אם אתם קוראים קבועים של לילית בוודאי עולות בכם שאלות לגבי.

אלו השאלות שעולות אצלי כשאני קורא את סיפורה של לילית:
א. איך זה מרגיש לקרוא על התשוקות המיניות של שותפתך לחיים?
ב. איך זה מרגיש לקרוא שוב ושוב אותה מבטאת חוסר ביטחון באהבתה?
ג. איך הסקס ביניכם?
ד. ספר לנו, האם היא אמיתית? ככה היא מתנהגת ביומיום?
ה. לא בא לך לפתוח בלוג גם?

אז בקצרה…
ה. זו השקעה גדולה מדי.
ד. היא אמיתית. וככה היא גם ביומיום. אני אוהב אותה מאד בגלל זה. מוציאה את כל המחשבות שלה החוצה. יושבת מולך עירומה ומתארת מחשבות אפלות.
ג. אני מעריץ את לילית, את הגוף שלה והאנרגיה שלה והמגע שלה והתודעה שלה ועוד מלא דברים. למדנו ביחד המון על מגע ומיניות וסקס ואהבה. כשאנחנו שוכבים/עושים אהבה/סקס זו חוויה משמעותית, מאד רגשית. אבל אנחנו לא עושים הרבה סקס. מה שמעלה שאלה: הרבה סקס בינוני או מעט סקס מעולה? ברור שהרבה סקס מעולה, אבל החיים וכו'. אז פוליאמורה יכולה להיות תשובה שלפעמים עובדת ולפעמים עובדת מעט ולפעמים ממש לא.
ב. עם הזמן גיבשתי לי רוטינת בלוג. היא מתחילה בזה שלילית מספרת לי מה הנושא והאם הוא טריגרי. ואז אני קורא את הבלוג בזמן שמתאים לי. ואז אני נלחץ והבלוג מפעיל אותי. בשבוע שאחרי אני קורא עוד כמה פעמים. גם, כי לכמה גברים יש הצצה לצד האפל של אהובותיהם, אני לומד ממנו הרבה. וגם כי אחרי 5-4 פעמים של קריאה אני מפסיק להתעסק בעצמי ובטריגרים שלי ומתחיל להתעסק בלילית ובמה שעובר עליה.
ולגבי חוסר הביטחון: הוא שם. עם או בלי הבלוג. אולי בכלל מזל שיש שלה מקום לבטא אותו שהוא לא מסתבך אצלה בפנים. ברור שזה משפיע עלי, יותר כיף לקרוא שהיא מאוהבת בי. אבל בינתיים היא מבטאת חוסר ביטחון ובמקביל אוהבת אותי מאד.
א. ולגבי התשוקות המיניות שלה עם אחרים: נגיד, היא רושמת שמישהו יודע בדיוק מושלם איך להניח את הירך עליה. ואז אני חושב… "רגע, זה אומר שאני לא יודע איך להניח, אולי אני בכלל לא יכול, כי הירך שלי לא מספיק חסונה… היא תעזוב אותי כי הירכיים שלי לא חסונות" ואז כל לילה במשך כמה לילות אני מנסה לשים נכון, ואז משחרר "אוקי, היא כותבת שהיא אוהבת שהוא מחבק אותה כך וכך, אבל היא בטוח אוהבת לישון איתי, כי תכלס אל המיטה שלי היא חוזרת בסוף כל ההרפתקאות האלה, ואל חום הגוף שלי והידיים שלי.

ולפעמים זה גם מגרה אותי. אני יכול לדמיין הרבה יותר מכם, אני מכיר את הנפשות הפועלות.
היא גם רושמת דברים על המפגשים בינינו ופתאום אני מבין אותם אחרת. אני רואה כמה היא אוהבת אותי. לא רק אותי. אבל אוהבת אותי.
וגם, למען האמת, אני לא נזיר. יש לי את ההרפתקאות שלי והפראיות שבי.

הנץ צריך לילית…

לילית, אני אוהב אותך מאד