מחר (שלישי) יצביעו חברי הפרלמנט הבריטי מחדש על מתווה היציאה מהאיחוד האירופי אותו הגישה ראש הממשלה תרזה לפני כחודשיים. על פי מיי מדובר באפשרות האחרונה להגיע להסכם עם האיחוד האירופי לפני מועד היציאה הקבוע בחוק, עוד שבועיים וחצי, ב-29 למרץ. עם זאת, הסעיף עליו לא מסכימים הצדדים השונים, זה שהפיל למעשה את ההצעה בהצבעה הקודמת, נשאר במקומו. מדובר על הסעיף העוסק באופי הגבול בין הרפובליקה של אירלנד ואירלנד הצפונית שמהווה חלק מבריטניה. סעיף זה מכונה ה"בקסטופ".
תרזה מיי הודיעה לאיחוד האירופי היום כי השיחות על ההסכם במפלגתה שלה "תקועות", וכי קיים חשש סביר שההצעה תיכשל בהצבעה מחר.
על אף העובדה שדיונים על הגבול האירי עשויים להישמע מרוחקים מישראל מדובר בנושא שעלול להשפיע באופן מרחיק לכת על ישראל והעולם כולו. בריטניה היא הכלכלה השנייה בגודלה באירופה, ונכון להיום חברות אירופיות רבות מקיימות איתה עסקים. במידה והפרלמנט הבריטי יצביע נגד המתווה של מיי מחר, הדבר עלול להוביל ליציאה של בריטניה מהאיחוד האירופי ללא הסכם סחר עם האיחוד.
משמעותו של תרחיש זה הוא שבין לילה תפסיק בריטניה להיות חלק מאזור הסחר החופשי של האיחוד האירופי, ועל מסחר איתה יוטלו המכסים הסטנדרטיים של ארגון הסחר העולמי. משאיות שנכנסות מהאיחוד האירופי לבריטניה יצטרכו לעבור בדיקות בגבול, ולמעשה תושבת במידה גבוהה הפעילות המסחרית של בריטניה עם האיחוד האירופי. בבריטניה נפוצים דיווחים על אגירת מזון למקרה של מחסור בעקבות יציאה ללא הסכם, או "No Deal Brexit" באנגלית.
על פי הערכות של הבנק המרכזי של בריטניה, תרחיש כזה עלול להביא לירידה של 9% בתוצר הבריטי לאחר עשור ובעצם למיתון הכבד ביותר בעשורים האחרונים במדינה. עם זאת, גם האיחוד האירופי צפוי להיפגע משמעותית מתרחיש כזה. הכלכלות הגדולות באירופה נמצאות בהאטה בחודשים האחרונים, והכלכלות החלשות ביותר באיחוד נמצאות כבר עשור על סף מיתון. פגיעה כזו במסחר עם בריטניה עלולה להיות הגורם שיטה את כלכלת האיחוד לעבר מיתון.
מבחינת ישראל, בריטניה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר באירופה. אמנם ישראל חתמה על הסכם סחר חדש עם בריטניה לפני שבועיים, אבל הדבר לא ימנע ירידה בביקוש למוצרים ישראליים במקרה של מיתון בבריטניה. הדבר נכון גם לגבי אירופה, שצפויה לסבול משמעותית מתרחיש כזה. כל זאת בזמן שהכלכלה העולמית כולה נמצאת בהאטה בעקבות ארה"ב וסין, והסכנה לירידה בביקוש למוצרים ישראליים היא מוחשית ביותר.
אירלנד ואירלנד הצפונית
כדי להבין את חשיבותו של הגבול בין אירלנד לאירלנד הצפונית, צריך לחזור להיסטוריה האלימה למדי של היחסים בין אירלנד לבריטניה. האי האירי היה במשך מאות שנים תחת כיבוש בריטי, כשחיו בו שתי קבוצות אוכלוסיה שונות- הפרוטסטנטים שהיו נאמנים לבריטניה והקתולים שראו את עצמם תחת כיבוש בריטי. אחרי מלחמת העולם ראשונה התמרדו אזרחי אירלנד הקתוליים נגד בריטניה וזכו בעצמאות. אלא שעצמאות זו חלה רק על חלקו הדרומי יותר של האי. חלקו הצפוני נשאר כחלק מבריטניה.
גם שאירלנד (הדרומית) זכתה לעצמאות המשיך להתקיים מתח באירלנד הצפונית בין הקתולים שחלקם שאפו להתאחד עם הרפובליקה האירית, לבין הפרוטסטנטים ששאפו להישאר תחת שלטון בריטי. בסוף שנות השישים הפך מתח זה לעימות חם, שהתבטא בקרבות רחוב בין מליציות באירלנד, קרבות בין הצבא הבריטי למיליציות הקתוליות שכללו הרג של חפים מפשע רבים, ופיגועים נגד מטרות אזרחיות בבריטניה.
