו רוצים שהדברים יהיו כתובים, כדי שאפשר יהיה לבדוק את זה. אפשר לומר רק שיש בעיות, אבל אפשר גם למצוא פתרון. ההלכה מצאה פתרון לבעיות קשות יותר. זה לא דבר לא פתיר. הקושי הוא שכרגע המצב הוא שאי אפשר להכניס אוכל בכלל. אתם נותנים פתרון אחד בכל כך הרבה תנאים, ואומרים שזה לא יחול על כל בתי החולים. אנו רוצים פתרון אמיתי, לא פתרון בכאילו. אני לא מבין למה אי אפשר לעשות את פתרון הכלים החד פעמיים, ולמה אי אפשר לעשות פתרון מכבד. צריך להציע פתרון מידתי. כרגע אין לי פתרון מידתי".

על ביקורת זו אמרה עו"ד אורן כי "עמדתנו היא שצריך למצוא פתרון שיאזן בין צרכים אלה ואלה. עלו שתי חלופות. מאחר וחלופת הכלים החד פעמיים נשללה על ידי משרד הבריאות, לא עשינו לגביה בחינה מעמיקה של איך פותרים הלכתית, ובחרנו לבחון את מתחמי החמץ. חזרנו בנו בגלל חזרה של הרבנות. בסופו של דבר הגענו לפתרון חלופת מתחמי חמץ שהוא פחות מקיף: להקצות מתחמים בחצרות בתי החולים, הכוונה היא כמובן לא לגטאות אלא למקומות מכבדים. מקומות ישיבה, מקורים, שיכבדו את המאושפזים. הסיבה שזה סויג רק לבתי חולים בהם זה מתאפשר, היא מתוך אותו חשש שאם זה יהיה בבתי חולים שמטעם הרבנות לא ניתן יהיה לוודא שאחרי שאדם יסיים לאכול שם הוא לא ראה את אותו שילוט ולא עבר בידוק, ויכנס לבתי החולים"

לאחר ביקורת נוספת על הפתרון הנוכחי, אמר השופט פוגלמן כי "אנו באמת מעוניינים שתבחנו את חלופת הכלים החד פעמיים. זאת חלופה שתיתן לכל חולה שלא מסוגל לקום ממיטתו מענה".

השופט הנדל הוסיף כי "הפתרון המידתי צריך לבוא ברצינות, וצריך לעבוד מהר יותר. נראה לא סביר שכל בית החולים הופך לאזור שאי אפשר להכניס אליו אוכל. צריך לתת פתרון אמיתי ולא פתרון עם כל כך הרבה חורים בתוכו. צריך להתחיל לעבוד על זה ברצינות, ולא לבחון את המינימום האפשרי, כשזה ברור שאי אפשר לקבל את הפתרון שלכם כשאין נתונים".

בדיון דיברה גם עו"ד ביאטריס שוורצנברג, היועצת המשפטית של בתי החולים 'הדסה', שהתנגדה לכל שינוי במצב הקיים, וקראה לציבור הלא יהודי לפנות אל בתי חולים אחרים. לדבריה, "המצב הנהוג כיום הוא המצב המידתי, במיוחד ביחס להדסה. יש להדסה ניואנסים מיוחדים. לפחות 75% מתושבי העיר ירושלים הם בעלי צביון יהודי דתי. יש קושי כלכלי בהדסה. הפתרון יהיה על חשבון שיפור המענה הרפואי. חוק זכויות החולה אוסר על אפליה – אנו סבורים שככל שתותר הכנסה של חמץ, אלא אם בפתרון מידתי, ואנו לא סבורים שקל למצוא פתרון כזה, זה יגרום לאפליה דווקא של הציבור היהודי. אם הציבור היהודי ימנע מהגעה לבית חולים, הוא יחשוב פעמיים, בעוד ציבור לא יהודי, יכול לגשת גם לבית חולים אחר. אנו מציעים שהם ילכו להתאשפז בבתי חולים אחרים, אחרת נגיע למצב של חדרים נפרדים בבתי החולים".

אחיות במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים הדסה עין כרם (צילום: הדס פרוש / פלאש 90).

