עוד פחות מחודש נותר עד לבחירות לכנסת, ובימים האחרונים נראה שדווקא מי שנראתה עד לאחרונה כמפלגת קוריוז בלבד, עשויה להפוך לזו שתהווה את לשון המאזניים בבחירות האלה. המדובר הוא כמובן במפלגת "זהות" – המפלגה שהתפרסמה בעיקר בעיסוקה בסוגיות כמו לגליזציה מחד, והר הבית וסיפוח יהודה ושומרון מאידך. אך תחום נוסף בו מציעה המפלגה הליברטריאנית שינוי יסודי אינו זוכה לאותן כותרות, למרות שהשלכותיו על חיינו גבוהות, והסיכויים שלהם לממש חלקים ממנו אינם מבוטלים: ביטחון הפנים במדינת ישראל.

ככתבת פלילים, הדבר הראשון שקראתי בבוקר יום שבת הייתה הודעת המשטרה על אישה בת 41 שנרצחה על-פי החשד ברחובות, בידי גבר ואישה בשנות הארבעים לחייהם. בהמשך השבת הייתה גם הודעה על צעיר בן 26 שנדקר בבת ים, על אדם שהצית הוסטל בקריות, ועוד אירועים יום-יומיים מהסוג הזה. התעניינתי מה תהיה עמדת המפלגה, שלאחרונה יש סקרים שחוזים לה גם 4 מנדטים, ומתגאה במצע המפורט שלה, על הנושא.

בתוך חזון העיוועים שמציעה המפלגה יתכן שניתן למצוא הגיון: במערב הפרוע שיתממש כשהמשרד לביטחון פנים יעלם, קציני המשטרה שלנו יהיו עסוקים במסע בחירות ותפקידי השיטור יצומצמו – זה אך טבעי שנסתובב כולנו עם אקדחים

גולשי אתר מפלגת זהות, שמבקשים לקבל לידיהם את מצע המפלגה המלא, יועברו לעמוד חדש שמכריז "מצע מפלגת זהות – נגיש ופתוח לכולם!" נגיש ופתוח, אבל דורש הזנת פרטים אישיים, לרבות כתובת מייל, על מנת שבעתיד המצע ישלח לאותה כתובת. את המצע ניתן לקבל באחת מארבע השפות הבאות: עברית, צרפתית, אנגלית, ורוסית. כמה דוברי צרפתית בעלי זכות בחירה יש בארץ? כמה דוברי אמהרית? כמו דוברי ערבית? שאלות חשובות כשלעצמן, אך לא בהן נתעמק.

לפני צלילה למצע, יש להניח את קו המתאר החשוב ביותר: זהות היא מפלגה ליברטיאנית מובהקת. לתפיסתה, מעורבות המדינה בכלכלה צריכה להיות מצומצמת ככל האפשר, תפיסה המתבטאת במרבית תחומי החיים אותם המפלגה פורטת במצעה תוך שימוש מכובס וחוזר על עצמו במילה "חירות". או כפי שהדבר מנוסח במצע עצמו: ישראל צריכה להיות "מדינת חירות – מדינה המשיבה את מירב החירות והאחריות לאזרח בכל התחומים ומצמצמת למינימום את מעורבותה בחיי הפרט".

רעיון "צמצום המנגנון הממשלתי" איננו בלעדי למפלגת זהות, אך ההצעה ליישומו במצע קיצונית במיוחד. הפרק הראשון במצע, "מבנה הממשלה וצמצומו", מציע לבטל לחלוטין 6 משרדי ממשלה קיימים, חלק מהם חברתיים באופיים. זהות מציעה לבטל את משרדי הממשלה הבאים: המשרד לשוויון חברתי, המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל, משרד התרבות והספורט, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, המשרד לענייני מודיעין, והמשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה.

משרדי ממשלה אחרים, המפלגה מציעה "לאחד" אל תוך משרדים אחרים. את משרד הבריאות ואת משרד העבודה והרווחה – מציעה המפלגה לאחד לכדי משרד אחד ויחיד. את המשרד לביטחון פנים, מציעה המפלגה "לאחד" אל תוך משרד הפנים, יחד עם משרד נוסף – המשרד לשירותי דת.

פעילות מפגינות מול קרית הממשלה בתל-אביב במחאה על רצח נשים (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90).

המשרד לביטחון פנים חולש על תחום אחריות ענק, הכולל בין השאר את משטרת ישראל, מערך השיטור העירוני, התכנית להגנת עדים, שירות בתי הסוהר, הרשות לשיקום האסיר, פיקוח אלקטרוני על אסירים משוחררים על תנאי, מערך הכבאות וההצלה הארצי, רישוי כלי ירייה, ועוד ועוד. במקום שכלל התחומים האלה ינוהלו, יתוקצבו, ויפוקחו, תחת משרד המתמחה בדיוק בהם – הם ישולבו מחדש תחת משרד הפנים – משרד לא קטן שמתעסק בתחומים שלמים בעצמו, יחד עם המשרד לשירותי דת. אין שום סיכוי שתפלץ הפנים-בטחון-דתות ידע לתת מענה ממוקד ומקיף לתחום הכל כך דרמטי הזה – הענקת בטחון אישי ברחובות לכל אזרח ואזרחית.

מדוע לעשות זאת? מצע המפלגה מציע ש"איחוד המשרדים המפוצלים תורם לחירות האזרחים. לשר שאחראי על משרד כזה יהיה קל יותר לראות היכן האינטרס של הציבור מחייב לתת לאזרח, או לכלכלה, לפעול באופן חופשי, מבלי שהממשלה תנסה 'לנהל' אותו. כאשר לא יווצרו משרדי ממשלה חדשים, לא יהיה הכרח ליצור עבורם תחומי אחריות חדשים ובלתי נחוצים, על כל הביורוקרטיה ופוטנציאל הנזק והשחיתות הכרוכים בכך. כמו כן, לשרים בממשלה המצומצמת תהיה די והותר עבודה משמעותית ויהיה להם פחות עניין בקבלת החלטות מיותרות על מנת ליצור כותרות בלבד".

