באוקטובר 1952 נפגשו בן גוריון והרבי קרליץ 'החזון איש' לדיון פילוסופי, שהוליד את האגדה על משל העגלה המלאה והעגלה הריקה. המשל הסביר את מערכת היחסים בין התנועה הציונית וחברה החרדית בישראל. בתמצית, שתי העגלות נפגשות בדרך צרה העולה במעלה ההר, על העגלה הריקה מוטלת החובה לפנות את הדרך לעגלה המלאה, הנאנקת תחת עול משאה. הנמשל היה ברור – התנועה הציונית חילונית היא עגלה ריקה מעול ערכים, ועליה לפנות את מקומה לעגלה החרדית, הנושאת בעול מצוות. המשל שהופך אט אט לנבואה, מלמד גם כיצד מי שאין לו משקל ערכי לדרוש בשמו ,יפנה את מקומו מרצונו, פשוט כי אין לו סיבה טובה להתעקש.

השבוע התבשרנו כי גם ישראל לא חומקת מהקו התוקפני של טראמפ, שביקש לפתוח מחדש את הסכמי הסחר מ-1985, הסכמים הנותנים לתוצרת החקלאית הישראלית תנאים מועדפים בייצוא לארה"ב. הכל חלק ממדיניות 'אמריקה פירסט', שעיקרה להחזיר לארה"ב את מקומות העבודה שעברו ממנה למזרח.

רה״מ בנימין נתניהו ונשיא ארה״ב דונלד טראמפ בטקס במוזיאון ישראל בירושלים (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner, File).

הייצוא הכולל של ישראל לארצות הברית בשנת 2018, כדאי לדעת, נאמד בכ-16.8 מיליארד דולר. מתוכם כ-6 מיליארד דולר מסחר ביהלומים, 2.8 מיליארד מהתעשיות הכימיות, 1.6 מיליארד במכשור רפואי וכ-800 מיליון מתעשיית הפלסטיק. התוצרת החקלאית המיוצאת לארצות הברית היא זניחה יחסית, לא יותר מ-148 מיליון דולר. באותה שנה ייבאה ישראל סחורה בשווי של קצת פחות מ-10 מיליארד דולר מארצות הברית. בעיקר ציוד אלקטרוני ב-3.1 מיליארד דולר וכלי רכב ב 1.8 מיליארד דולר. גם בתחום הייבוא, התוצרת החקלאית מהווה חלק קטן יחסית של כ 225 מיליון דולר.

אנשי הממשל שלו הודיעו כי במו"מ לחידוש ההסכם ידרשו מישראל הורדת מכסים על תוצרת חקלאית אמריקאית. בעייני האמריקאים, העובדה שיש להם גרעון סחר של כמה מיליארדי דולרים בשנה מול ישראל היא בלתי נתפסת. הם כנראה לא יודעים שהם מתפרצים לדלת פתוחה, כי בעוד שמדינות אחרות נלחמות כדי להגן על הייצור המקומי שלהן, ממשלת ישראל של השנים האחרונות מנדבת את הפגיעה בייצור המקומי שלה לטובת תחרות של ייבוא זול.

נטו הוזלות

עד כמה השערים של מדינת ישראל פרוצים? בדצמבר 2017 פרסם שר האוצר את תכנית נטו הוזלות, שהורידה מכסים ומיסי קנייה על שורה ארוכה של מוצרים מיובאים. לאורך כל הקדנציה האחרונה נקט משרד האוצר שוב ושוב בהורדת מכסים על מוצרים המתחרים בתוצרת חקלאית ישראלית, הכל בשם המלחמה ביוקר המחיה. בעוד שכל מדינה אחרת מורידה מכסים באמצעות הסכמים בילטראליים, כאלו האמורים לתת לתעשייה שלה ייתרון בייצוא למדינות אחרות, בישראל מורידים מכסים מתוך אמונה דתית בכוחות השוק החופשי. מורידים מכסים בחינם ובלי תמורה.

חקלאות בעמק יזראל (ענת חרמוני פלאש90)

במקרה של נטו הוזלות מ-2017, טענו תומכי המהלך כי מדובר בהורדת מכסים על מוצרים שכמעט ולא מיוצרים בישראל, כמו אלקטרוניקה וטקסטיל. עם זאת מדינה שחפצה לחזק את התעשייה המקומית שלה הייתה מנצלת מהלך כזה כדי להרוויח תנאים טובים יותר לשווקי היצוא שלה. בישראל אפילו לא חשבו על הרעיון הזה.

דוגמא נוספת לפריצות בשערי היבוא של מדינת ישראל היא הנכונות של ממשלת ישראל לקבל ייבוא של מוצרי מלט במחירי היצף מטורקיה ויוון. היצרנים הטורקים והיוונים מזהים את החולשה הישראלית, ומוכנים למכור לנו מלט במחיר הפסד כדי לגרום לקריסת המפעלים הישראלים, וכך לייצר לעצמם שוק נוח לייצא אליו במחירים גבוהים מאוד. וממשלת ישראל? היא מחליטה להטיל היטל היצף בשיעור מגוחך של 0.25%. בדיוני ועדת הכספים בנושא הסבירו אנשי משרד הכלכלה כי משרד החוץ טוען שהיוונים יכעסו אם נקבע היטל היצף אפקטיבי. אפילו ליוון המרוסקת כלכלית יש עמוד שדרה חזק יותר מלישראל בכל הקשור לשמירה על האינטרסים שלה בסחר החוץ.

האמריקאים רוצים שישראל תקנה יותר תפוחים, אגסים ושאר גידולים הנמצאים בעודף בארצות הברית. בקצה הישראלי עומדים כמה חקלאים מרמת הגולן ומאצבע הגליל שמגדלים תפוחים מצוינים, שיצטרכו לספוג את הרצון האמריקאי לפתוח שווקים חדשים. אם הם בונים על ממשלת ישראל שתגן על התוצרת שלהם, כדאי שיחשבו שוב וימצאו מקור פרנסה אחר. הנושאים והנותנים מטעם הממשל האמריקאי צפויים להיתקל בעגלה ריקה בצידו השני של השולחן. היא תפנה את דרכה מרצון פשוט כי אין לה מטען של רצון להגן על התוצרת המקומית, שבשמם כדאי לשאת ולתת עם האמריקאים.

חקלאים דרוזים בגולן (צילום: חיים אזולאי / פלאש 90).