ב-1998 נחתם הסכם "יום שישי הטוב" שבו ויתרו למעשה המיליציות הקתוליות על דרישתם לאחד את אירלנד הצפונית עם אירלנד. אחד הגורמים שסייעו לחתימה על ההסכם הוא העובדה שכחלק מהאיחוד האירופי, בריטניה ואירלנד נעו לכיוון ביטול הגבול בינם והחלת חופש תנועה על אזרחי שתי המדינות. כיום, על אף המתח שבין שתי קבוצות האוכלוסייה, האלימות נפסקה ברובה.
בקסטופ
כעת, עם היציאה של בריטניה מהאיחוד האירופי, הגבול בין אירלנד לבריטניה עלול להפוך לנפיץ שוב.
כשבריטניה הצביעה בעד עזיבת האיחוד האירופי, היא למעשה בחרה לעזוב שני מרכיבים חיוניים של האיחוד. הראשון הוא השוק האירופי המשותף. השוק האירופי המשותף קובע שלא יהיו גבולות פיסיים בין המדינות החברות, ומאפשר תנועה חופשית בין המדינות. המדינות החברות בשוק המשותף מקבלות על עצמן את חוקי האיחוד האירופי. מימד נוסף של בחברות באיחוד הוא החברות באזור המכסים הפתוח של האיחוד האירופי. על פי ההסכמים הנוגעים למכסים באיחוד, המדינות החברות מקיימות מדיניות של אפס מכסים ביניהן, ומנהלות במשותף את המו"מ עם גורמים חיצוניים על המכסים. במילים אחרות, מדינות לא קובעות בעצמן את המכסים עם מדינות מחוץ לאיחוד האירופי- אלו נקבעים על ידי האיחוד האירופי כמכלול אחד .
לכן, עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי הופכת למעשה את הגבול בין אירלנד לאירלנד הצפונית לגבול בין האיחוד לבריטניה. גבול זה הוא גבול סגור, כמו גבול בין כל שתי מדינות נפרדות, וידרשו בו בדיקת דרכונים ובדיקת סחורות לטובת פיקוח על מדיניות המכסים. אלא שהגבול בין הרפובליקה של אירלנד לאירלנד הצפונית הוא גבול רגיש, בעל פוטנציאל חיכוך גבוה במיוחד.
משנות השישים ועד לשנת 1998, בה נחתם "הסכם יום שישי הטוב" שהסדיר את היחסים בין אירלנד הצפונית לרפובליקה של אירלנד, כ-3,500 בני אדם נהרגו כתוצאה מהסכסוך, והחשש הוא שהחזרת הגבול הקשה בין שתי המדינות עלול להצית מחדש את המתחים בין שתי הקבוצות.
כדי למנוע מצב בו הגבול בין המדינות הופך ל"קשה" בתקופה שבין תאריך העזיבה לחתימה על הסכם מחודש, הכניסו שני הצדדים להסכם את סעיף ה"בקסטופ". על פי סעיף זה, יישמר חופש התנועה בין שתי המדינות באי האירי עד לחתימה על הסכם סופי שיאפשר תנועה ביניהן. אלא שרבים מחברי הפרלמנט במפלגתה של מיי מתנגדים לסעיף זה, בטענה שמדובר בפועל בהישארות של בריטניה בהסכם שנגן (הסכם התנועה החופשית באיוד האירופי). לטענתם, כל הסדר שבו נשמר גבול פתוח בין בריטניה לשכנותיה לא עומד בדרישות הברקזיט שעליו הצביע העם הבריטי ב-2016, ובטח שלא מתווה שנותן העדפה של גבול אירלנד על פני מדינות אחרות. בנוסף, חברי הפרלמנט מטעם מפלגת ה-DUP, מפלגה אירית פרוטסטנטית לאומנית וקטנה שמהווה חלק קריטי מהקואליציה של ממשלת מיי, רואה בברקזיט אפשרות להביא לסגירת הגבול עם אירלנד ומסרבת להצביע בעד כל הסכם שכולל בקסטופ.
כדי להתמודד עם עניין זה הציעה הממשלה הבריטית שסעיף ה"בקסטופ" יחול לא רק על אירלנד הצפונית, אלא על בריטניה כולה. האיחוד האירופי קיבל את הצעת הממשלה הבריטית, אבל דרש שבריטניה לא תוכל לבטל אותה באופן חד צדדי, ושההחלטה על סיום תקופת ה"בקסטופ" תתקבל יחד עם האיחוד.
חברי מפלגתה של מיי, ובייחוד אלו שתומכים בברקזיט, מתנגדים בתוקף להצעה זו כי לטענתם מדובר בכניעה לתכתיבי האיחוד וביטול למעשה של החלק המרכזי של הברקזיט מבחינת הציבור- סגירת הגבולות להגירה חופשית. מאז ההצבעה האחרונה בפרלמנט ניסתה מיי לשכנע את חלקם לתמוך מתווה, אבל נראה שניסיון זה נכשל.
לכן, מיי צריכה להגיע להסכם שירצה גם את האיחוד האירופי, גם את תומכי הברקזיט במפלגתה וגם את ה-DUP. עד כה כל ניסיון של הממשלה להגיע להסכם שירצה את כל הצדדים נכשל. המו"מ נוגע בדיוק לסוג ההסכמות על אופי הגבול שיקבע במשך תקופת הבקסטופ, ועל התנאים לסיומו.
