דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
27.2°תל אביב
  • 27.2°ירושלים
  • 27.2°תל אביב
  • 25.3°חיפה
  • 26.6°אשדוד
  • 33.5°באר שבע
  • 33.5°אילת
  • 30.4°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 31.2°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
סוגר שורות

סוגר שורות / למה שוחרי העבודה המאורגנת צריכים להכיר בטעויות של ועד עובדי הרכבת?

דאגה אמיתית לעבודה המאורגנת צריכה לבוא עם דרישה למקסימום שקיפות, ניקיון כפיים, ניהול חכם של הכח והתנהלות ללא משוא פנים | וגם: הקמפיין של "העבודה" מתחדד, אבל כדי להחליף שלטון קודם צריך לבנות דרך | הטור השבועי של עורך "דבר ראשון"

גילה אדרעי, יו"ר ועד עובדי רכבת ישראל (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)
גילה אדרעי, יו"ר ועד עובדי רכבת ישראל (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)
שי ניב
שי ניב
עורך ראשי לשעבר
צרו קשר עם המערכת:

ישנן שלוש אפשרויות שעשויות להסביר את העיצומים הפתאומיים בהם נקט השבוע ועד עובדי הרכבת דווקא רגע לפני הגשת דו"ח מבקר המדינה, שהטיל אחריות כבדה על שר התחבורה ישראל כ"ץ וראש הממשלה נתניהו בכל הקשור למחדלי התחבורה הציבורית ולרכבת בפרט.

הראשונה: ניסיון מכוון לסגור חשבון ולהביך את יו"ר ההסתדרות היוצא והפוליטיקאי הטרי אבי ניסנקורן על רקע יחסיו המעורערים מאוד בעבר עם יו"ר הוועד גילה אדרעי ולאור ההבנה כי במפלגת "כחול לבן" נרתעים מוועדים גדולים ומהצל של עצמם. השנייה: חבירה פוליטית של אנשי הוועד עם גורמים בליכוד כדי לייצר מסך עשן ולהסיט את האש מכ"ץ ונתניהו. השלישית: חוסר תחכום עד כדי טיפשות מוחלטת. כל אחת מהאפשרויות גרועה יותר מהשנייה, וזו כנראה תמצית הטרגדיה התחבורתית של ישראל.

עומס ברציפי הרכבת בתל-אביב (צילום ארכיון: גדעון מרקוביץ׳).
עומס ברציפי הרכבת בתל-אביב (צילום ארכיון: גדעון מרקוביץ׳).

טרגדיה נוספת בעניין הרכבת היא אוטומטיות השיח. מתנגדי העבודה המאורגנת מיהרו לשלוף את ההצעות הישנות לאסור שביתות בשירותים חיוניים, ומנגד פעילים ופוליטיקאים שתופסים עצמם כשוחרי העבודה המאורגנת מיהרו לגונן על הוועד ולתאר בפרטי פרטים את מסכנות נהגי הקטר, כוחם של המעסיקים וכוחה של סולידריות. במציאות, מה לעשות, יש עוד כמה גוונים בין השחור ללבן. שביתה היא לא רק כלי לגיטימי, היא כלי חשוב ביצירת איזון הכוחות ושמירה על זכויות. מנגד, שביתה היא גם כלי כוחני, בהגדרה, ויש לעשות בה שימוש מושכל מאוד, במשורה, אחרי שמוצו כל האפיקים האחרים.

האם צריך לאסור לחלוטין שביתה בשירותים חיוניים? חד משמעית לא, משום שפגיעה ב"שאלטר" של החזקים תיפגע בסופו של דבר גם בזה של החלשים. האם צריך לייצר מנגנונים שמונעים עיצומים לא מידתיים או כאלה שנפתחו בלי שמוצו ההליכים הקודמים? בהחלט כן. בתי הדין לעבודה עושים זאת ממילא כשהם נדרשים לעניין, אבל אפשר ונכון ליישם את זה עוד לפני שמגיעים אליהם.

רכבת בבנימינה בעת ההשבתה (צילום: דבר ראשון).
רכבת בבנימינה בעת ההשבתה (צילום: דבר ראשון).

