על אף העובדה שהתחבורה הציבורית ליישובים הערביים כמעט הוכפלה מאז שנת 2010 ברפורמה משמעותית של משרד התחבורה, הדבר לא הצליח להביא לעלייה משמעותית בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה באוכלוסייה הערבית – כך עולה ממחקר שפרסם אתמול (שלישי) בנק ישראל. על פי המחקר, למרות העובדה ששיפור שירותי התחבורה הציבורית לישובים הערביים הקלה על ההתניידות לאותם עובדים שכבר השתלבו בשוק העבודה, הדבר לא הצליח להביא להשתלבות משמעותית של עובדים ועובדות חדשים. הסיבה, לטענת כותבי המחקר, היא חסמים כלכליים ותרבותיים אחרים שמונעים מהערבים להשתלב בשוק העבודה בישראל.

"תוצאות המחקר מלמדות על השפעה חלשה של התחבורה הציבורית על שיעורי התעסוקה באוכלוסייה הערבית. בפרט, לא מצאנו כי הרפורמה הביאה להצטרפותן של נשים לכוח העבודה. אולם נראה שהשיפור בתחבורה הציבורית סייע לחלק מהנשים העובדות לשמור על מצבן התעסוקתי, מצאנו כי השפעה זו התמקדה בנשים משכילות בגיל 50-30 שלא הייתה להן גישה לרכב פרטי" נכתב במחקר.

נשים ערביות צופות על הרחוב באום אל פאחם מהמרפסת. (צילום ארכיון: קובי גידעון/ פלאש90)

האוכלוסייה הערבית היא פלח האוכלוסייה בעל ההשתתפות הנמוכה ביותר בשוק העבודה בישראל. על אף העובדה שמדובר ב-21% מכלל אזרחי מדינה, בשנת 2017 רק 35% הנשים הערביות הוגדרו כ"משתתפות בשוק העבודה". זאת לעומת שיעור של מעל 80% בקרב נשים יהודיות שאינן חרדיות. בקרב הגברים מדובר ב-75%- גבוה משמעותית מהנשים הערביות, אך נמוך משיעור ההשתתפות של גברים יהודים.

עם זאת, לטענת כותבי המחקר, החסמים להצטרפות ערבים לשוק העבודה רחבים יותר ממצוקת התחבורה הציבורית. הכותבים מעלים מספר סיבות לקושי של ערבים, ובייחוד ערביות, להצטרף לשוק העבודה. מעבר לקשיי השפה ורמת השכלה נמוכה, נשים ערביות נדרשות לטפל במספר גדול יחסית של ילדים, כאשר מספר מסגרות היום לילדים הוא קטן יחסית למספרם בקרב האוכלוסייה היהודית. כמו כן, מציינים כותבי הדו"ח את האפלייה מצד המעסיקים כחסם מבני משמעותי נוסף שמונע את הצטרפותן של ערביות לשוק העבודה.

"ממצאי המחקר תומכים בטענה שכדי להעלות את השיעור התעסוקה בחברה הערבית יש להסיר חסמים אחרים, והתחבורה הציבורית משמעת לכל היותר גורם משלים לעניין זה" נכתב בדו"ח. כך, על אף רפורמה שכללה הרחבה דרסטית של היקף התחבורה הציבורית ליישובים הערביים, לא ניכרת עלייה משמעותית בשיעור הערבים העובדים או המחפשים עבודה.

ד״ר ת׳אבת אבו ראס ואמנון בארי-סוליציאנו, מנכ״לים שותפים בארגון ׳יוזמות אברהם׳ מסרו בתגובה למחקר כי ״תחבורה ציבורית היא הכרחית לתעסוקת נשים ערביות – אבל זה לא מספיק. הסיפור הוא שאין להן איפה לעבוד קרוב למקום מגוריהן. המפתח הוא יצירת הזדמנויות תעסוקתיות אטרקטיביות מגוונות, בשכר הוגן, ביישובים או בסביבתם הקרובה. כיום נאלצות נשים ערביות לנסוע לערים מרוחקות על מנת לעבוד, מצב המהווה חסם גדול בפני היכולת שלהן להשתלב בשוק התעסוקה. השיפור בתחבורה הציבורית הוא חשוב ומבורך, אבל רק מענה כולל יביא לשיפור המצב.״

נשים ערביות קונות בסופרמקרט בבאר שבע. ארכיון. למצולמות אין קשר לכתבה (צילום: מרים אלטשר/ פלאש90)

יש לציין כי לפי הדו"ח מצב התחבורה הציבורית בישובים הערביים לפני שנת 2010 היה קשה במיוחד. מתוך 125 יישובים ערביים בישראל, בשנת 2010 ל-36 מהם לא הייתה כלל גישה לתחבורה ציבורית, אך עד לשנת 2016 ירד מספר זה ל-11. ב-54 ישובים נוספים, וביניהם מספר ערים גדולות יחסית כמו טייבה, הוגדרה הגישה בתחבורה ציבורית כנמוכה מאד, וכללה מספר מועט של נסיעות ביום. עם זאת, מאז שנת 2010 מספר הנסיעות כמעט והוכפל. מדובר בשיפור משמעותי בשירות התחבורה הציבורית לישובים הערביים, אבל עדיין ניכר פער גדול בינם לבין הישובים ההיהודיים. בשנת 2016 מספר נסיעות התחבורה הציבורית לאלף איש בישובים הערביים עמד על 13.2, לעומת 25.9 בישובים יהודיים. עם זאת, מדובר בשיפור משנת 2010, אז התקיימו 7.2 נסיעות לאלף איש בישובים ערביים לעומת 19.9 בישובים יהודיים.

בכל זאת, טוענים בבנק ישראל, מדובר ברפורמה שמועילה לאוכלוסייה הערבית. "סביר להניח שהרפורמה שיפרה את איכות החיים בחברה הערבית מבחינות אחרות: מספר הנוסעים גדל משמעותית והדבר מעיד כי האוכלוסייה השתמשה בתחבורה הציבורית לצרכים שונים ונהנתה מהרחבתה, שכן זו הפחיתה את עלויות הנסיעה במונחי כסף וזמן" נכתב בדו"ח.