העניין הגובר שלי באמניות בשנים האחרונות מביא אותי לחקור ולהתעניין, להיפתח ולמצוא יופי גם בסגנונות וזרמים באומנות שבדרך כלל לא הייתי מתחברת אליהם. אם אתן כמוני, בטח יצא לכן לבקר באיזה מוזיאון אומנות אחד או שניים בחייכן, ואם כן, אני בטוחה שלפחות פעם אחת מצאתן את עצמכן מול יצירת אומנות שנראתה לכן כמו קשקוש מוחלט, ותהיתן מה היא עושה בכלל במוזיאון. יצירות אומנות אבסטרקטיות תמיד נראו לי כמו סוג של רמאות. כמו משהו שמחוויר לעומת הדיוקנאות המפורטים של האומנות הקלאסית, ציורי הנוף האימפרסיוניסטים, או, האהוב עליי, ציורי הסוריאליזם האסתטיים המטרידים ומעוררי המחשבה. למרות כל זאת, לא יכולתי להישאר אדישה בפעם הראשונה שראיתי את ציורי האבסטרקט המופלאים של אמנית השבוע שלנו – הילמה אף קלינט, ציירת שוודית מחלוצות הסגנון האבסטרקטי.

סדרת "המזבח", מתוך "ציורים למקדש", הילמה אף קלינט, 1915

הילמה אף קלינט נולדה בשנת 1862 בשוודיה למשפחה אמידה. בילדותה נהגה לבלות הרבה עם משפחתה בטבע ורכשה חיבה למתמטיקה ובוטניקה. בנעוריה למדה באקדמיה לאמנות בשטוקהולם, ולאחר מכן המשיכה ללימודים באקדמיה המלכותית לאמנויות. היא למדה בעיקר ציורי נוף ודיוקנאות בסגנונות האירופים הקלאסיים. את לימודיה סיימה בהצטיינות ואף זכתה במלגה יוקרתית בלב סצנת האומנות בשטוקהולם. בניגוד לאמניות רבות בתקופה זו, הילמה הצליחה להתפרנס יפה מציורי הנוף והדיוקנאות שלה, אך מהר מאוד נוצרה הפרדה בין האמנות "המסחרית שלה", זו שקיימה אותה, לאומנות הרוחנית שבאמת רצתה ליצור, שאותה יצרה בסתר בסטודיו שלה.

סדרת "עשרת הגדולים", הילמה אף קלינט, 1907

כבר מגיל 18 הילמה החלה להתעניין במיסטיקה ובתורת הנסתר, בין היתר בעקבות מותה של אחותה הצעירה. היא החלה להתעניין בתאוסופיה, תאוריה שפיתחה ילנה בלביטצקי שעיקרה הוא חקר קיומו של גרעין של "חכמה אלוהית" המשותף לכל הדתות. בשנת 1896 ייסדה יחד עם עוד ארבע חברות-אמניות קבוצה בשם "החמש", שנפגשו כדי ללמוד ולקרוא יחד כתבי קודש ומיסטיקה. הן ערכו סיאנסים, ניסו לתקשר עם רוחות וישיות עליונות, ותרגלו מדיטציה, וציור וכתיבה אוטומטיים. את המסרים הרוחניים שקיבלה, כמו גם את התיאוריות הפילוסופיות שלה, תרגמה הילמה ליצירות אבסטרקטיות מרהיבות ומלאות משמעות. ביצירותיה עשתה שימוש באותיות, סמלים, מילים וצבעים שחברו יחד ליצירות הרמוניות. הציור היה הדרך בו היא המשיכה לחקור את הדברים שמעבר לעולמנו הפיזי והמוחשי, ולהבין את התהליכים הרוחניים שהיא עוברת.

סדרת "עץ הדעת", הילמה אף קלינט, 1913-15

בגיל 43 הילמה החלה לעבוד על סדרת ציורים בשם "ציורים למקדש", שלימים תהיה החשובה והמשמעותית ביותר מבין יצירותיה. לפי הילמה, סדרת הציורים הזו "הוזמנה" ממנה במהלך סיאנס שביצעה, והיא קיבלה הוראות מפורטות ליצירתה. על הציורים בסדרה זו אמרה: "הציורים צוירו ישירות דרכי, בלי סקיצות ראשוניות ועם כוח גדול. לא היה לי מושג מה הם אמורים לייצג, ולמרות זאת עבדתי במהירות ובביטחון, מבלי לשנות אף לא משיחת מכחול אחת". ב-1908, כשנתיים לאחר שהחלה את הסדרה, התעוורה אימה של הילמה, והיא עצרה את עבודה כדי לטפל בה. כשהיא חזרה לעבוד ב-1912, חל שינוי באופן תיאורה של תהליך העבודה על היצירות, והיא אמרה שיצירותיה הן פירושים למסרים שהיא מקבלת. שפתה האמנותית התפתחה, ובנוסף לסמלים המוקדמים שלה דוגמת הספירלה, היא החלה להשתמש בסמלים פחות מופשטים כמו חיות וצמחים. בסדרה "עץ הדעת" היא אף מביאה את פרשנותה לסיפור גן העדן התנ"כי.

ברבור, הילמה אף קלינט, 1915

הילמה יצרה בחשאיות מוחלטת ורק לעיתים נדירות הציגה את יצירותיה לחברים או מכרים, מתוך מחשבה ואמונה שהעולם עוד לא מוכן ליצירותיה המתקדמות מבחינה רוחנית ואמנותית. בצוואתה היא הורתה לחשוף את יצירותיה לעולם רק לאחר שיעברו 20 שנים ממותה, תוך שהיא מקטלגת ביסודיות את עבודותיה ומתכננת לפרטי פרטים את החלל בו יוצגו. במקביל לזמן פעילותה האמנותית של הילמה, פעלו עוד שלושה אמנים כמוה, שחיפשו לחקור את העולם המיסטי באמצעות אומנותם. האמנים הללו הם קנדינסקי, מלוויץ' ומונדריאן, המוכרים לנו כחלוצי האמנות האבסטרקטית. הסתכלות מעמיקה בהיקף יצירותיה של הילמה מגלה שיצירותיה האבסטרקטיות הראשונות קודמות ליצירותיהם של שלושת האמנים הנ"ל. על אף ההוראות בצוואתה, יצירותיה של הילמה הוצגו לראשונה בשוודיה רק בשנת 1986 כחלק מתערוכה שמאגדת מספר אמנים אבסטרקטים. מאז אומנותה הכתה גלים בעולם האמנות ובימים אלו ממש ננעלת תערוכה רטרוספקטיבית של יצירותיה במוזיאון הגוגנהיים, שם יצירותיה מוצגות בחלל ספירלי בדיוק כמו בתכנון שלה לסדרת "ציורים למקדש". התערוכה נקראת: "הילמה אף קלינט – ציורים לעתיד" ולא סתם. כל פעולות חייה של הילמה, הרוחניות והאומנותיות יחדיו כוונו לעתיד. העתיד בו יהיו אנשים ונשים שיבינו אותה ואת האמנות שלה, עתיד שיהיה בו מקום לנשים, מקום לאמניות ויוצרות, עתיד בו היא תהיה מוערכת ומוכרת.