במקום בו מפרידים תחום על מנת להתייחס אליו בצורה המקצועית המתאימה לו, רואה זהות ניהול בלתי נחוץ של חיי האזרחים, שחיתות מובנית, ופופוליזם. צריך להגיד – המשרד לביטחון פנים, אמנם אינו זוכה לרוב לכותרות רבות, אך מופקד על תחום רגיש ומורכב. לשם הדוגמה, ניתן להתמקד ביחידת 'צור' בשירות בתי הסוהר. היחידה, שמפקחת על עברייני מין שמשתחררים מהכלא ועדיין בעלי מסוכנות גבוהה לחזור ולפשוע, לא החזיקה עד לאחרונה בסמכות לעצור עבריין מין שנתפס בעודו מבצע עבירת מין חוזרת. הסמכות הזאת ניתנה לה רק לפני חודשים ספורים, לאחר שהיחידה פנתה לשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, וביקשה ממנו להעניק לה סמכויות אלה. השר אימץ את ההצעה, והסמכויות אכן הועברו. קשה מאד לצפות ששר פנים, שיהיה אחראי גם על שירותי דת וגם על בטחון פנים, ויקבל לידיו כמות עבודה משולשת מהמצב הנהוג כיום, ידע להבין את צרכי יחידת צור הקטנטנה.

חנות כלי נשק (צילום: Shutterstock).

על מנת להבין טוב יותר מה מציע פייגלין בתחום הביטחון האישי, יש לבחון את השער החמישי במצע: "חירות האזרח ובטחון הפנים". פה אנו חוזרים לקו הליברטיאני המוביל את המפלגה: פירוד בין אזרחים (על-ידי פירוד המדינה לקהילות שונות), והעברת קבלת ההחלטות מידי המדינה לידי האזרחים. במסגרת ה"מודל הקהילתי" שמציעה המפלגה, הרשויות המקומיות יחולקו לקהילות קטנות והומוגניות, אליהן יועברו חלק מסמכויות המדינה והרשויות המקומיות. בהמשך, אותן קהילות יוכלו לקבוע כיצד המשטרה באזורם תיראה, במה תתמקד, ומי יעמוד בראשה: "יש לאפשר לאזרחים להיות מעורבים בפיקוח על המשטרה ובקביעת סדרי העדיפויות שלה. מפלגת זהות תאפשר מעורבות כזאת בכך שתעביר לקהילות את הזכות לבחור את מפקדי המשטרה שישרתו אותן", מציע המצע.

יש בתפיסה הזאת שתי בעיות מרכזיות: ראשית, הפיכת המשטרה לגוף פוליטי. דמיינו כי בכל עיר, ישוב, ומושב, יתקיימו אחת לכמה שנים בחירות על מפקד המשטרה החדש. בכירי המשטרה לא יעסקו עוד רק בתפקידם המקצועי, אלא במספר חודשי בחירות, בקידומם האישי, בכריתת בריתות, וכן הלאה. מעבר לכך שמפקד תחנת המשטרה האזורית אינו אמור לחזר אחר קולות הבוחרים – הוא אמור להתייחס באופן שווה לכל אזרח, ולא להעניק יחס מיוחד, למשל, למי שפעל לטובתו בבחירות, שכנע אחרים להצביע לו, וכן הלאה.

ההצעה הזאת מציגה את התפיסה שעומד בבסיס זהות: כל מה שמגיע מלמעלה הוא בהכרח רע, כל מה שמגיע מהאזרח הבודד הוא בהכרח טוב. לכן לא צריך להיות משרד לביטחון פנים – הקהילות ידעו לארגן לעצמם את המשטרה הטובה ביותר עבור עצמם. לא צריך לבנות את המשטרה מלמעלה, כגוף ארגוני: הקהילה תדע גם את מי להעמיד בראש, וגם "לקבוע את סדרי העדיפויות שלה".

בפרק הביטחון האישי ניתן למצוא רשימה נוספת של דברים שזהות מציעה לבטל, כמו "רדיפת צרכני קנאביס", וחלק שלם ומבעית במיוחד שמציע מחד לבטל את השימוש במעצר מנהלי, שהוא כלי משחית, אך להחלפתו ב"שבי לאויבי המדינה". שבי, במובן המלחמתי של המילה, היות ולטענת זהות אנו כבר מצויים במלחמה, ובמלחמה הדבר המוסרי ביותר לעשות הוא לקיחת אויבים בשבי.

אבל הפצצה האמתית ממתינה בתחתית הפרק – זכותם הטבעית של אזרחים לשאת נשק אישי. לא זכותם, חירותם. אחרי שצמצמו את המשרד לביטחון פנים, ממשיכה המפלגה את הפרטת הביטחון האישי לשלב הבא – נשק אישי. העובדה שכל מחקר מוכיח שתפוצתו של נשק מקטין את הביטחון האישי של האזרחים ולא מגביר אותו, לא עושה רושם כנראה על חברי המפלגה. אבל בתוך חזון העיוועים שמציעה המפלגה יתכן שניתן למצוא הגיון: במערב הפרוע שיתממש כשהמשרד לביטחון פנים יעלם, קציני המשטרה שלנו יהיו עסוקים במסע בחירות ותפקידי השיטור יצומצמו – זה אך טבעי שנסתובב כולנו עם אקדחים.