השופטים שאלו את עו"ד שוורצנברג האם בדקו את העלות המשוערת של פתרון הכלים החד פעמיים. לאחר שענתה כי לא בדקו עלות זו, תהו השופטים כיצד ידעה לקבוע כי העלות עבור פתרון זה תהיה קשה מדי עבור בית החולים. עו"ד בתיה קישון, המייצגת גם היא את הדסה, אמרה כי "בעניין הכלים החד פעמיים קיבלנו עמדה הלכתית שאומרת שזה יצור בעיה קשה מבחינת ציבור שומרי המצוות בבתי החולים".

לבסוף התייחס לסוגיה עו"ד אלעד לוביץ, ראש המחלקה המשפטית של תנועת 'נאמני תורה ועבודה', שהגישה לבית המשפט הצעת פשרה במשותף עם תנועת 'ישראל חופשית'. עו"ד לוביץ אמר כי "הפתרון שלנו הוא כי כל הכלים של בתי החולים יעברו הכשרה לפסח, יוצבו שלטים לפיהם הציבור מתבקש לא לאכול אוכל פרטי על כלי בתי החולים, ומי שירצו להחמיר עם עצמו, יוכל לבקש לאכול בכלים חד פעמים. הוא יחמיר עם עצמו. לא צריך לקבוע סטנדרט מחמיר לכל הציבור".

"מידתיות היא הדדית"

רם פרומן, יו"ר הפורום החילוני, אמר בסיום הדיון כי "בית המשפט בפעם השנייה הוכיח שהוא מבין שמידתיות היא הדדית, ושתפקידו הוא לא לשמור באופן חד צדדי על הציבור הדתי, אלא על הציבור כולו. זאת, תוך מציאת פתרונות שיתאימו לכולם. לרבנות הכי קל לכפות את נהליה על הציבור החילוני והלא יהודי, אבל זה כמובן פתרון שאינו יכול להיות מקובל. אני שמח שבית המשפט הבין עד כמה פתרון המכלאות הוא לא רק לא סביר, אלא גם אינו ישים, ורמז למדינה שזה לא יהיה הפתרון. נראה שאין פתרון אחר זולת שימוש בכלים חד פעמיים כדי להבטיח גם חופש דת אבל גם חופש מדת".

עו"ד סאוסן זהר אמרה כי "הצעת המדינה אינה נותנת כל מענה לצורך במציאת איזון בין הצרכים של כלל המבקרים בבית החולים. אין כל סבירות שדווקא בתוך מוסדות שמבקריהם נאלצים לשהות בהם בשל מצבם הרפואי, תתקיים מדיניות כפייה אשר שמה במכלאות סגורות ציבור שהוא מופלה, וזאת רק משום שאינו שאינו שומר על מצוות היהדות. אפילו בחוק החמץ ובחוק איסור גדול בשר חזיר ישנם מנגנוני איזון, כך שאין כל סיבה שבמדיניות משרד הבריאות לא ימצאו כאלה, במיוחד כאשר בתי החולים והרבנות אינם מוסמכים על פי חוק להתערב בהחלטת הפרט על סוג המזון שהוא צורך".

מתנועת "ישראל חופשית" ותנועת "נאמני תורה ועבודה" שצורפו כידידי בית המשפט נמסר כי "מתוך הבנה כי בתי חולים הם סוגיה  ברגישות מיוחדת לאור מגוון האוכלוסיות אותן הם משרתים, ייצרנו פתרונות פרקטיים כך שבניגוד לרבנות הראשית, ובניגוד להצעת המדינה שזכתה לביקורת חריפה של השופטים – בית המשפט ביקש לבחון דווקא את הצעתנו. לכן מוטב שכעת, לאחר צירופינו כידידי בית המשפט – המדינה תבחן את ההצעה שגיבשנו, הלוקחת בחשבון את כלל אורחות החיים בישראל, לפני שנתייצב בפני תוצאה הרסנית שתייצר בתי חולים לא כשרים לחילוניים ובתי חולים כשרים לדתיים, באופן שפוגע בזכויות הפרט רק בשם עמדה הלכתית מחמירה שאיננה דרושה כאן".