בכלל, רצוי ששוחרי העבודה המאורגנת יפנימו שגם הוועדים טועים לפעמים, לא תאמינו. הם לא תמיד חלשים, לא תמיד מסכנים, לא תמיד צודקים ולא תמיד ישרים. בזה הם לא שונים מהמעסיקים. לעמוד בראש ועד או ארגון עובדים זו אחריות אדירה, והעובדים מוכרחים להקפיד על כך שאלה שנבחרים למשימה הזו יבינו את גודל האחריות ויגיעו עם הכלים המתאימים – ניהולית וערכית. דאגה אמיתית לעבודה המאורגנת צריכה לבוא עם דרישה למקסימום שקיפות, הגינות, ניקיון כפיים, ניהול חכם של הכח והתנהלות ללא משוא פנים. מי שלא יודע להצביע על הטעויות ולהכיר בטעויות, ייכשל במבחן האמינות ויאבד את הציבור. טמינת הראש בחול לא משרתת את העובדים, היא רק פוגעת בהם.

עבודה מאוחרת

מי שעקב בחודשים האחרונים אחר הקמפיין של מפלגת העבודה קיבל תמצית מזוקקת של הבלבול במחנה השמאל כולו. פעם זו הסיסמה "גבאי צדק" על הארובות של תחנת הכח בחדרה כי במקרה באותו שבוע דובר על העלאת תעריף החשמל, פעם הסיפור הכי חשוב הוא מערכת הבריאות שקורסת ופעם זו התחבורה הציבורית, או העובדה שאין תחבורה ציבורית בשבת. פתאום ב"עבודה" גילו שמדינה שלמה משותקת בשבת, כמובן בלי להגיד מילה על המפלגות החרדיות איתן "העבודה" עדיין מפנטזת משום מה לשבת יום אחד בקואליציה.

באופן אירוני, דווקא האיחוד בין גנץ ללפיד, שניים שהתחרו ביניהם מי יישמע יותר ימין מימין, איפשר לעבודה להשתחרר סופסוף מהצורך האינפנטילי לברוח מהמשבצת של השמאל. המפלגה פרסמה סרטון, לא תאמינו, שמאשים את "כחול לבן" בהיותה מפלגת ימין שרק בטעות מתחפשת למרכז. כן, המרכז עדיין אטרקטיבי גם בעבודה.

יאיר לפיד ובני גנץ באירוע ההקמה של מפלגת "כחול לבן" (צילום: יובל כהן אהרונוב).
יאיר לפיד ובני גנץ באירוע ההקמה של מפלגת "כחול לבן" (צילום: יובל כהן אהרונוב).

הסרטון הזה בהחלט מחדד עמדות ומשרטט את גבולות הגזרה לפחות בצד המדיני-ביטחוני ובדגש על סוגיית ההתנחלויות, אבל בסופו של דבר הוא נולד לא ממקום אידיאולוגי אלא מהמקום השיווקי – מהצורך לבדל את המפלגה אל מול ההתפתחויות בימין ובמרכז. קמפיין שמשתנה לפי הסקר של אתמול בערב יכל לעבוד אולי במפלגות נישתיות כמו זו של כחלון או ליברמן, אבל הוא הרבה פחות עובד כשמדובר במפלגה שאיכשהו, עדיין, מתיימרת להוביל אלטרנטיבה. בשביל מהפך שלטוני אמיתי צריך קודם לבנות רעיון, דרך, נראטיב. רק אחר כך צריך לדעת לשווק אותו.

את בלבול המסרים של "העבודה" ושל השמאל בכלל, מרגישים בעיקר בצד הכלכלי-חברתי. בזמן שהימין הניאו-ליברלי של הליכוד או הימין הליברטריאני של שקד, בנט ופייגלין מפריחים לאוויר סיסמאות על חופש הפרט, זכויות קניין או אפילו על הזכות לרכוש חינוך ובריאות טובה, בשמאל לא מסוגלים להסביר למה הדרך שלהם טובה יותר.

וזה דווקא אמור היה להיות קל: חופש אמיתי, כפי שהיטיב לנסח השבוע איש ההיי-טק והפעיל החברתי יוסי שאול, הוא חינוך חינם. חופש אמיתי הוא ביטוח בריאות ממלכתי, הוא תחבורה ציבורית נגישה, הוא דמי אבטלה ליום סגריר ורשת ביטחון סוציאלית עבור אלה שהחיים פחות היטיבו עימם. כל אלה, ומבלי שייסתרו עקרונות של כלכלה מודרנית וצומחת, נקראים סוציאל-דמוקרטיה. מכירים את זה בשוודיה, בדנמרק, בגרמניה ולא רק. שם יודעים גם להסביר את זה – כאן הרבה פחות.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!