במאמר שהתפרסם לאחרונה בנושא חובת הדיווח בחשד לפגיעה בקטינים שחלה על רופאים, מתייחסות ד"ר איילת שלז וד"ר הדס יחיעם, רופאות רפואה דחופה לילדים ורופאות הגנת הילד בבית החולים מאיר בכפר סבא לחסמים השונים שמונעים מהם לדווח על חשד כזה. לדבריהן, המצב כיום בבתי חולים מתאפיין ב'תת-איתור' של ילדים שעברו פגיעה עקב התעללות.

ד"ר איילת שלז מסבירה מאיפה מגיעה האמירה של תת-איתור, "אם את מסתכלת על סך הילדים שמדווח עליהם שעברו תקיפה, המקום הכי מדויק הוא הנקודה הסופית. אם יש חשד סביר צריך לדווח עליו, בתוך מסגרת שנקראת חובת דיווח. כל אזרח, על אחת כמה וכמה מי שמטפל בילדים – רופא, מורה, אחות, מחויב לדווח לרשויות – רווחה או משטרה".

אתה לא יכול לא לטפל בילד עם אסטמה, אבל אתה יכול לא לבדוק ולברר מה קרה לילד שהגיע עם פגיעה, זה מתחת לרדאר

שלז אומרת כי "בכל שנה מגיעים בממוצע כ-50 אלף דיווחים על חשד לפגיעה בקטינים, אך כשהולכים ומסתכלים מאיפה מגיעים הדיווחים, רק מיעוט של המקרים מגיעים מהמערכת הרפואית, שאמורה לאתר פגיעה פיזית. חלק ממה שאנחנו אמורים לעשות במערכת הרפואית זה שיהיה לנו חשד. נגיד ילד בן שנה שעבר פגיעה מגיע עם שבר, הוא לא יכול לדבר – ההורים שלו מגיעים למוקד או לבית חולים, הרופא יכול פשוט לטפל בו, והוא גם יכול לחשוב איך נשברה לו היד, שיהיה חשד. העבודה שלנו זה להיות חשדנים, לעשות בירור. אם מסתכלים במהלך השנה כמה דיווחים על פגיעה בילדים מגיעים מהמערכת הרפואית, זה מאוד קטן.

אם מסתכלים בעולם, זאת מין עוגה כזאת ההתעללות מחולקת לארבע סוגים: התעללות גופנית, פגיעה מינית, התעללות רגשית והזנחה, כמובן שהם מעורבים אחד בשני. האחוז של הפגיעות הגופניות הוא בין 20%-30%, ו-16% פגיעה מינית, זה המון. היו צריכות להיות הרבה יותר פניות, ואז נשאלת השאלה למה? המאמר מדבר על הפער, אני יודעת שסטטיסטית אמורים להיות הרבה יותר".

ד"ר איילת שלז (התמונה באדיבות ביה"ח מאיר)

מבחינת נהלי הדיווח אומרת שלז כי הנוהל הרשמי הוא חובת דיווח, אבל אין נוהל מוסדר. "עברנו הכשרה מיוחדת שלא כל הרופאים בישראל עברו. ואחר כך הלכנו עם הניסיון והידע והפנמנו בבית החולים, יצרנו פרוטוקול מאוד ברור. הבעיה היא שבהרבה בתי חולים אין רופאים שמתמחים ומתעסקים בנושא הזה. וזה גם דבר שאפשר להזניח. אתה לא יכול לא לטפל בילד עם אסטמה, אבל אתה יכול לא לבדוק ולברר מה קרה לילד שהגיע עם פגיעה, זה מתחת לרדאר".

לטענת שלז ויחיעם, לרופאים שנתקלים בילד שעבר פגיעה יש שמונה חסמים לדיווח. "המכשול הראשון הוא שמישהו יחשוב על זה", אומרת שלז, "החסם השני זה הידע הרפואי – שלא מלמדים בבתי ספר לרפואה וסיעוד, אין מספיק העברת ידע בנושא הזה. אם לא מלמדים, זה לא נמצא בתודעה. חסם נוסף, הוא הקושי – לרופא שמטפל בילד שמגיע עם הורה, קשה מאוד לחשוב שההורה הוא זה שפגע בו. זה קשה במיוחד לרופא מטפל, נגיד רופא משפחה. המשמעות של לדווח זה שיבוא שוטר או עו"ס, והם ידעו שאתה הפעלת את זה. דבר נוסף, בכל מה שקשור להתעללות, הרופא נדרש לעבוד עם רשויות שאינו רגיל לעבוד איתן בדרך כלל, זה לא ממשק טבעי. ברמה הכי פשוטה – מאיפה משיגים את הטלפון, איך מדווחים".

החסמים הנוספים שלטענת שלז ויחיעם הרופאים מתמודדים איתם הם: חוסר הבנה של חובת הדיווח, היעדר משאבים, השלכות בין-אישיות על הדיווח, חוסר באנמנזה מדויקת וטיפול של גורמים שונים.

שלז ויחיעם מציעות כלים להתמודד עם החסמים. לדבריהן, "אי-הדיווח עלול להוביל להמשך הפגיעה, דבר שעלול לגרום לתחלואה ואף לתמותה. מתוך בחינת החסמים, עולה כי ניתן לפעול במספר מישורים על מנת לשפר את המצב הקיים. חינוך רפואי מתמשך לכל הרופאים המטפלים באופן קבוע בילדים (רופאי ילדים, רופאי משפחה וכו'), שיחל כבר בבית הספר לרפואה וימשיך במסגרת ההתמחות בבית החולים והקהילה, הוא הבסיס לשיפור הטיפול. תכנית לימודים יעילה תהיה זו שתתמקד לא רק בזיהוי ובאיתור, אלא תיתן לרופא כלים מעשיים לניהול מקרים חשודים להתעמרות.

ד"ר הדס יחיעם (התמונה באדיבות ביה"ח מאיר)

בנוסף, בניית מסגרת/משאבים לייעוץ. לדוגמא, פתיחת ערוץ לייעוץ טלפוני, או תכנית "מנטורינג" על-ידי רופאים מנוסים שעברו הכשרה. שיפור התקשורת ומערכת היחסים המקצועית בין הרופאים למשטרה והרווחה – באמצעות כנסים, מפגשים מקומיים בכל רשות או מחוז ודרך של הפריה הדדית בידע ושמירת פרטי התקשרות".

ממשרד הבריאות נמסר כי הכשרות לצוותים רפואיים בנושא זיהוי פגיעות בילדים נעשות במגוון צורות ומודלים וכי בשנים 2008 ו-2012 התקיימו שתי הכשרות ארוכות לרופאי ילדים בשיתוף משרד הבריאות ומכון חרוב.

בשנת 2018 נערכה הכשרה לרופאי ילדים במלר״דים בשיתוף משרד הבריאות ומכון חרוב. בנוסף, נערכו בשנתיים האחרונות הכשרות ייעודיות לצוותים במלר"דים ובבתי החולים (במסגרת מודל תמרוץ מלר״דים של משרד הבריאות) במספר בתי חולים בארץ.

משרד הבריאות פיתח לומדה לצוותים רפואיים שתצא בקרוב וכן ערכות הדרכה. בכל בית חולים וקופת חולים קיימת ועדה רב מקצועית למניעת אלימות במשפחה (או ועדה להגנת הילד). עם זאת אין תקנים ייעודיים להגנת הילד במסגרות הבריאות.

ממשרד הרווחה טרם התקבלה תגובה.